בא כוח מרכז הפלסטיקה הוסיף, שבמידה וטענותיו לא תתקבלנה, יורה בית המשפט לצדדים לנהל מגעים לצורך מינוי בורר מוסכם אחד, ובמידה ולא יגיעו להסכמה – לאפשר להם למנות את הנציגים מטעמם בהתאם למנגנון הקבוע בזכרון הדברים.
סעיף 5 לחוק הבוררות מורה כדלקמן [ההדגשות שלי – י.כ.]:
"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, ובהיעדר טעם מיוחד לבירור הסיכסוך בבית המשפט, יעכב בית המשפט את ההליכים בתובענה, ויהיה על הצדדים לפעול על פי המוסכם ביניהם, ולהביא את הסיכסוך לבוררות.
...
עם כל הכבוד, אין אני מקבל טענות אלה ואנמק.
סוף דבר
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני נעתר לבקשת הטכניון, והנני מחליט לעכב את ההליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968.
(ג) הנני מחייב את המשיב (מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל (1986) בע"מ), לשלם למבקש (הטכניון מכון טכנולוגי לישראל) הוצאות הבקשה, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 11,700 ₪.