בקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה מנהלי

בקשה לעיון חוזר שהוגשה נדחתה אף היא תוך שבית המשפט ציין כי: "... עילת הסרוב היא: העסק אינו עומד בדיני התיכנון והבניה, אין התאמה להיתרי הבניה, תכנית העסק אינה מתאימה למציאות. עילת הסרוב הזו הנה רחבה יותר מהעילה שעמדה בבסיס צו ההריסה המנהלי שנידון במסגרת בב"נ 20946-02-20 (צו ההריסה משנת 2020 - ר.ב), ונשענת על נימוקים נוספים על אלה שעמדו בבסיס צו ההריסה המנהלי.... מדובר בסרוב 'ישן' שמלווה את העסק כבר מספר שנים. העובדה שבימים אלה הוגשה עתירה מנהלית (העתירה שבפניי - ר.ב) כנגד הסרוב, אינה יכולה להצדיק את עיכוב ביצועו של צו הסגירה ואת המשך פעילותו של העסק ללא רישיון...". (ראו החלטה מיום 23.3.20 ב-רע"ס 66654-05-17, נספח 17 לכתב התשובה).

...

וכך נקבע: "אני דוחה את טענת המערערים לפיה, הגגון תואם את הגג שהיה קיים ערב מתן צו ההריסה המנהלי, הן בסוג החומר ממנו נבנה - המהווה אף הוא חומר לבנייה קלה והן במידותיו, התואמות את תשריט היתר הבניה. גם לטענת המערערים, בדיון שהתקיים ביום 20.1.19, היה קיים גגון מפח, לוחות הפח הוסרו והוחלפו בלוחות פלסטיק.

..אני דוחה את טענת המערערים לפיה, יש לבטל את צו ההריסה.

בנוסף, טוענות המשיבות, כי דין העתירה להידחות על הסף משהוגשה בשיהוי ניכר, הכל במטרה "לקנות" לעותרות זמן נוסף בו יפעילו את העסק.

ניתן לסכם ולומר, כי מקום בו לא מיצו העותרות ההליכים אל מול המשיבות, לאחר הסרת התקרה הקלה ובטרם פניתן לבית המשפט, דין העתירה להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר, העתירה נדחית.

זאת, הן מאחר שהמטופלים בבית החולים לא צורפו לה כמשיבים "על אף שמתן הצוו המבוקש ישפיע עליהם באופן דרמאטי ומשמעותי"; הן מאחר שלפי הוראות פקודת בריאות העם, 1940 (להלן: פקודת בריאות העם), אין בעצם הגשת הערר כדי להביא לעיכוב ביצוע צו סגירה מינהלי מהסוג שניתן במקרה דנן – אלא יש להצביע על נסיבות מיוחדות וחריגות שיצדיקו זאת, ואילו העותרים לא הצביעו על נסיבות מעין אלו אשר חלות בעיניינם.

לצד זאת, הובהר כי ביום הגשת העתירה התקבלה החלטת שר הבריאות לדחות את בקשת העותרים לעיכוב ביצוע צו הסגירה עד להחלטה בערר, תוך שצוין: "שקלתי את בקשתכם בכובד ראש. לאור הסיבות המפורטות בצו הסגירה בגינן רופאת המחוז קיבלה את החלטתה להוצאת צו הסגירה, ולאור מסקנתה כי המוסד מיתנהל בדרך שאינה לטובת בריאותם או רווחתם של המטופלים בו, וכי היתנהלותו מהוה סכנה חמורה למטופלים בו, החלטתי שלא לאשר את בקשתכם לעיכוב ביצוע צו הסגירה. ... אשר על כן, פינוי המטופלים מהמוסד ימשיך בהתאם להוראות הצוו. במקביל יבחנו ויתבררו טענותיכם בערר". לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להדחות על הסף.

...

כמו כן, מציינים העותרים כי הגישו ערר על ההחלטה ביום 12.7.2021 לצד בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה; אולם בד בבד, ממשיכה רופאת המחוז לפעול לסגירת בית החולים ולהעברת מטופליו למוסדות אחרים – ועל כן לשיטתם, אין מנוס מהגשת עתירה לבית משפט זה נגד סגירת בית החולים במקביל לדיון בערר שהגישו.

לצד זאת, הובהר כי ביום הגשת העתירה התקבלה החלטת שר הבריאות לדחות את בקשת העותרים לעיכוב ביצוע צו הסגירה עד להחלטה בערר, תוך שצוין: "שקלתי את בקשתכם בכובד ראש. לאור הסיבות המפורטות בצו הסגירה בגינן רופאת המחוז קיבלה את החלטתה להוצאת צו הסגירה, ולאור מסקנתה כי המוסד מתנהל בדרך שאינה לטובת בריאותם או רווחתם של המטופלים בו, וכי התנהלותו מהווה סכנה חמורה למטופלים בו, החלטתי שלא לאשר את בקשתכם לעיכוב ביצוע צו הסגירה. ... אשר על כן, פינוי המטופלים מהמוסד ימשיך בהתאם להוראות הצו. במקביל יבחנו ויתבררו טענותיכם בערר". לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ביום 18.9.22 הגישה המשיבה "בקשה לביטול עיכוב ביצוע צו סגירה לאלתר" וזאת בהתבסס על "דו"ח ביקורת באולם אירועים "קינגסטון" בעקבות תלונה על חשד לתחלואת מזון ברח' שד' נווה יעקב 612 י-ם מיום 8.9.22". לטענת המשיבה, על פי סיכום וחוות דעת משרד הבריאות המשך פעילות העסק מסכנת את בריאות הציבור.

