לפיכך, הובהר למען הסר כל ספק, כי ההחלטה הארעית בדבר עיכוב ביצוע צו הסגירה בטלה זה מכבר ועל המבקש וכל מי מטעמו להפסיק לאלתר את העיסוק בעסק ולסגור אותו.
המבקש לא עשה כן, ועד היום אינו עומד באף אחת מדרישות המישטרה לרישיון; ביום 14.2.23 נערכה במוסך פעילות משולבת של המישטרה עם משרדי התחבורה והעבודה ועלה העידר רישיון עסק, העידר רישיון לבצוע עבודות מכונאות והמקום אינו עומד בתנאי שטח/חניה כנדרש, כאשר משרד התחבורה ציין שהמוסך עובד 4 שנים ללא רישיון, קיבל עיצום כספי אך ממשיך לעבוד;
ביום 14.3.23 נימסרה למבקש התראה לפי סעיף 22ב, חתומה על ידי מפקד תחנת באקה אל גרביה, בה הובהר לו כי במידה והעסק ימשיך לפעול שלא כדין בכוונת המישטרה לנקוט בהליך האמור ולהוציא צו סגירה שפוטי לעסק.
בעצ"מ (מחוזי מרכז) 39550-07-20 משטרת ישראל-מחוז מרכז נ' חמו (נבו 10.09.2020) אשר קדם להחלטת בית המשפט העליון בעיניין מזפר, קבע כב' השופט א' יעקב (הדגשות הוספו):
"על פי נוסחו של הסעיף, כל שנידרש ממבקש הצוו הוא להראות שלבית העסק אין רישיון. לטעמי, לא די בכך. מדובר בצו הפוגע קשות בזכות החוקתית של חופש העיסוק וכאשר מדובר בפגיעה כה חמורה, צריך בית המשפט להשתכנע שמדובר בבית עסק המתנהל עת ארוכה ללא רישיון, מבלי שבעלי העסק פנו ובקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם בעיניין זה, או שהם פנו והודע להם שבקשתם למתן רישיון נדחתה, שניתן להם זמן להשלים דרישות כאלה ואחרות של הרשות ושהרשות התריעה בפניהם שהיה והעניינים לא יוסדרו ייסגר בית העסק שלהם. בכל המקרים הללו יכולה הרשות לפעול לפי סעיף 22ב' ולבקש מבית המשפט סעד בגידרו. עוד צריך בית המשפט להשתכנע שאין כל סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לקבל רישיון עסק לאותו בית עסק. מובן שלא מדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה ולגרוע ממנה בכל מקרה על פי נסיבותיו."
בעניינינו, מדובר במוסך הפועל לאורך שנים ללא רישיון עסק, בהיעדר הרישיונות הנדרשים על ידי משרד התחבורה והעבודה ומבלי שהמבקש הגיש אי פעם בקשה לרישיון עסק.
...
לסיכום, עתר המבקש לקיום דיון בבקשתו ולהורות על עיכוב ביצוע הצו עד לקיום דיון בבקשה.
חרף כל זאת, בית המשפט נכון היה לקיים דיון במעמד הצדדים ואף נעתר לבקשה לזמן את העד – מר כמאל עתאמנה, חרף הגשתה 'ברגע האחרון' בסמוך למועד הדיון.
בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך שאין מקום ליתן סעד לבעלי עסקים הפועלים בחוסר ניקיון כפיים, כפי שנקבע זה מכבר בבג"ץ 609/75 מתתיהו ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, ל(2) 304 (1976):
"נראה לנו כי בכל מקרה של פתיחת עסק או המשכת ניהולו שלא כדין, יש לסרב להושיט סעד לבעל עסק כזה הפונה אלינו, אפילו סגר בינתיים את העסק לשם הכשרת פנייתו אלינו, ורק במקרים נדירים ביותר ומאד מיוחדים נרשה לעצמנו לנהוג לפנים משורת הדין הזה. לפי האמור לעיל, המקרה שלפנינו ודאי שאיננו כזה. העותר פתח את העסק והמשיך לנהלו ביודעין ובמתכוון שלא כדין."
וכן ראו: עע"מ 4525/06 רשואן נ' משרד הפנים (2.7.2006); עע"מ 8087/05 אזולאי נ' מנהלת מחלקת רישוי עסקים עיריית חולון (8.8.06); ולאחרונה רע"פ 77/23 גלובל גרין גרופ נ' ירקוני (26.2.23) שם קבע כב' השופט אלרון (ההדגשה הוספה):
"בפי המבקשים טענות על עיוות דין שנגרם להם כתוצאה מביצוע הצו, זאת בעוד שהתנהלותם מלמדת על זלזול עמוק כלפי החלטות הרשויות ובתי המשפט – בבחינת 'טובל ושרץ בידו'... במקרים המתאימים, התנהלות שכזו עלולה לעלות כדי חוסר ניקיון כפיים באופן המשליך על בחינת טענות המבקשים והשלכותיהן, ואשר עשוי בנסיבות המתאימות להוות כטעם לדחיית הבקשה על הסף"
נוכח הזלזול שהפגין המבקש כלפי החלטות בית המשפט וגורמי אכיפת החוק, העולה כדי חוסר ניקיון כפיים כאמור, אינני מוצאת להיעתר לבקשת המבקש לקבוע מועד חלופי לדיון בבקשה.
