בקשה לעיכוב מכרז חפירה ותעלות במחוז ירושלים

מהלך הדיון – בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה גם בקשה דחופה למתן צו ביניים במטרה לעכב את ההכרזה על הזוכה במיכרז.

עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה ככל שבבדיקה הנוספת, עוד לפני השימוע, התברר שיש להגיש חוות דעת מעודכנת מתוקנת – אזי שהמשיבה זכאית לעדכן את עמדתה, ואולי היא אף חייבת לעשות כן, מבחינתה, שעה שהתבררו נתונים לפיהם העותרת איננה עומדת בתנאי הסף (וראו כי המשיבה הפניתה לפסיקה בה נקבע כי אף אם מתגלה אחרי כריתת חוזה עם מציע מסוים שהוא לא עמד בתנאי הסף, ניתן לבטל עמו את החוזה (ה"פ (מחוזי ירושלים) 62061-05-20 מגאמא להנדסה בע"מ נגד מוריה חברה לפיתוח ירושלים (29.12.2020)) – ומבקשת להקיש מהאמור על דרך של קל וחומר, היות וכאן - וועדת המכרזים טרם השלימה את פועלה ובודאי שטרם נכרת חוזה).

נזכיר כי על פי הגדרת מטרת המיכרז בסעיף 2.1, המשיבה מזמינה ביצוע עבודות הכוללות גם הנחת כבלי מתח עליון (להלן: "עבודות הנחת הכבלים") וגם עבודות הנדסיות כגון חפירה, קדוח, סידור התעלות, חיבור התעלות, הרמת הכבלים לעמודי טרמינל וכו' (להלן: "העבודות ההנדסיות"), ואין חולק כי העותרת הגישה הצעה שכוללת את המחיר המבוקש גם עבור ביצוע עבודות הנחת הכבלים וגם עבור ביצוע העבודות ההנדסיות.

...

במכתב זה מפורטות ההנמקות של ועדת המכרזים אשר הביאו אותה למסקנה האמורה, והיא אף מפנה ל"חוות דעת הצעות ספקים" מתוקנת, מיום 24.10.2022 (להלן: "חוות הדעת המתוקנת"), שם – בעמודה המתייחסת לניסיון של העותרת כתוב: "לא הוצגו פרויקטים רלבנטיים שבוצעו על ידי המציע". לאחר האמור המשיכו התכתבויות בין הצדדים, אלא שכל צד המשיך להחזיק בעמדתו וכך הוגשה העתירה, וזאת בהתייחס להודעת הפסילה.

אפנה כאן שוב לעניין לינום, פסקה 41, לאמור: "אכן, לפי פסיקתו של בית משפט זה, במקרה שבו קיימת עמימות לגבי פרשנותם של תנאי הסף יש לנקוט בפרשנות סובלנית ונדיבה, על מנת להרחיב את קהל ההצעות הבאות בחשבון (ראו: ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 10-9 (1999); עע"מ 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (12.4.2009), בפסקה 12). אולם, דברים אלה אמורים רק באותם מצבים שבהם המרחב הפרשני אינו נמצא במתח עם פרשנותם של תנאי המכרז בהתאם לתכליתו." במקרה כאן, לא שוכנעתי כי המדובר בשתי חלופות סבירות העולות בקנה אחד עם מטרת התנאי והמכרז – ולכן, אין תחולה לכלל הפרשני האמור.

סיכום – נוכח האמור במצטבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסך 20,000 ₪, תוך 30 יום.

לפניי בקשה למתן צו ביניים בדבר עיכוב הליכי מיכרז מס' 0900001070, לבצוע עבודות חפירה וחציבת תעלות בחלקו הצפוני של מחוז ירושלים, שפורסם על-ידי חברת החשמל לישראל בע"מ (המשיבה).

...

מכל מקום, סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף למתן צו הביניים המבוקש, שכן מדובר בהתקשרות בעניין עבודות תשתית, במובחן מהתקשרות לאספקת שירותים.

עתירה זו עניינה בבקשת העותרת לפסול את החלטת ועדת המכרזים של המשיבה במחוז צפון מיום 4.3.14, לפיה תוגבל זכות העותרת מלהשתתף במכרזים לעבודות חפירות באזורים גאוגרפיים ספציפיים, באותו מחוז, לתקופה של שנתיים לכל הפחות ממועד סיום ההיתקשרות, הכל כפי שיפורט להלן.

כחלק מפעילותה של חברת החשמל (להלן: "המשיבה") להקמת תשתיות חשמל ולתחזוקתן, מפורסמים על ידיה מכרזים לבצוע עבודות חפירה באזורים גאוגרפיים מוגדרים בכל אחד מחמשת המחוזות בהן פועלת החברה (חיפה, דן, דרום ירושלים והצפון).

החלטת המשיבה פסולה היות והיא תצמצם את מאגר המציעים הטובים והמנוסים ותעלה בהכרח את מחיר ההצעות.

שיקול הדעת המסור לבית המשפט אינו דורש קיומו של טעם מיוחד, אלא המבחן גמיש, והשיקולים הנם בין היתר, היתנהגות הצדדים, סיבת העיכוב בהגשת העתירה, תוצאות ההחלטה לגבי כל אחד מבעלי הדין ומכלול הנסיבות.

...

בענייננו, העותרת לא הניחה בפניי תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענה כבדת משקל מעין זו. מדובר בטענה שנטענה בעלמא וללא ביסוס ואין מקום להוסיף על כך. סוף דבר: אין לעותרת זכות קנויה להכתיב למשיבה את תנאי המכרז העתידיים, תוך הסתכלות בראיה צרה על מכלול הדברים.

