בקשה לעיכוב מועד להגשת כתב הגנה בתביעה קטנה

בטרם אכריע בבקשה אסקור בקצרה את הקיים והרלוונטי בתיק · ביום 28.12.2021 הוגשה תביעה קטנה על סך 10,452 ₪ בגין נזילות מים מגג הרעפים, שגרמו נזקים לריהוט בדירת התובעת אשר בבעלותו של הנתבע 1 (להלן: "המושכר").

· ביום 13.2.2022 הגישה הנתבעת 2 בקשה לצרפה כנתבעת נוספת בתיק, לאור כך שככל ויפסק סכום לטובת התובעת, הנתבעת 2 תישא בתשלומים אלו מכוח העובדה שהנתבע 1 מבוטחה במועדים הרלוונטים הנטענים בכתב התביעה, בפוליסת ביטוח דירה הכולל כסוי לניזקי צד ג'.

בבקשה מבוקש לעכב את הליכי ההוצל"פ ככל ואלו ננקטו ולדחות את התביעה ולחייב התובעת בהוצאות.

בבקשה נטען כי כתב ההגנה לא הוגש במועד לאור טעות אנוש שמקורה אצל הנתבעת 2 שנבעה מכך שכתב התביעה לא נימסר לגורם המתאים אצל הנתבעת 2 לאור כוח אדם מצומצם בתקופת מגיפת הקורונה.

...

· ביום 10.2.2022 ניתן ביוזמתי ומתוקף סמכותי פסה"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1, וזאת מאחר ששוכנעתי כי הנתבע 1 קיבל את מסמכי התביעה לידיו, אך לא הגיש כתב הגנה במועד שהיה עליו להגישו.

באשר לשאלת סיכויי ההגנה, לצורך הליך זה ונוכח הגישה הליברלית הידועה בהליך מסוג זה, וגם נוכח זכות הגישה של הנתבע 1 לערכאות, ובנוסף לאור טענות ההגנה שנטענו בכתב ההגנה (טענות עובדה המצריכות בירור עובדתי וראייתי לכאורה), אני קובע כי טענות אלו ראויות להישמע ולהתברר, ובמיוחד הטענה לפיה הנתבע 1 דאג לתקן באמצעות בעלי מקצוע את נזילות המים בגג הרעפים במושכר, כחודש לפני הגשת התביעה וגם ביום האירוע הנטען בכתב התביעה.

אני קובע לפניי דיון חדש ליום 27.4.22 לשעה 09:00.

בנוסף: לאחר שעיינתי בכתב הטענות שהוגשו לתיק, אני מפנה התיק לנתיב הגישור.

ולטענתה, המבקש היה מודע להתנהלותו של הדיון בעוד מועד כאשר הדיון התעכב בהמתנה למבקש והמבקש הודיע לנציג נתבעת 1 מר' ברדוגו כי נמצא בדרכו לדיון, אולם בשלב מאוחר יותר של הדיון עידכן מר' ברדוגו כי המבקש לא יגיע לדיון .

דיון והכרעה: תקנה 10 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)- תשל"ז 1976, תחת הכותרת נתבע שלא הגיש כתב הגנה קובעת כי : “ נתבע שנידרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זילזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

...

לאחר שקראתי את טענות המבקש שוכנעתי כי בשים לב לאמור לעיל באשר למסירת פסק הדין (אשר הושב 'לא ידוע במען') ובשים לב לעובדה כי המדובר באותה כתובת - לא מצאתי להטיל ספק בטענות המבקש כי כתב התביעה לא הומצא לידו.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 01.08.2022 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך של 700 ש"ח אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך.

על-מנת לאפשר לנתבעת להיתגונן מפני התביעה ומתוך היתחשבות בטענותיה, ניתנה החלטה על דחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 24.7.2022, והמועד להגשת כתב הגנה הוארך עד ליום 6.10.2022.

על רקע הבקשה לעיכוב הליכים מטעם הנתבעת, נידרש התובע להגיש מספר תגובות בכתב בצרוף מסמכים, על פני חודשים ארוכים.

