בקשה לעיכוב הליכים עד להכרעה בתביעה תלויה ועומדת

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.3.2022 (השופטת עמיתה ש' אלמגור) ב-ת"צ 22040-09-20, העוסקת בדחיית בקשות לעיכוב הליך ייצוגי עד להכרעה בתביעה אזרחית נפרדת ובהליך בירור מנהלי שניפתח על ידי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן: הרשות להגנת הצרכן או הרשות).

בהתאם, ערכאת העירעור ממעטת להתערב בהחלטות בעיניין סדרי דין המתקבלות במהלך ניהול ההליך העקרי, ובכללן גם החלטות בדבר עיכוב הליכים בבקשת אישור תובענה כייצוגית בשל הליך דומה תלוי ועומד.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה מאת המשיבה.

לא שוכנעתי כי דיון מקביל בשני ההליכים – בקשת האישור ותביעת טבע – עלול להוביל בהכרח להכרעות עובדתיות סותרות, לא כל שכן לחוסר יעילות דיונית.

על יסוד כלל האמור, ולנוכח היקף ההתערבות המצומצם בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות מעין אלה, התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

בבקשה נטען, כי המשיב הגיש תצהיר תומך לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה כנגד המבקשת בעילה זהה, ביום 28.6.22, חודשים ספורים לפני הגשת תביעה זו. נטען בבקשה כי בהתאם לתכלית הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד" יהיה נכון וצודק לעכב את בירור התביעה עד להכרעה בהליך המתנה בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב.

...

בנוסף, צוין, כי הרוב המכריע של בקשות האישור מסתיים בהסדרי פשרה או בהסתלקות, כך שהתועלת הטמונה בעיכובים הליכים פחותה, אם בסופו של דבר לא ייקבעו קביעות משפטיות שישמשו הלכה מנחה או מחייבת, או קביעות עובדתיות כלשהן לגוף העניין, אשר ממילא אינן כובלות את מי שבחר לצאת מן הקבוצה ולנהל הליך עצמאי (שם, בפסקאות 15- 22).

באשר לטענה החילופית שהעלתה המבקשת בבקשה, לפיה המחלוקת אינה ראויה להתברר בבית-המשפט לתביעות קטנות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות גם בעילה זו. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות הנה לברר מחלוקות ביעילות, במהירות ובפשטות, תוך הגמשת סדרי הדין והפשטתם.

בכדי לאפשר שהות מספקת להגשת כתב הגנה ע"י המבקשת ולהמצאתו לידי המשיב, הנני דוחה את מועד הדיון בתביעה ליום 5.2.23 בשעה 10:00.

השאלה העיקרית הנדרשת, אם כן, לצורך בחינת הבקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, היא מה מידת ההשפעה וההשלכה של ההכרעות בהליך המקביל על ההכרעות הנדרשות בהליך כאן, וכן מידת הסיכון מפני הכרעות סותרות מקום בו ההליכים יתנהלו במקביל.

לאחר ההכרעה בדרך פירוק השתוף, וככל שטרם תיתקבל הכרעה בתביעה במחוזי, תישקל שוב האפשרות לעיכוב ההליכים ליישום הפרוק עד להכרעה בתביעה במחוזי בנסיבות אלה, ולנוכח המחלוקת בין הצדדים, מצאתי כי לצורך בירור ההתכנות לפירוק השתוף בדרך של רישום בית מששותף, לפנות למפקח/ת על המקרקעין, בהתאם להוראות סעיף 42(א) לחוק המקרקעין, ולבקש את חוות דעתה בדבר האפשרות לרישום הבית כבית משותף.

...

המבקשים טוענים מנגד, כי דין התביעה להידחות, בין היתר, מטעמים של התיישנות, השתק, מניעות ו/או מעשה בית דין.

דרך פירוק השיתוף היא דרך שניתן להכריע בה על יסוד טענות הצדדים ובמנותק מההליך המקביל וההכרעות הנדרשות שם. מאידך, ברי כי להכרעה על היקף הזכויות במקרקעין תהיה השפעה והשלכה על יישום דרך פירוק השיתוף במקרקעין.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ההליכים בשלב זה נדחית.

