בקשה לעיכוב יציאה מהארץ של תושב חוץ

המערער טוען, כי מלכתחילה צו עיכוב היציאה מן הארץ, ניתן שלא כדין ובהתאם יש לבטלו, שכן סיפת תקנה 384(א) לתקסד"א קובעת כי: "היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו". לטענת המערער, על מנת לעכב את יציאתו מן הארץ של המערער כתושב זר, נטל הראיה מוטל על כתפי המשיב, לשכנע ולהוכיח כי למרות שהמערער הנו תושב זר, עדיין יש לעכב יציאתו של המערער מן הארץ.

לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט ברע"א 909/90, אמנון בן יהודה נ' ליסקו חברה להחכרת ציוד בע"מ, לפיהם: "המבקש הוא אזרח ישראלי וכאזרח ישראלי התחייב בהתחייבות אשר הנה נושאה התביעה נגדו, ואין דינו כדיו תושב חוץ עובר אורח בארץ. אם תיתקבל טענת המבקש, הרי שכל אחד שאזרח ישראלי, עלול להיות מחויב בגין התחייבות שהתחייב בארץ, יבקש לעזוב את הארץ, שכאין לו נכסים בה להבטחת חובו, לא יהיה מקום לעכב יציאתו ולמנוע סיכול האפשרות של ביצוע פסק הדין" בנוסף, מצאתי כי במקרה דנן, נכון יהיה להביא את דעתו של המלומד ד"ר דודי שווארץ, כפי שהובאו בבר"ע (מחוזי ירושלים) 3284/07, מירב פלמן נ' ארז פלמן (פורסם בנבו ב- 14.3.08), לפיה: בנסיבות של עיכוב יציאה מהארץ לאחר מתן פסק הדין נגדו, יש טעם להשית על החייב הזר ערובה להבטחת ביצוע פסק הדין, ולהטיל עליו את הנטל להוכיח שאין באפשרותו להפקידה כתנאי ליציאתו.

...

חוק ההוצאה לפועל מכיר בסופו של דבר בשימוש באמצעי לחץ, אמנם מבוקרים ומפוקחים, לשם מימוש פסקי הדין, להבדיל מלחץ באמצעות הענקת צו עיכוב יציאה מהארץ שבו התביעה בשלב שבו התביעה תלויה ועומדת - שהינו פסול.

לאור האמור בפירוט, לעיל, הנני דוחה טענה זו של המערער, לרבות בשל העובדה כי המערער בעל זיקה ממשית לישראל, נכנס ויצא משערי המדינה כ- 15 פעמים, בין השנים 2009-2016, מבצע עסקים בישראל , בעל אזרחות ישראלית ובשל כך דינו לעניין זה אינו כדין תושב זר אשר הינו עובר אורח.

סיכום לאור האמור בפירוט בהחלטה זו – דין הערעור להידחות.

בעניינינו, כאמור, הגבלת יציאתו מהארץ של המבקש נעשתה מכוח סעיף 66א לחוק, ואולם, כפי שצוין לעיל, שאלת החלתו של סעיף זה על תושב חוץ טרם נדונה בפסיקת בית משפט זה. כפי שיפורט להלן, בחינה של הכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לסעיף 14(א) מעלה כי המקרים בהם ניתן לעכב את יציאתו של חייב תושב חוץ מישראל, הם הלכה למעשה, המקרים המוסדרים באופן מפורש בסעיף 66א המתייחסים לחייב בעל יכולת המישתמט מפרעון חובותיו, כבעניינינו.

...

המבקש מבסס טענה זו על הפסיקה אשר התייחסה לעיכוב יציאה מהארץ מכוח סעיף 14(א), בה נקבע כי ככלל בית המשפט יורה על עיכוב יציאתו מהארץ של חייב תושב חוץ רק במקרים מיוחדים, וכי בעניינו של המבקש לא הייתה הצדקה לעשות כן. כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל טענה זו. הפסיקה הדנה בשאלת עיכוב יציאתו מהארץ של חייב תושב חוץ עסקה בצווים שניתנו מכוח סעיף 14(א) לחוק.

בנסיבות אלה, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם בעניינו של המבקש.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

הוראת תקנה 241(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקסד"א") היא ברורה ומפורשת ואינה מותירה למגיש הבקשה כל שיקול דעת בנושא זה. מעבר לכך, התובעת לא הראתה כי נסיבות העניין עולות כדי הרף הגבוה מאד הנידרש במצב דברים כבעניינינו בהתאם להוראות הדין, על מנת להורות על עיכוב יציאה מהארץ של תושב חוץ.

...

