תמצית השתלשלות ההליכים
ביום 30.10.2002 נגזר דינו של המבקש, לאחר שהורשע על פי הודאתו בסדרת מעשי מירמה והונאה, משגנב, רימה, זייף וביצע עבירות נוספות כנגד נפגעי העבירות לאורך שנים.
אמנם באותו ענין נקבע כי מוסרי ואחר שעניינו נידון באותו עניין לא יאסרו, שכן מלוא הקנס הופקד, הגם שנזקף לטובת הפצוי, ולכאורה מסקנת המשנה לנשיאה כבוד השופט מלצר עולה בקנה אחד עם טענות המבקש שבפניי, ואולם כבוד השופט עמית הטעים כדלהלן:
"אכן, למקרא פשט הוראות החוק, קשה לומר כי מקום שבו סכום ששולם ניזקף לטובת הפצוי המיועד לנפגע העבירה ולו בלבד, ניתן לראות בקנס כקנס ש"שולם". אף על פי כן, ספק בעיניי אם בנסיבות כגון אלה, הוראת סעיף 71(א) לחוק העונשין, שעניינה בשלב גזירת הדין, מחייבת בהכרח את הפעלתו של המאסר חלף הקנס באופן מיידי ו"אוטומאטי" (להבחנה בין שלב גזר הדין במסגרתו מוטל קנס ומאסר חלף קנס, שלב החתימה על פקודת המאסר, ושלב הפעלת המאסר חלף קנס בפועל, ראו בעיניין אזולאי, בפיסקה 10).
לדידי, בהנתן שבמסגרת מנגנון ההשגה השיפוטית יציר הילכת גוסקוב ניתנה אפשרות לחייב שהוצאה נגדו פקודת מאסר לפנות לבית משפט בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס והמאסר תחתיו, ניתן לאפשר לחייב לטעון במסגרת זו מעין טענת "שלמתי", ובית המשפט יבחן אם נסיבות העניין מצדיקות את הפעלת המאסר חלף הקנס בנקודת הזמן הנוכחית או את דחייתו למועד אחר לצורך מיצוי תשלום הקנס" (ההדגשות שלי).
...
משבחנתי את השתלשלות האירועים ואת התנהלות המבקש לאורך שנים ארוכות אלו, ובכללן את אי פניית המבקש למרכז לגביית קנסות לאורך אותן שנים, חרף התראות שקיבל, ואי העברת תשלום כלשהו למרכז לשם תשלום הקנס או הפיצוי, למעט במסגרת הליכי פשיטת הרגל או לשם שחרורו מהמאסר, שוכנעתי כי עסקינן במבקש אשר הגם שאינו חולק על עובדת אי תשלום הקנס והפיצוי (למעט הסכומים שניגבו ממנו כמפורט לעיל), מתחמק באופן שיטתי מתשלום חובותיו, ובהם הקנס והפיצוי נשוא תיק זה. בנסיבות אלו, מצדיקים שיקולים של דין וצדק, כמו גם האינטרס הציבורי, את מאסרו ככל שלא ישולם הקנס.
לאחר שניתנה למבקש פעם נוספת זכות הטעון על מנת לוודא קיומו של הליך הוגן בעניינו, במסגרת "הרחבת" הלכת גוסקוב, שוכנעתי כי עסקינן במי שלאורך השנים מתחמק שוב ושוב מפרעון חובו, הגם שהמציאות מלמדת כי משעה שנאסר שילם באופן מיידי את הסכום בסך 3000 ₪ אותו הורה בית המשפט כי עליו לשלם כערובה לשחרורו, וחרף זאת עותר המבקש כי אם תידחה טענתו לביטול הקנס, יתאפשר לו לשלמו בתשלומים בני 1000 ₪ בלבד מדי חודש.
משכעת אין עוד חולק כי מכתב ההתראה נמסר כדין, ומשמדובר כאמור במי שמתחמק לאורך שנים מתשלום חובותיו, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של מבקש זה, אין הצדקה להימנע מחתימה על פקודת המאסר חלף הקנס, ולפיכך בקשתו נדחית.
