בקשה לעיכוב ביצוע צו מניעה זמני על ידי צד להליך

ביום 3.6.2020, לבקשת המבקשת ועל יסוד טענתה הפוזסורית, ניתן על ידי בית המשפט קמא צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע עבודות בשטח שבמחלוקת.

בהחלטתו מיום 29.4.2021 בעיניין עתירת המבקשת לעיכוב החלטותיו מיום 20.4.2021 ומיום 22.4.2021, קבע בית המשפט קמא בסעיף 23 להחלטה, כדלקמן: "... הבקשה לצימצום צו המניעה מהוה הלכה למעשה בקשה למתן צו מניעה חדש אשר עילתו שונה. העילה לצוו המניעה המבוקש, כעולה מכתב התביעה והבקשה, אינו [כך במקור] העילה הפוזסורית בגינה ניתן צו המניעה הקיים (אשר אין עוד צורך בו נוכח פינוי השטח שבמחלוקת על-ידי המבקשת וחזרתה בה, ככל הנראה, מטענותיה הקנייניות לגביו כמו גם נוכח תיקון כתב התביעה), אלא עילה אחרת, המפורטת בכתב התביעה המתוקן (פגיעה בנקוז הקרקע כמו גם ביצוע פעולות בניה ללא היתר). יוסף כי צו המניעה הזמני המבוקש זהה לסעד המבוקש בכתב התביעה המתוקן." (ההדגשות לא במקור – א' ס').

גם בכך שבקשותיה השונות נדונו על ידי בית המשפט קמא, ובסופו של דבר בית המשפט אף נתן החלטה מפורטת בבקשה לעיכוב הבצוע, אין כדי לרפא את אי קיום הדיון במעמד הצדדים.

חרף קבלת העירעור, ובין היתר בשים לב לטענת המשיבים כי כותרת בקשתה של המבקשת לפני בית המשפט קמא לא הלמה את תוכן הבקשה, לא אעשה צו להוצאות בהליך זה. הפקדון שהופקד על ידי המבקשת לצורך קיום ההליך שלפניי יוחזר למבקשת, באמצעות בא כוחה.

...

עוד הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לדון בטענות הצדדים באשר לנחיצות צו המניעה גופו והיות הבקשה מקדימה את זמנה ('היפותטית'), טרם ייערך דיון במעמד הצדדים לפני בית המשפט קמא, ולאחריו תינתן החלטתו של בית המשפט בערכאה הדיונית.

גם בכך שבקשותיה השונות נדונו על ידי בית המשפט קמא, ובסופו של דבר בית המשפט אף נתן החלטה מפורטת בבקשה לעיכוב הביצוע, אין כדי לרפא את אי קיום הדיון במעמד הצדדים.

טרם סיום אציין, כי לא נעלמה מעיני בקשת המבקשת להסרת נספח א' מתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור שלפניי, וכן תשובת המשיבים לבקשה הנ"ל. ואולם, נוכח התוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הדיון בבקשה זו. השורה התחתונה היא, כי דין הטענה החלופית בערעור להתקבל, באופן שבית המשפט קמא יקיים לפניו דיון במעמד הצדדים בבקשה לצו המניעה.

לפניי "בקשת עיכוב ביצוע ומתן צו מניעה זמני" ביחס לפסיקתא שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 17.2.2022 (השופטת א' לושי-עבודי), ב-חדל"ת 2494-10-20.

בעקבות זאת, הוגשה ביום 4.3.2022 הבקשה שלפניי, במסגרתה התבקשו מספר סעדים: (א) "צו עיכוב ביצוע חלקי" לפסיקתא; (ב) צו האוסר על ביצוע דיספוזיציות בדירת המבקשים; (ג) צו המורה ללישכת רישום המקרקעין "על רישום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין ... בקשר לדירה"; (ד) וכן סעד אירעי במעמד צד אחד האוסר על קיום דיספוזיציות בדירת המבקשים עד להכרעה בבקשה.

תקנה 145 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים." היינו: בעל דין זכאי להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (ע"א 4938/21 סלע קפיטל נדל"ן בע"מ נ' ירון ישיעהו בע"מ, פסקה 11 (30.8.2021)).

היתנהלות שכזו יש בה כדי לגרום לנזקים לצדדים הנוספים להליך ולצדדים שלישיים, ותוצאתה כי חלוף הזמן מביא עמו שינויים ב"שטח" המצדיקים את דחיית בקשתו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים, השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

יוצא אפוא, כי הבקשה שלפניי נגועה בשיהוי של ממש.

סוף דבר הבקשה נדחית אפוא.

לפניי "בקשה דחופה לעיכוב הליכים ולמתן צו מניעה זמני" ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בה"פ 24914-10-18 מיום 7.3.2022.

יצוין, כי שלוש יחידות הדיור שניבנו בידי המבקשים על גג הדירה מושכרות לאחרים אשר לא היו צד להליך קמא ואינם צד להליך זה. במסגרת הליכי מימוש הדירה, ביום 2.1.2017, אישר רשם ההוצאה לפועל הסכם מכר בין הבנק לבין המשיבה 6 (להלן: הרוכשת) להעברת הבעלות בדירה.

