בקשה לעיכוב ביצוע צו ירושה בעקבות ערעור

בהחלטה קבעתי, בין היתר, כי אין להכיר בצו הירושה בהכרה ישירה או אגבית מכוח סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958 (להלן-"חוק אכיפת פסקי חוץ"); לא נעשה הליך קליטה של צו הירושה באישור של הממונה מכוח סעיף 8 (א) לצוו שעת חרום שהוגש מטעם המבקשים ואין בו משום הכרה בצו הירושה לצורך בירור התביעה.

על ההחלטה האמורה הוגשה הבר"ע לבית המשפט העליון ובית המשפט הורה כבקשת המבקשים על עיכוב ביצוע ההחלטה והתקיים דיון במעמד הצדדים לאחר שהוגשה תשובת המשיבה 7 והמעדה של המדינה לבקשה.

כך ראינו, שלשאלת הסמכות הבינלאומית העניינית בעינייני מקרקעין לא התיחסו לאיזור, על-פי המציאות, כאל חוץ-לארץ, וכך גם לעניין המצאת כתבי-בי-דין (ע"א 179/77 [4])" בהמשך נאמר: "מן הראוי לבחון כל שאלה ונושא לגופם בנוגע לפסק, כשכל כלל שבמשפט הבנלאומי הפרטי ייבחן גם על-פי הרציונל העומד מאחוריו, תוך היתחשבות באופי היחסים הפוליטיים, החברתיים והמשפטיים שבין ישראל והאיזור". במסגרת אותו העירעור, לא נידרש בית המשפט להכריע אם הפסק מהאיזור הוא פסק זר או פסק מקומי (שם, עמ' 411-412).

אוסיף ואומר, כי הפעולות של משיב 8, לרבות בהכרה בצו הירושה כפופות "לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי, הכוללים, בין היתר, עקרונות של הגינות, אי שרירות, סבירות, מידתיות, וכללי הצדק הטבעי, וזאת מבלי שיש בכך משום החלת המשפט הישראלי באיזור" ועל פי כללי המשפט הבנלאומי הפומבי בנוגע לתפיסה לוחמתית והדין המקומי שחל באיזור, ערב התפיסה הלוחמתית (בג"צ 7437/11 מחמד נצאר נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון (10.2.2013)) והותקנו צוים ותקנות לבצוע סמכויותיו שאינן בגדר "אקט טכני" בלבד (ראו: פרשת צורים, פסקה 3).

...

על פי החלטתי מיום 6.12.22 הוגשה ביום 26.1.23 עמדת המשיב 8 כנציג בית המשפט בדבר התוקף המשפטי של צו הירושה שאושר על ידו.

דיון ומסקנות: לאחר בחינה של טענות הצדדים; עמדת המשיב 8 בנימוקיו שהובאו בהתאם להחלטה מיום 6.12.22 ובהתחשב בפנייה של המבקשים בהתאם להחלטה בבר"ע, להכרה בצו הירושה ע"י קמ"ט משפטים ובנסיבותיו של ההליך שבפני, בסעד המתבקש כיום להחזרת הרישום במקרקעין בשטח C ע"ש המנוח חמדאן, הגעתי למסקנה כי יש לקדם את ההליך אף שלא הוגש צו ירושה מבית דין שרעי בישראל.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

לאחר מתן פסק הדין - וטרם הגשת העירעור דנן - פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל נגד המערערים לצורך גביית שני רכיבי החוב כאמור.

ביום 27.6.2020 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה, תוך שנקבע כי פסק הדין "ברור ומדבר בעד עצמו". ביום 2.7.2020 ולאחר שנדחתה בקשת ההבהרה כאמור, הגישו המערערים בקשה לתיקון הודעת העירעור על דרך של הוספת עילת ערעור, אשר תוקפת את חיובם האישי - כיורשים - ברכיב החוב השני.

בעניינינו, המשיבים אינם חולקים על כך שהדיון בעירעור מצוי בראשיתו (אם כי לשיטתם ארעו מאז הגשת העירעור "אירועים" דיוניים רבים כגון בקשה לפטור מהפקדת עירבון; בקשה לעיכוב ביצוע וכן בקשות במסגרת תיק ההוצאה לפועל).

בנסיבות המקרה דנן, אין בבקשות המקדמיות שהוגשו בגדר הליך העירעור כדי להשפיע על בחינתה של הבקשה לתיקון כתב העירעור, בשלב שבו טרם נקבע דיון ולא ניתן צו סיכומים.