סוף דבר הבקשה לעיכוב הליכים בשלב זה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה א' הדר) מיום 22.5.2023 בת"א 19034-12-22 (להלן: "התביעה בשלום"), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, שמש חי אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשת"), לעכב הליכים בתביעה בשלום בשל הליך משפטי אחר תלוי ועומד, ת"א 62803-10-20 (מחוזי לוד) שמש חי אחזקות בע"מ נ' פוליאוריתן בע"מ (להלן: "התביעה במחוזי" ו"ההחלטה" בהתאמה).

הבקשה לעיכוב הליכים – בקשה מס' 2 בהליך קמא ביום 23.3.2023 הגישה המבקשת בקשה לעכב הליכים בתביעה בשלום עד להכרעה בתביעה במחוזי, וזאת בטענה כי קיימת חפיפה בעובדות, בשאלות המשפטיות ובזהות הצדדים העומדים בבסיס שתי התביעות.

...

לטענת המשיבה המבקשת מודה בקיומו של החוב בגין הזמנת חומר גלם מושא התביעה בשלום, ולגבי טיב חומר זה שסופק אין למשיבה כל טענה, ואילו התביעה במחוזי עוסקת בהזמנות ואספקה של חומרים אחרים, שאינם קשורים לחומרים שסופקו, מושא ההליך בתביעה במחוזי, ולכן ההכרעה בתביעה במחוזי לא תסייע להכרעה בתביעה בשלום, ואין מקום לייתר הדיון בתביעה בשלום או לעכב את הדיון בה. בנוסף טענה המשיבה כי בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק החוזים לא עומדת למבקשת זכות קיזוז, כנטען על ידה, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

בהקשר זה אציין כי אינני מקבלת את מסקנת בית משפט קמא כי החומרים שסופקו בקשר לתביעה בשלום מהווים עסקה שונה ונפרדת מהעסקה בקשר לתביעה במחוזי.

עוד אציין כי אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לקיומו של חוב המבקשת והיקפו, וכי עיכוב ההליכים ימנע ממנה את זכותה לקבלת התמורה עד לסיום התביעה במחוזי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל.

אף שבהחלטה מיום 13.8.2023 דחה בית משפט קמא גם את יתר הבקשות לסילוק על הסף, בקשת רשות העירעור דנן מכוונת רק כנגד ההחלטה שלא לעכב את בירור התביעה בישראל עד להכרעה בהליכים המקבילים בדרום אפריקה.

אכן, הפסיקה הכירה גם באפשרות לעכב את הדיון רק בחלק מרכיבי התביעה עד להכרעה באותו עניין בהליך תלוי ועומד (ראו למשל: עע"מ 11254/05 חב' פנינת אילת בע"מ נ' עריית אילת (17.8.2006); ורע"א 7478/07 י.גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ נ' עריית רמת גן (12.12.2007)).

...

משעה שהפורום הישראלי הוא פורום נאות לדון בסכסוך בין הצדדים, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל הוא זה שידון בכל רכיבי הסכסוך, היא כאמור מסקנה שעולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, וההחלטה לדון בכל הרכיבים הללו היא אפוא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. יוער בהקשר זה כי בית משפט קמא ציין את האפשרות כי תוגש על ידי המבקשים בקשה לעיכוב הליכים בדרום אפריקה.

במקרה דנן, ולאור כל מה שצוין לעיל, שיקולי היעילות מצדיקים כאמור את המסקנה לפיה ההליך שיתברר הוא תביעת המשיב בישראל.

אולם, בהינתן כל האמור לעיל, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל, שהוא פורום מתאים לדון בסכסוך בין הצדדים, ידון במכלול השאלות השנויות ביניהם במחלוקת ובכלל זה בשאלת זכויותיו הנטענות של המשיב בדרום אפריקה, היא כאמור מסקנה שאינני סבורה כי יש מקום להתערב בה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.