בקשה לעיכוב מועד להגשת התנגדות למתן צו ירושה

טענות הוועדה המחוזית – הוועדה המחוזית היתנגדה לבקשה לעכב את הפירסום וטענה כי סכויי העתירה נמוכים, שכן החלטת הועדה אשר דחתה את הבקשה לקבלת ארכה להגשת ההיתנגדות הנה החלטה סבירה שמבוססת על הוראות החוק.

העידכון לאחר הדיון הקודם - בתום הדיון שהתקיים בבקשה למתן צו ביניים (ביום 20.3.2023), ביקשתי מב"כ הוועדה המחוזית לברר אם אכן התבקש עיכוב הפירסום של התכנית במסגרת עע"מ 200/23 ואם ניתנה החלטה בהקשר זה. שכן, מטבע הדברים, ככל שביהמ"ש העליון הנכבד קבע הוראה בכל הנוגע לעיכוב פירסום התכנית, אזי שהדבר מייתר את הצורך במתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים בתיק הנוכחי, לפחות בשלב זה. ביום 26.3.2023 הודיעה ב"כ הוועדה המחוזית כי היא ביצעה בירור למול הפרקליט המטפל בעירעור בבית המשפט העליון ומהבירור שלה עולה שנכון ליום 26.3.2023 לא הומצאה לפרקליטות המדינה כל בקשה לעיכוב פירסום התכנית ועל פי עיון באתר ביהמ"ש העליון, לא הוגשה בקשה שכזאת לתיק.

לכן, בשים לב למכלולי השיקולים, סבורני כי נקודת האיזון השתנתה בעקבות הפטירה המצערת של העותר המנוח, בנסיבות המצטברות בתיק זה. משכך, אין מקום להמשיך להורות על קיומו של צו הביניים עד מתן פסק דין בעתירה, ולו מן הטעם שעדיין לא ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה, לא ניתן לדעת אם העתירה תישאר כפי שהיא, שמא תוגש בקשה לתיקון העתירה, לא ניתן לדעת אם יתבקש לצרף תצהיר נוסף/אחר לעתירה ולמעשה גם ב"כ המלומד של העותר לא יכול להמשיך ולנהל בשלב זה את התיק עד שלא יוגש ייפוי כוח מטעם היורשים.

...

העתירה הקודמת - על רקע האמור, הגיש העותר עתירה קודמת (עת"מ 44115-01-22, אשר התבררה בפני, להלן: "העתירה הקודמת").

הדגשתי בהחלטה הקודמת כי האיזון בין האינטרסים המנוגדים אז הביא אותי למסקנה שיש מקום לעכב עוד לפרק זמן נקוב את הפרסום, לקיים דיון מוקדם בעתירה, וכך לתת פסק דין בעתירה עצמה – לכאן או לכאן.

לכן, בשים לב למכלולי השיקולים, סבורני כי נקודת האיזון השתנתה בעקבות הפטירה המצערת של העותר המנוח, בנסיבות המצטברות בתיק זה. משכך, אין מקום להמשיך להורות על קיומו של צו הביניים עד מתן פסק דין בעתירה, ולו מן הטעם שעדיין לא ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה, לא ניתן לדעת אם העתירה תישאר כפי שהיא, שמא תוגש בקשה לתיקון העתירה, לא ניתן לדעת אם יתבקש לצרף תצהיר נוסף/אחר לעתירה ולמעשה גם ב"כ המלומד של העותר לא יכול להמשיך ולנהל בשלב זה את התיק עד שלא יוגש ייפוי כוח מטעם היורשים.

מהטעמים מעלה, אני מורה על ביטול צו הביניים.

האירועים בתמצית ביום 14.11.2022 ניתן על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה - כב' השופטת ענת הלר כריש - פסק דין שדחה את ההיתנגדות שהגישה המשיבה לבקשת המבקש למתן צו ירושה בעיניין עזבון המנוח איקס (להלן: "המנוח").

היא הוסיפה כי עברה שלוש משוכות פרוצדורליות בדרך להגשת העירעור: העירעור היתקבל למרשם על ידי המזכיר המשפטי, ניתנה החלטה על ידי הרכב השופטים הדנים בעירעור בו התבקשה תשובה לערעור, נקבע מועד לדיון בחודש מאי 2023 וניתנה החלטה המקנה את אחד מהסעדים שהתבקשו לעיכוב ביצוע.

כאמור לעיל, ביום 14.12.22, כחודש ימים לאחר שניתן פסק הדין ובתוך המועד להגשת ערעור עליו, הגישה בקשה לביטול פסק הדין וצו הירושה שניתן בעקבותיו.

...

סוף דבר, הבקשה למחיקת הערעור נדחית.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

במסגרת התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות המגיעים להם, לטענתם, בגין התקופה מחודש 7/2014 ועד למועד הגשת התביעה, כך שיש לשלם לתובע 1 סך של 75,600 ₪ ולתובע 2 סך של 37,800 ₪, לפי שיעור חלקו של כל אחד מהם בירושה ובהתאם להוראותיו של הסכם השכירות מיום 01/07/2014.

בהמשך הוגשה תגובה לבקשה, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים הנתבע 1 עתר בבקשתו להורות על עיכוב ההליכים בהליך זה עד לאחר מתן פסק דין סופי בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, בין היתר בעיניין זכויותיהם של הצדדים במקרקעין נשוא התביעה וזאת בשים לב לנפקות הקביעה על הליך זה. לטענת הנתבע מן הראוי לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בתביעה שכנגד ובטענותיו של הנתבע לגבי ביטול הסכם חלוקת העזבון וזאת משקולי יעילות וכדי למנוע הכרעות סותרות.

