בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי לבנייה בנחלה

על הכרעת הדין וגזר הדין, הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 3639-09-14), אשר נמחק בהתאם להמלצת בית המשפט, תוך מתן צו עיכוב ביצוע לצוו הפסקת השמוש עד ליום 31.1.2015 וקביעה לפיה: "המשיבה [הכוונה לוועדה המקומית – י.ש.] תסייע עד כמה שניתן בבקשה להארכת מועד לפי סעיף 207, אם תוגש ולכשתוגש, להעתר לבקשה במידה והמצב התיכנוני החל על השטח יאפשר אופק תיכנוני המכשיר את המבנה / המבנים." הוועדה המקומית הסכימה להארכת המועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה, להבדיל מצו איסור השמוש – לגביו לא ניתנה ארכה.

בתשובתה, ציינה המועצה האזורית, את רשימת הנחלות במושב גנות אשר ניתנו להם היתרים זמניים; פעולות אכיפה, לרבות כתבי אישום, שבוצעו והוגשו נגד אותם בעלי נחלות ביחס לאותם מבנים שתוקף ההיתרים הזמניים לגביהם הסתיים; צוי הריסה מנהליים שהוצעו נגד מבנים בלתי חוקיים ביישובי המועצה; היתרי בנייה שניתנו לנחלות בשטח המועצה לתוספת מבנים המקיימים את תכנית גז/1000 (בארבע השנים האחרונות); היתרי בנייה / היתרים לשימוש חורג שניתנו למבנים בנחלות ספציפיות שפורטו בבקשת העותר.

...

על הכרעת הדין וגזר הדין, הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 3639-09-14), אשר נמחק בהתאם להמלצת בית המשפט, תוך מתן צו עיכוב ביצוע לצו הפסקת השימוש עד ליום 31.1.2015 וקביעה לפיה: "המשיבה [הכוונה לועדה המקומית – י.ש.] תסייע עד כמה שניתן בבקשה להארכת מועד לפי סעיף 207, אם תוגש ולכשתוגש, להיעתר לבקשה במידה והמצב התכנוני החל על השטח יאפשר אופק תכנוני המכשיר את המבנה / המבנים." הועדה המקומית הסכימה להארכת המועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה, להבדיל מצו איסור השימוש – לגביו לא ניתנה ארכה.

הסתמכות העותר על הנחיות מהנדסת הועדה המקומית לטענת העותר, החלטת הועדה המקומית מנוגדת לסיכום ותיקון שהתבקש על ידי מהנדסת הועדה בהנחיותיה ומכתביה אל האדריכלית מטעם העותר – גברת עינב קווה, בהתייחס לפתרון המוסכם ביניהן, לפיו לגבי המבנים על החלקה יבוקש פל"ח ביעוד תיירות / צימרים בהתאם לתכנית גז/1000.

כפי שקבעתי בה"פ (מרכז) 50178-10-13 מעוז **** חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' ראש עיריית ראשון לציון -דב צור (פורסם בנבו, 28.2.2017): (על פסק הדין הוגש ערעור ע"א 3393/17 הקבוע לדיון ליום 14.6.2018): "מעבר לכך, כבר נפסק בעניין זה, כי רשות מינהלית רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת ולפרט אין זכות מוקנית לדרוש את המשך קיומה של אותה מדיניות. כך, שמדיניות זו, כשלעצמה, אינה מהווה הבטחה שלטונית (ראה למשל: בג"ץ 3871/91 שמן (תעשיות) בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, מו(4) 272 (1992(; בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות, פ"ד לב(3) 469 (1978); בג"ץ 198/82 מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466 (1982)). כלומר, כך או כך, ממילא אין לפנינו הבטחה שלטונית; וראה גם הפסיקה וההלכות שפורטו בפסק הדין שניתן על ידי לפני מספר ימים בעת"מ 22989-03-16 פנחסי רפאל ואח' נ' הועדה להשלמת תוכניות שליד הועדה המחוזית –מחוז מרכז [פורסם בנבו] (מיום 14.2.2017, פסקאות 10 – 15 לפסק הדין) בנוגע לכך שהרשות התכנונית רשאית וחייבת לשנות מהחלטותיה הקודמות - משיקולים ענייניים, עד למועד מתן תוקף סופי לתכנית ופרסומה." לאור כל האמור, נימוקי ועדת הערר בטענה זו, הינם נימוקים סבירים ואין להתערב בהם.