בהחלטה שניתנה עם הגשת הבקשה, לא מצאתי לנכון להיעתר וליתן צו במעמד צד אחד בלבד, במסגרת בקשה המוגשת שנה לאחר הגשת התביעה, וזמן קצר לאחר שהנתבע נטל ייצוג - לטענתו מיד כשנודע לו על ההליך המשפטי רק עת הומצאה לו ההודעה לצד ג' שהגישה נגדו הנתבעת 2 - ואמור בקרוב להגיש הגנה.

מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לא יוביל למסקנה שונה.

סיכומו של דבר – מאחר והנתבע הוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, ובשים לב לרף הגבוה מאד אשר נקבע בפסיקה בשל הפגיעה הקשה בזכויות חוקתיות מן המעלה הראשונה העלולה להיגרם כתוצאה ממתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד תושב חוץ אשר אין לו נכסים בישראל, אין מנוס מן המסקנה כי דין הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ להידחות, אפילו היו מוכחים בבקשה חוזרת שאר התנאים הדרושים שבהחלטה זו נקודת המוצא לדיון היתה כי מתקיימים.

הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ - נדחית.

לפניי בקשת התובע למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבע שהנו תושב חוץ ; עניינה של התביעה בדרישת התובע לחיוב הנתבע בתשלום סך של 26,600 ₪ בגין רכישת מוצרים שונים מחנות שבבעלותו, ובין היתר בגין רכישת מוצרי הגרלה לסוגיהם.

לעניין עיכוב יציאתו מן הארץ של תושב זר, ראו בספרו של המלומד דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית 2009, עידכון מספר 12 ינואר 2017, נאמר שם בעמוד 515 עד 516: "עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר, והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ, ובדרך כלל אין למנוע אותו מלשוב למקומו (ע"א 535/75 שכטור נ' פרזינפור ואח', פ"ד כט (2) 835). לא נוהגים לעכב יציאת תושב זר כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם מצוי גם מקור פרנסתו (ע”א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כ"ג(2) עמ' 701, ר"ע 199/86 כהן נ' כהן, פ"ד מ(2) עמ' 53). אולם עובדה זו בלבד שאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר ואח', פ"ד כד(2) 799). חשוב שנזכיר כי בתקנה 384(א) לתקנות סד"א נקבע כי לא יינתן סעד זמני לעיכוב יציאה מן הארץ של תושב חוץ, אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. כך הוטמעה הוראה זו בתקנה הנ"ל, והיא טומנת בחובה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון כפי שהתפתחה במשך שנים רבות. אין מקום לעכב את יציאתו מן הארץ של חייב שהוא אמנם אזרח ישראל אולם מתגורר דרך קבע בחו"ל במשך עשר שנים ומעלה, ומרכז חייו מחוץ לישראל. במצב דברים שבו אין לחייב כל עיסוקים, נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. אין להצדיק מתן צו עיכוב יציאה כאשר אין בצו זה כדי לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב שהוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, וממילא אין לייחס לו כוונה להבריח נכסים". (הדגשה אינה במקור, ל.ד-ח).

...

השימוש בתקנה 376 (כיום 384 – נ.ג.) : "הכלל הוא שמוטל על התובע להוכיח באופן דווקני את כל התנאים הכלולים בתקנה, אך גם אם נתקיימו תנאים אלה אין בית המשפט חייב להיעתר לבקשה, אלא יכול הוא להביא בחשבון שיקולים שונים כגון, אם מצויים בידי התובע אמצעים דרסטיים פחות מאשר צו עיכוב יציאה מן הארץ, והעשויים למנוע הכשלת ההליך על ידי הנתבע, כגון צו עיקול זמני. עצם העובדה שהנתבע נתון בקשיים כלכליים אין די בה כדי להצדיק מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ". במקרה הנדון, כל טענת התובע הינה לעניין אי כוונת הנתבע לפרוע את חובו, כמו גם כוונתו לעזוב את הארץ.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי עיכוב יציאתו של הנתבע את הארץ יועיל לגביית החוב, שאינו מוכח ואף לא בראיות לכאורה ומכאן שאין התובע עומד בפני דרישות תקנה 384, ובפרט כאשר המדובר בתושב חוץ ובתובענה שאינה עולה על 50,000 ₪.

התובע לא הציג כל טעם מיוחד למקרה שלפניי המצדיק את הטלת הצו כאמור, ומכאן דין בקשתו להידחות וכך הנני מורה.

ביום 26.4.2017 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר דחתה את הבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ מהטעם שהמבקש אינו תושב חוץ וקיים חשש כי ככל שצו עיכוב היציאה יבוטל ללא הבטחת פרעון החוב בבטוחות ראויות, יסוכל ביצוע פסק הדין.

...

ביום 27.10.2013 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לתביעה שהגישה המשיבה לאכיפת פסק החוץ, וקבע כי ניתן לאוכפו בישראל.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, אין מנוס מדחיית הבקשה, באשר היא אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.