בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן פסק דין בערעור

במקביל הוגשה בקשה להשעיית הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בעירעור.

כמו כן, הוריתי על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן פסק הדין בעירעור.

...

הבקשה נדחית, ללא צורך בתגובת הצד השני".

שיהוי בהעלאתן יוצר מניעות והתוצאה היא שהן לא תתבררנה לגופן (ע"א 585/21 נבוא פיננסים ומשכנתאות בע"מ נ' דן אולשטיין (פורסם במאגרים - 3/2/21), בסעיף 6 פסקה ראשונה; רע"פ 8599/11 עופר שרון נ' מדינת ישראל, בעמ' 6 (פורסם במאגרים - 24/11/11)).

תוצאת הדברים היא, כאמור, שהערעור נדחה.

בפני בקשה לעיכוב הליכי פינוי במסגרת הליך הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 514773-06-22) עד למתן פסק דין בעירעור שהגישה המבקשת על פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 2.5.2021 (ת"א 19645-03-15, השופט י' גייפמן).

...

בתגובה שהגישה העירייה בהתאם להחלטתי האמורה נטען כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, וברוח ההחלטה שבה הוריתי לעירייה לתחום אזור מוגבל שיוכל להוסיף ולשמש את המבקשת עד להכרעה בערעור ששמיעתו נקבעה למועד שאינו רחוק – אני מורה כי המבקשת תפנה את כל השטחים המוחזקים על-ידה, לרבות המחסן בקומת הקרקע והמשרד בקומה א', כמפורט בהודעת העירייה.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בפסקה 13 לעיל.

ביום 1.6.21 ניתנה החלטה בה נקבע: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות יובהר כי בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות או פסקי דין של עצמו. עם זאת, ככל שהנתבע מבקש לבטל את הסכם הפשרה, עליו להגיש תביעה חדשה בנידון". כמו כן, לאחר מכן הגיש התובע בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בנוגע לפסק הדין שנתן תוקף של הסכם פשרה לתיק בית הדין.

ביום 14.12.21 ניתנה החלטה המעכבת את ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בתיק הנוכחי, וזאת בכפוף להפקדה של 15,000 ₪ בקופת בית הדין.

...

ביום 5.12.21 ניתנה החלטה על ידי רשמת בית הדין הארצי, אפרת קוקה לפיה: "עיון בטענותיו של המבקש (מר גיא סלע) מעלה כי מבוקשת הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 14.2.21, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן במעמד הצדדים ביום 14.2.21. משכך חל המועד האחרון להגשת הערעור מטעם המבקש ביום 16.3.21. הבקשה להארכת מועד בצירוף הודעת הערער הוגשה רק ביום 4.10.2021 באיחור קיצוני של למעלה משישה חודשים וחצי. 2. זאת ועוד, המבקש עותר לביטול פסק הדין על יסוד טענתו לטעות בהסכמתו להסכם הפשרה. הלכה פסוקה היא כי המסגרת הדיונית הנכונה להעלאת טענה בדבר פגם בהסכם המצדיק את ביטול הסכם הפשרה, היא תביעה עצמאית לביטול הסכם פשרה, אשר תתבסס על העילות הקבועות בדין לביטול חוזה. ... לאור האמור, ממליץ בית הדין למבקש שלא לעמוד על הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור ולבקש את מחיקתה...". ביום 25.12.21 הודיע התובע כי הוא מבקש למחוק את בקשתו להארכת מועד הערעור.

אשר על כן לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי יש לבטל את הסכם הפשרה.

לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בחומר הראיות שוכנענו כי הוכח כי כוונת הצדדים היתה לערוך הסכם פשרה, וזה אכן נכרת לאחר שיג ושיח ולאחר שהתובע יכול היה להתייעץ עובר לחתימתו, וכי שוכנענו כי התובע אף התייעץ עובר לחתימתו על הסכם הפשרה גם עם רואה החשבון שלו וגם עם אביו שהיה מחוץ לאולם, וכי לא הורם הנטל על ידי התובע להוכיח כי התקיימו העילות המצדיקות ביטול הסכם הפשרה.