אין מקום להתערב בהחלטת ועדת המכרזים ומשכך דין העתירה להידחות.

בהינתן כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית העתירה ומחייב את העותרת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום.

תמצית האירועים: בשנת 1998 המליצה האגודה השיתופית של המושב (להלן: "האגודה השיתופית") למינהל להחכיר לתובעים מיגרש למגורים בפטור ממכרז.

ביום 29.01.2008 השיב מנהל המינהל במכתב אשר בעקרו חזר וציין את התנאים למכירת נחלה 97, וכן הודיע כי המחוז טרם קיבל את הסכמת התובעים לתנאים שצוינו במכתבו מיום 03.12.2006 (להלן: "מכתב מנהל המינהל מיום 29.01.2008") ביום 03.08.2009 שיגר ב"כ התובעים מכתב למנהל המינהל בו ביקש את שמאותו של השמאי הממשלתי ביחס לנחלה 97 באופן מיידי (להלן: "מכתב ב"כ התובעים מיום 03.08.2009").

ביום 28.01.2013 נשלחה תגובה מאת לישכת מנהל המינהל, ותוכנה היה כי ביום 24.01.2013 הובאה העסקה המדוברת לדיון בועדת עיסקאות מחוזיות, במסגרתה סוכם כי העסקה תעלה לדיון בשנית במסגרת המחוז, ולאחר מכן תועלה לדיון בהנהלת המינהל בירושלים.

התובעים לא נתנו הסבר או הצדק מדוע נדרשו להם כחמש שנים ושמונה חודשים נוספים לצורך הגשת תביעתם, מהיום בו קיבלו את סרוב המינהל, וזאת בהנתן העובדה שידעו הם דאז ובזמן אמת לשגר מכתבים ופניות (נושאי תאריך 29.02.2012, 06.03.2012, 22.10.2012, 11.12.2012, 21.12.2012), בהם התרעמו בכתב בין היתר על עיכובים, טענו טענותיהם בדבר נזקים אדירים, התראות טרם נקיטת הליכים משפטיים וכיו"ב. על אף השהוי האמור אינני מקבלת את טענת המינהל כי עניין זה מעיד על חוסר תום ליבם של התובעים בהגשת תביעתם, על נפקותה המשפטית של קביעה זו. כידוע, השהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת היתיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד, וככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית המשפט מחסימת התביעה בשל טענת שהוי (עיינו ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, נז(5) 433 (2003)‏‏).

...

על אף שהפיצוי הלא ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה, והיא שמורה למקרים מיוחדים (עיינו ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (נבו 11.11.2010)‏‏ והאסמכתאות המצוינות שם) סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

ככלל כאשר נדחית תביעה מחויב התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

במקרה דנן יש לחרוג מכלל זה, וזאת על מנת להביע את מורת רוחי מדרך התנהלות המינהל (דוגמת משלוח שאלון בן 125 שחלק לא מבוטל ממנו לא היה רלוונטי לעניינו), והן בשל הכללים החלים על הנתבעת שמקורם מן המשפט המינהלי, לרבות חובת מענה לפניות וקבלת החלטות בזמן תחום, הסבר החלטותיה בנימוקים וכיו"ב. לאור האמור לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

בית המשפט המחוזי ב ירושלים תא 1177/95 אגט תכנון וייצור מוצרי פוליאוריתן בע"מ שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ פסק דין

א), וכן 2 תעלות לקירות תמך בסמוך לפתחי המינהרות "בהתאם להנחיות נציגי שפירא [מנהל הנתבעת] באתר" (שם, סע' 3.

הנתבעת נימקה דרישתה זו בכך: "שבהתאם לסקיצה לדרכי גישה שצורפה למכרז סומנו דרכי גישה קיימות לעמודים 5,4,3 ברוחב 6 מטר בפועל לא היו דרכי גישה אלא שביל עפר המיועד להולכי רגל. לצורך ביצוע הדרכים לעמודים אלו עבדנו עם מחפר 225 CAT, שופל ומשאית להוצאת חומר במשך 20 יום הראשונים לבצוע עבודות העפר" (ת/70, בסע' 6).

אשר לכמות המילוי שאישרה מע"צ, ראוי לציין, כי הכמות הכוללת של המילוי לסוגיו השונים שאושרה, על פי החשבון הסופי, היתה 18,623 מ"ק. לעומת זאת, במכתבו מיום 26.2.96 (ת/16), בו ביקש אלכס שגיא, מנהל המחוז של מע"צ בתקופה הנדונה (להלן – שגיא) אישור להגדלת היקפן הכספי של העבודות, הוא נוקב בכמות "מילוי חוזר למבנים" של 26,000 מ"ק (במחיר של 8 ₪ למ"ק) ועוד כמות של 2,800 מ"ק "מילוי מצע מאחורי ומקידמת קירות נציבי קצה" (במחיר של 53 ₪ למ"ק).

בסיכומיה טענה הנתבעת, כי טרם חתימת החוזה לא העלתה התובעת תכנית או בקשה לפיצוצים, ואין ראיה לכך שהמחיר שנקבה בו לחפירה היה על סמך ההנחה שתוכל לבצע פיצוצים באתר.

בתביעתה שכנגד טוענת הנתבעת כי נגרמו לה נזקים עקב התנהלות התובעת, כמפורט להלן: עיכוב בתחילת ביצוע החפירה.

...

א.אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 635,392 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.12.95) ועד לתשלומם המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט – לרבות חוות דעת המומחים והוצאות ההקלטה – וכן שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.