כל השגותיו על דרישות הועדה צריכות להתברר במסגרת ערר או עתירה מנהלית ולא בבית משפט זה. מבדיקה במערכת העירונית את תכנית מס' 101-1161280 עולה כי זו בקושי קודמה מאז שניפתחה וכי ביום 17.1.23 קבעה הועדה כי אינה עומדת בתנאי סף ונשלח מכתב התראה בטרם סגירה.

...

המשיבה הוסיפה כי משאין היתר בהישג יד יש לדחות את הבקשה.

ביחס לתוכנית שהוגשה בינואר 2023 טען האדריכל כי הוא פועל להשלמת ההערות שהתקבלו לגביה וכי זו צפויה להתקדם בוועדה המקומית בהליך מהיר יחסית עד לתום שנה זו. אשר לטענות בעניין ליקויים תברואתיים, שהועלו על ידי המשיבה, בעקבות דו"ח משרד הבריאות, סבורני כי משלא הגיבה המשיבה להחלטות בית המשפט ובהתאם להחלטה מיום 23.10.22, משמעות הדבר היא הסכמה להצעת המבקש בסעיף 8 לתגובתו לצורך תיקון הליקויים.

נוכח האמור, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש פרק זמן נוסף לקדם את הליכי ההכשרה ואני מורה על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד ליום 4.12.23.

לא מצאתי כל מקום לקבל את טענת העותר לפיה רק לאחר שנודע לו בחודש 11/22 כי הבקשה להיתר בניה לעסק הורדה מסדר היום, וכן לאור תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה שהוצא כנגד העסק במסגרת תיק רע"ס 51516-10-18 מיום 16/03/2023 לפיה קיימת היתנגדות צוות מהנדס העיר למתן אישור תיכנוני לעסק, החליט לפנות לבית המשפט.

טענה זו אינה מתיישבת עם המכתבים שנשלחו לעותר בגדרם הובהר לו באופן מפורש כי קיימת מניעה תכנונית ותחבורתית להנפקת רישיון לעסק וזאת עוד במכתב מיום 13/10/2020; יתר על כן, ההחלטה אודות הורדת הבקשה מסדר היום ניתנה בחודש 11/22, ולא הובהר על ידי העותר מדוע מאותו מועד לא פעל להגשת עתירה מנהלית והמתין עד לחודש 05/203 להגשת העתירה שלפניי.

...

סבורני כי אין מקום במסגרת עתירה מנהלית הבוחנת תקינות החלטת רשות מנהלית, להידרש לטיעונים בעניין קביעת זהות הבעלים במקרקעין, בפרט כאשר על פי הרישום בפנקס הזכויות העותר אינו הבעלים הרשום של החלקה מושא העתירה.

סוף דבר: סיכומו של דבר, ולאור כל המפורט, דין העתירה להידחות.

הנני מחייבת את העותר בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.

וכך נאמר שם: ביהמ"ש היתייחס לא פעם ולא פעמיים לאנטרס הצבורי של כיבוד שילטון החוק ושויון הכל בפני החוק במקרים כגון המקרה שבפניי, שעה שהוא נידרש להכריע בסוגיה של מתן ארכה להמשך הפעלת עסק ללא רשיון, גם כאשר למבקש עומדים טעמים הומנטריים כבדי משקל שמצדיקים היתחשבות עימו, אך לא אחת ביהמ"ש נידרש לסרב לבקשה שכזו נוכח עליונות עיקרון שילטון החוק והאנטרס הצבורי בהעדפת עיקרון זה. למרבה הצער השתרשה נורמה פסולה במחוזותינו ותקעה לה שורשים עמוקים, שעה שיזמים ובעלי עסקים הפכו את סדר בראשית במובן זה שהתעלמו מהוראות חוק תיכנון ובניה וחוק רשוי עסקים, וכדי להרויח זמן, משאבים וכסף, בחרו הם בשיטה של בניית עסק ופתיחתו, ללא קבלת היתרים מתאימים ורק לאחר מכן פניה לרשויות המוסמכות בבקשה לקבלת היתרים כמתחייב בחוק, כאשר בין לבין אם הרשות פנתה לביהמ"ש ועתרה להוצאת צוי סגירה שפוטיים או פעלה להוצאת צוים מינהליים, נהגו אותם יזמים ובעלי עסקים לפנות לביהמ"ש בעתירה לעיכוב ביצוע אותם צוים באמתלות שונות ומשונות שעיקרן אותו נימוק של הפסד כלכלי ניכר שעלול להגרם להם במידה וביהמ"ש לא יעתר לבקשה שכזו.

...

עקרון שלטון החוק הוא עקרון על בשיטת המשפט שלנו ובהיותו בעל משקל נכבד ועדיף, חייב הוא להוביל למסקנה אחת ויחידה שכדי לעקור תופעה פסולה זו מן השורש, ראוי להחמיר עם היזמים ובעלי העסקים ולהקפיד שאלה ימלאו אחר הוראות החוק המתחייבות ככתבן וכלשונן, כל זאת על מנת להשוות את מצבם לבעלי עסקים ויזמים שפועלים עפ"י דין, ולא להעניק לעבריין את היתרון על פני אותו אזרח שמעדיף לקיים את הוראות החוק באופן של הענקת יתרון כלכלי משמעותי לעבריין על פני האזרח מקיים החוק.

המסקנה המתבקשת מכל האמור, היא כי לעת הזו, בחלוף חודשים ארוכים מאז כניסת הצו לתוקף, אין כל הצדקה לעיכוב נוסף.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו, והוא עומד בתוקפו.