בקשת המבקשים לצוו מניעה זמני עד להכרעה בתביעה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

הכלל הקבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) מורה כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". היינו, לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעיניינו, ואין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק הדין או להצדיק מתן צו מניעה זמני (ע"א 3388/22 המועצה המקומית אעבלין נ' מוסדות מר אליאס אעבלין ע.ר, פסקה 4 (30.5.2022)).

...

דין הבקשה להידחות.

בהתאם, אני סבור כי משעה שבית משפט זה נעתר בעבר לבקשת המבקשים למתן סעד זמני, תוך שהתנה את קיומו בתנאים; ושעה שהמבקשים הפרו את התנאים שהוצבו בהחלטת בית משפט זה, הנטל המוטל עליהם לצורך קבלת סעד זמני דומה, ואף רחב יותר, משמעותי במיוחד.

הבקשה נדחית אפוא.

בקשת המשיבות 1-3 (להלן: "המשיבות") לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה על ידי בית משפט זה. עיכוב ביצוע ניתן בבית המשפט המחוזי ביום 14.5.2023 עד ליום 18.5.2023.

הגם שהמשיבים 4 ו-5 אינם צד להליך בו ניתן צו המניעה הזמני, בנסיבות העניין יש לראות בהתנהלותם כמפרה את צו המניעה הזמני.

עוד יש לראות בניהול והפעלת חנויות ונקודת המכירה של "שוקה בעיר" באמצעות מי מהמשיבים ו/או מר איציק שלמה הפרת צו המניעה הזמני, ולחייב את המשיבים 1-5 בקנס מרתיע בסך של 2,500 ₪ לכל אחת מחנויות או נקודות המכירה "שוקה בעיר" בגין כל יום בו יופר צו המניעה הזמני על ידי המשיבים ומי מטעמם.

...

פרסומי המשיבות ברשתות החברתיות מחזקים מסקנה זו. בפרסומים לא מצוין כי חנויות הזיכיון הפכו למינימרקט, לא מוצגים המוצרים שהוספו לחנויות והשם "קליית ארי" מפורסם תחת הסלוגן "מעכשיו אל תאמרו אותנטי. תאמרי קליית ארי". באחת מהחנויות הזיכיון הפועלות תחת השם "קליית ארי", אף צולם עובד לובש חולצת "אותנטי". הגב' עמר אישרה עוד בחקירתה שהטפט בחנויות הזיכיון לא השתנה, והוא כמו בחנויות "אותנטי". אשר לרשת החנויות "שוקה בעיר"; צו המניעה הזמני אוסר על המשיבות וכל מי מטעמן, במישרין ובעקיפין, לנהל, להפעיל או להיות בעל עניין ברשת החנויות "שוקה בעיר" למשך תקופה של 12 חודשים ממועד סיום הזיכיון.

לסיכום; מכל האמור המסקנה היא כי המשיבים 1-4 הפרו את צו המניעה הזמני בכל הנוגע למכירה ב-4 חנויות הזיכיון מוצרים המזוהים עם רשת "אותנטי" - מזון בתפזורת לרבות פיצוחים, פירות יבשים, תבלינים, חמוצים וקטניות ושיש לאכוף על המשיבים 1-4 ציות לצו המניעה הזמני ולחדול מהפרתם באמצעות השתת קנס מרתיע בסך של 1,800 ₪ ליום לכל אחת ואחת מארבעת חנויות הזיכיון בגין כל יום בו יופר צו המניעה הזמני.

אף שמדובר במחזור ולא הוצגו נתונים על רווחים, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לעשות שימוש בקנס מרתיע על מנת להבטיח את אכיפת צו המניעה הזמני על ידי חיוב בקנס יומי בשיעור שקבעתי.

בה בעת, כך צוין, "מתקבל הרושם כי לאב יש את היכולת להחזיק את הקושי ולהעניק לבנות את היציבות לה הן זקוקות". ביום 21.8.2023 האם הגישה ערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי ליתן צו מניעה זמני האוסר על מעבר הדירה של הקטינות, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע.

יחד עם זאת, לנוכח המלצותיהם של גורמי הרווחה, קבע בית הדין הרבני הגדול כי צו המניעה הזמני יוסיף לעמוד בתוקף עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, ככל שהצדדים יבחרו בניהול הליך מתאים בערכאה זו. חרף האמור, בחודש יולי 2023 עברה האם להתגורר עם הקטינות בעיר האחרת, והקטינות לא שולבו במסגרת חינוכית חדשה.

ביום 19.11.2023 הגישה האם לבית המשפט לעינייני מישפחה בקשה לפי תקנה 12 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה, התשע"ו-2016, שבה ביקשה להורות על ביטול הצוו שניתן על ידי בית הדין הרבני האיזורי.

האם מוסיפה וטוענת, כי ככל שכוונתו של בית המשפט לעינייני מישפחה הייתה לקיים דיון בכל התביעות במאוחד, היה עליו להבהיר זאת לבעלי הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי בית המשפט של הערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הכלל הדיוני שלפיו בית המשפט לענייני משפחה רשאי לסטות מסדרי הדין ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק (ראו: סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה וכן תקנה 1ב לתקנות הנוער).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.