משכך התביעה נדחית.

ביום 29.1.23 עקב שרשרת מחדלים דיוניים מצד הנתבעים ניתן נגדם פסק דין לסילוק ידם מהמקרקעין, בעקבותיו נקטה המשיבה הליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין.

כיוון שפעילותם היחידה של המערערים במקרקעין היא מסחר גרוטאות, המערערים אף לא הסבירו מה מונע בעדם להעביר פעילותם המסחרית למגרש אחר עד למתן פסק הדין בעירעור.

היה מקום להגיש ערעור על פסק הדין בהליך הקודם, ובמסגרתו לבקש עיכוב ביצוע פסק הדין, וספק רב בעיניי אם ניתן, במסגרת צו מניעה זמני לתקופת העירעור על פסק דין מאוחר יותר, למנוע ביצועו של פסק דין חלוט המורה על פינוי.

...

על כן, המבקשים נאלצו להגיש תביעה נפרדת לפסק דין הצהרתי, ביום 8.3.23, אך המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענות כי קיים מעשה בי-דין והשתק פלוגתא בטענות הנטענות, ובית המשפט קמא, בפסק דינו מושא הערעור נעתר לבקשה.

מכל מקום, אין צורך לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור, הואיל ועיקר המשקל יינתן לבחינת מאזן הנוחות, ובמקרה שלפניי, גם אם אניח כי הערעור אינו משולל יסוד, יש לדחות את הבקשה, משום שהמבקשים לא הראו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בעניין זה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה היעתרות לבקשה כמוה ככפייה על בעל מקרקעין עם תום תקופת השכירות להמשיך ולהשכיר את המקרקעין למי שלא עמד לכאורה בתנאי השכירות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

עוד התבקש בית המשפט ליתן צו עשה למחיקת כל עיקול שהוטל על ידי המשיב על נכסים השייכים למבקשת וכן לבטל כל הליך הוצאה לפועל נגד המבקשת.

בד בבד עם הגשת התובענה דנן, הוגשה "בקשה לעיכוב הליכי גבייה והוצל"פ", אשר הועברה לטיפולו של כב' השופט יואב פרידמן, במסגרת תורנות בפגרה.

הואיל ונקבע מועד לדיון בסעד הזמני ליום 5.9.23, מבוקש כי יחד עם העברת התיק תנתן החלטה בעיניין הסעד הזמני, אשר תורה כי לא יוטלו על המבקשת מיגבלות בהוצאה לפועל עד למתן פסק דין בתיק, או למצער יינתן סעד אירעי עד החלטה אחרת בבקשה לסעד זמני.

ודוק – המבקשת לא טענה בתובענה דנן דבר באשר לנסיבות הווצרות החוב או הגישה ערעור מס הכנסה/מע"מ וכיו"ב, אלא אך מבקשת פסק דין הצהרתי כי איננה חייבת דבר למשיב, בקשה אשר יכולה וצריכה להתברר בבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט שלום.

...

מעבר לצורך אציין, כי בזהירות מתבקשת ניתן להעריך, כי גובה הסכומים בסופו של דבר לא יחצו את גבול שניים וחצי מיליון השקלים, הסך המצוי בגבול סמכותו של בית משפט שלום.

בכל הקשור לבקשת המבקשת, כי יחד עם העברת התיק תינתן החלטה בעניין הסעד הזמני על דרך של מתן סעד ארעי(ראו סעיף 8(ד) לעיל), אינני מוצא מקום להיעתר לה, נוכח החלטתו של כב' השופט יואב פרידמן מיום 23.8.23; עם זאת אני מורה כי הדיון בבקשת הסעד הזמני ייקבע בבית משפט שלום בהקדם האפשרי, ועוד בזמן הפגרה, ככל שניתן.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על העברת התובענה דנן לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט שלום במחוז חיפה.