...

הבקשה לפטור מהפקדת עירבון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה באתי למסקנה כי המערערים לא עמדו בתנאים המצדיקים פטור מעירבון.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור להתקבל, כפי שיובהר להלן.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לתיקון הודעת הערעור מתקבלת במובן זה שיותר למערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת, אשר כוללת את הטענה לפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר חייב את המערערים – באופן אישי כיורשיו של המנוח – ברכיב החוב השני.

בבית המשפט העליון ע"א 7384/20 בע"ם 5050/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערער בע"א 7384/20 והמבקש בבע"ם 5050/21: פלוני נ ג ד המשיבים בע"א 7384/20: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. פלונית המשיבות בבע"ם 5050/21: 1. פלונית 2. פלונית בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) בת"א 6554-04-20 מיום 6.9.2020; בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה) בעמ"ש 15814-01-20 מיום 27.6.2021

בית המשפט ציין כי לבקשת הביטול צורפה "חוות דעת המוכיחה לפחות לכאורה שהצוואה הזאת הייתה מזויפת ואף נכתבה על ידי [המערער]". בעקבות זאת נתן בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד) ביום 3.10.2019 צו ירושה לטובת האלמנה (להלן: צו הירושה); הסיבה היא, כעולה מהליכים אחרים, שבאין צוואה ירש המנוח את זכויות המנוחה בדירה, ובמותו עברו הזכויות לאלמנה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא.

בסעיף 75 לפסק הדין נקבע, בין היתר, כי ככל שלא תוגש בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, יוכל המתנגד להגיש צו ירושה, כאשר בפרק זמן זה יוכל +++ +++ להודיע האם מבקש הוא לקיים את הצוואה הראשונה.

על פסק הדין הוגש ערעור והערעור נדחה ביום 29.04.18 הליכי מינוי מנהל העזבון ביום 29.1.18 הגיש עו"ד +++ +++++ בקשה למינויו כמנהל עזבון קבוע לצורך מכירת נכסי העזבון וחלוקתם בין היורשים.

...

הכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את עתירת המבקשים למנותם כמנהלי העיזבון ולהותיר על כנו את מינוי מנהל העיזבון הקבוע.

(1980) 92 ( לה ( די היה בכך כדי לדחות את עתירת המבקשים למנותם למנהלי העיזבון, אולם פטור בלא כלום אי אפשר, וכפי שיבואר להלן, דין בקשתם להידחות גם לגופה.

על כן, אני קובע כי מנהל העיזבון ימשיך בתפקידו.

רקע ביום 20.10.2022 הגישו המערערים בקשה דחופה לעיכוב ביצועה של הגבלה בסעיף 10א(א) לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א – 1981 (להלן: החוק) וכן ערעור על החלטת המשיב ובקשה לגריעת שיקים מרשימת השיקים ללא כסוי שהביאו להגבלה.

בבקשה זו הובאה, לראשונה, גרסה (שלא נתמכה לא בתצהיר ולא כל שכן באסמכתאות), כי המערערים היה אמורים לקבל כספים מכוח צו ירושה ובקשו בגישה עם מנהל מחלקת עסקים בבנק – אך לא פורט אם היא היתקיימה או לא. ונטען כי הבנק היתנהל במדיניות "זיג זג", שגם לא פורטה.

...

עולה כי עיקר הטענות של המערערים היא התוצאה הקשה של דחיית הערעור והחלת ההגבלה.

דיון והכרעה דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות, שכן אין בפי המערערים טענות שעשויות להתקבל.

ובענייננו: ככל שיש בפי מערערים הסבר מדוע לא התייצבו לדיון וככל שיש בפיהם טענות הגנה שיש בהן תביא לתוצאה שונה, הרי שיש לקבל את בקשתם ולבלטת את פסק הדין ניתן בהעדרם בדיון ביום 22.3.2023.

תוצאת הדברים כי הבקשה לביטול ההחלטה מיום 22.3.2023 -נדחית.

הבקשה לביטול ההחלטה מיום 22.3.2023 נדחית, עיכוב ההליכים מבוטל, ובנוסף לכל ההוצאות שנפסקו עד כה, יישאו המערערים בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪ נוספים אשר ישולמו בתוך 30 יום.