התובע מיתנגד לבקשה, ועותר לדחייתה מהנימוקים הבאים: · השהוי הרב בהגשתה (ההליך בביהמ"ש המחוזי החל בחודש 03/2022, ואילו הבקשה הוגשה ע"י הנתבע רק ביום 04/04/2023) ; · אי צירוף תצהיר כמתחייב בדין; · סכויי התביעה שכנגד בבית המשפט המחוזי בשים לב להסכם חלוקת העזבון שנחתם כדין בין היורשים ושעל פיו בחודש 05/2022 נרשמו זכויותיהם במירשם המקרקעין; · ההבדלים בין הצדדים לתובענות בשים לב לכך שהתביעה בבית המשפט המחוזי הוגשה מטעם התובע ובני דודיו נגד צדדים ממשפחה אחרת ונגד הנתבע, וזאת למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיהם בחלקה אחרת (חלקה 33 בגוש 17695), כך שאין לתביעה שם כל זיקה לתביעה דנן ו/או לחלקה ו/או למושכר נשוא תיק זה, ואין זהות בין העילות שבגינן הוגשו שתי התביעות הנ"ל. · קבלת התביעה שכנגד אין בה כדי ליצור הכרעות סותרות בין שתי הערכאות, וזאת בשים לב לחלוקת העזבון המוסכמת ולחלוקה שנקבעה בצו הירושה (התביעה בתיק דנן התבססה בעת הגשתה על צו הירושה ובהתאם לחלוקה הבאה: 1/2 לתובע 1, 1/4 לתובע 2 ו- 1/4 לנתבע 1, בעוד הרישום כיום לפי הסכם חלוקת העזבון עומד על 330 מ"ר לנתבע 1 ו- 660 מ"ר לתובע 1).

...

בהמשך הוגשה תגובה לבקשה, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים הנתבע 1 עתר בבקשתו להורות על עיכוב ההליכים בהליך זה עד לאחר מתן פסק דין סופי בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, בין היתר בעניין זכויותיהם של הצדדים במקרקעין נשוא התביעה וזאת בשים לב לנפקות הקביעה על הליך זה. לטענת הנתבע מן הראוי לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בתביעה שכנגד ובטענותיו של הנתבע לגבי ביטול הסכם חלוקת העיזבון וזאת משיקולי יעילות וכדי למנוע הכרעות סותרות.

החלטתי זו ניתן יהיה לשקול בכל שלב משלבי ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

לפיכך אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק.

לגבי שש חלקות נקבע, כי ניתן לרשום את הזכויות במידי ולגבי חלקה 100 נקבע, כי הרישום ייעשה על שם יורשי המנוח עואד לאחר יום 14.7.22 אלא אם מי מהנתבעים שם יגיש לפני מועד זה תביעה במסגרתה יקבל צו מפורש שימנע את רישום הזכויות בחלקה זו על שם יורשי המנוח עואד.

תביעה לא הוגשה במועד שהוקצב וכן, לא ניתן צו עיכוב שמנע את רישום חלקה 100 על שם יורשי המנוח עואד.

התובעים בתביעה שלפני היתנגדו לביטול הצוו בטענה, כי בכוונתם להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק הדין בעירעור.

לאחר פסק דינו והחלטתו של בית המשפט העליון, הגישו הנתבעים בתיק שלפני בקשה לחתימת פסיקתא בשל קושי בבצוע הרישום בהתאם לפסק הדין וטענת לישכת רישום מקרקעין בדבר הצורך בצוים מפורשים המורים על ביטול צוי המניעה, ביטול רישום צוי הירושות וצו רישום מפורש משם המנוח מוחסן לשם המנוח עואד מכוח הסכם המתנה.

...

הערעור נדחה בפסק דין קצר בו צוין, כי המחלוקת היא בנוגע לתוקפה של עסקת מתנה מסב המשפחה המנוח מוחסן לבנו המנוח עואד.

אוסיף ואומר, כי לא שוכנעתי, כי התובעים היו חייבים למצות את עילת התביעה שעניינה עסקת המתנה בין המנוח עואד לתמאם במסגרת ההליך הקודם, שעסק בזכויות המנוח עואד מכוח עסקת המתנה מהמנוח מוחסן.

לאור המפורט לעיל, הבקשות לסילוק התובענה מחמת מעשה בית דין ומחמת התיישנות נדחות.

בהחלטתו מיום 24.1.2021 קבע הרשם כי בשים לב לכך שהוגשה היתנגדות מטעם המבקש לקיום הצוואה, אין מקום להכריע בבקשתו לביטול ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה, והורה על העברת הדיון לבית המשפט לעינייני מישפחה.

להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בבקשה לקיום הצוואה ובהתנגדות לה, שהועבר גם הוא לבית המשפט לעינייני מישפחה, עוכב עד להכרעה בבקשה לביטול צו הירושה (ת"ע 45637-01-21 ות"ע 45867-01-21 בהתאמה).

לבסוף קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח שהחלטת הרשם על מתן תגובה לא הומצאה לו עד לאחר שהמועד להגשת התגובה חלף, ועל כן אין לראות את ההחלטה בדבר ביטול צו הירושה כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

למרות ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, אני סבורה כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות נטועות היטב בנסיבותיו של המקרה דנן.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.