לצורך דיון בבקשה נדרשו משאבי זמן העולים על הזמן שנידרש להגשת התביעה ולדיון בה לגופה, ואין הלימה בין הקף הדיון בבקשה לתוכן האמור בה ולהיקפו של ההליך הנידון במסגרת תביעה קטנה בה נתבע סעד של אלפי שקלים בודדים.

...

לפיכך אני קובעת כי לתובע אשם תורם באובדן הכבודה, בשיעור של 20%, וכי בהתאם יש לנכות מן הפיצוי המגיע לו סך של 1,000 ₪.

משעה שהנתבעת נעזרה במשרד עורכי דין שהגיש בקשה ולא פחות משלוש תגובות בכתב מטעמה ואף שלח נציגה לדיון, ניתן היה להשקיע משאבים אלה במתן מענה ובקיום דיון לגופו של עניין, כפי שנעשה בסופו של דבר.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהקשר זה נטען, כי המשיב רכש את פוליסת הביטוח שלו וכתב השרות מהמבקשת רק בשנת 2018, כשנה לאחר שהוגשה בקשת האישור, וכן כי כיום הוא מחזיק בפוליסת ביטוח רכב מחברה אחרת ובכתב שירות שונה, גם הוא מטעם חברה אחרת, אותו הוא רכש ביום 28.8.2022, קרי בסמוך למועד שבו הוגשה הבקשה לראות בו תובע ייצוגי חלופי.

לשלמות התמונה יצוין כי לצידה של בקשת רשות העירעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, שעניינה דחיית המועד להגשת כתב הגנה מתוקן מטעמה (שנקבע ליום 15.1.2023).

החלפת התובע המייצג במקרה זה נעשתה לפי סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "מצא בית המשפט כי היתקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". פשיטא כי התובע המייצג החלופי צריך להיות גורם בו מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 4(א) לחוק, ואולם פרשנות תכליתית של ההסדר מלמדת כי נקודת הזמן בה צריכים התנאים הללו להתקיים בו היא מועד אישורו כתובע מייצג חלופי, ולא מועד הגשת בקשת האישור.

...

עוד נקבע כי גם דין טענות המבקשת ביחס להיעדרו של נזק להידחות, וזאת מן הטעם שאין זו סוגיה רלוונטית לשלב בקשת האישור, וכפועל יוצא, אין בה כדי להשפיע על שאלת כשירותו של המשיב לשמש כתובע ייצוגי בהליך דנן.

עוד טוענת המבקשת כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת, ואף מטעם זה יש לקבל את בקשת רשות הערעור.

עם זאת, לערכאה המבררת שמור שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשות מסוג זה, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (השוו: רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018); רע"א 4773/20 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 8 (10.11.2020)).

בהתנגדות המבקשת לבקשה לאישור תובע חלופי לא מצא בית המשפט קמא טעמים המצריכים בירור עובדתי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

התביעה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות.

ביום 7.11.22 ניתנה החלטת בית דין זה במסגרתה ניקצב מועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקש ונקבע מועד לדיון.

המבקש לא הגיש תגובה ובחלוף המועד ניתן פסק הדין על יסוד כתב התביעה מכוח תקנה 49 (ב)(2) ותקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

ואולם, עיון בתיק אליו הפנה המבקש מלמד כי אמנם ביום 16.7.23 נפסקו לטובתו הוצאות בסך 750 ₪, אך לצד זאת נפסקו לחובתו, ביום 10.10.23, ועוד בטרם הוגשה הבקשה לעיכוב הבצוע, הוצאות בסך של 750 ₪, בשל העובדה שהגיש בקשה לדחיית דיון הוכחות בבוקר הדיון, תוך גרימת הוצאות לצד שכנגד ובזבוז זמן שפוטי יקר.

...

מן הכלל אל הפרט   לאחר שנתתי דעתי לחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

גם מטעם זה, וברוח עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, איני סבורה שיש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה. סוף דבר, אף אם אניח כי יש סיכוי לבקשת רשות הערעור (ואיני מביעה כל דעה בעניין), אין מקום לעיכוב ביצוע.