לפני סיום, אציין, כי יש לדחות את טענת העותר להיעדר החלטה בדבר מי הגורם שצריך לשפות את העותר בדין הנזקים וחסרון הכיס שנגרם לו לאור התנהלות הועדה המקומית והמהנדסת מטעמה – היות ואין זה מתפקידה של ועדת הערר להחליט בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

המבקש הסביר כי הואיל "והיה די ברור" שהמשיבה מסכימה להעתקת המחסן למקום חלופי, חל עיכוב בפנוי, אולם עם קבלת פסק הדין בעתירה המנהלית והחלטת ועדת הערר מיום 27.11.19, החל המבקש לפנות את השוכרים בהדרגה והוא מתחייב להשלים את הפינוי תוך 6 חודשים, באופן שירכז את כל הפעילות לתוך שטח השמוש החורג, בהתאם לבקשתו להיתר שעומדת בפני הועדה המקומית, שממתינה לאישור תכנית המתאר למושב.

לטענתו, בנסיבות שבהן רמ"י הסכימה לאשר את הבקשה להיתר שהגיש בכפוף לאישור תכנית המתאר הישובית להגדלת שטח חלקות המגורים בנחלות (שהוגשה בינואר 2019), יש ליתן לו ארכה נוספת לבצוע הצוים למשך 6 חודשים, שבמהלכם ישלים את פינוי השוכרים.

ביום 8.2.18 בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקבעו: "אין חולק כי הבניה המדוברת נעשתה שלא כדין. תכליתו של צו הריסה היא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח, וזאת על אתר, ובכדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה [פורסם בנבו] (09.03.2004)). בנסיבות אלה, עומדת משוכה גבוהה בפני נאשם, המבקש מבית משפט להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה שהוצא בעיניינו. כפי שציינתי ברע"פ 9218/17 חבשי נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה [פורסם בנבו] (21.01.2018):

...

המבקש לא הוכיח שהיתר הבניה מצוי בהישג ידו ולא שוכנעתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים אחרים שמצדיקים את דחיית ביצוע הצווים.

על רקע האמור, בהעמידי את האינטרס הציבורי אל מול האינטרס הפרטי של המבקש אני סבורה כי על האינטרס הציבורי לגבור.

על כן, הבקשה נדחית.

הועלתה גם טענה להתיישנות, מאחר שבניית המבנים בנחלת הנתבעים בוצעה לפני למעלה מ-25 שנה, בהיתר כדין, באמצעות היתרים זמניים שניתנו, ולכן כל טענה בעיניין היתיישנה.

באשר לטענה להעדר סמכות, הרצוג טענו כי בנגוד לטענות זגון, אין התביעה עוסקת בצו הריסה מינהלי כי אם בצו הריסה אזרחי, אשר בעיניינו קיימת סמכות לבית המשפט והוסיפו שהעובדה שמתקיים דיון בסוגיה זו בבית המשפט בהליכים פליליים, אינה רלוואנטי ואינה גורעת מסמכותו של בית המשפט לתת סעדים במסגרת הדין האזרחי.

באשר לבניית המבנים הלא חוקיים בשטח נחלת זגון, שבעניינם הרצוג מבקשים סעד של צו הריסה וסעד כספי, מאיר זגון הורשע בבניית ארבעה מבנים לא חוקיים בנחלת זגון בבית המשפט לעניינים מקומיים (תו"ב (שלום רמלה) 10299-06-13) וניתן צו הריסה כבר ביום 25.2.15.

התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים מקבילים באותו ענין נפוצה למדי, ובכל מקרה נבחן לנסיבותיו אם קיימת הצדקה לעיכוב (רע"א 896/16 אקיוטק נ' המועצה הישראלית לצרכנות (ניתן 4.5.16); רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים (ניתן 30.4.97); ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' BGA (ניתן 13.2.06).

...

על כן, אני דוחה את הטענה להעדר מעשה בית דין/השתק/כפילות הליכים עקב ההליכים הפליליים שהתנהלו בנוגע למבנים.

לבסוף, גם הטענות להתיישנות ושיהוי נדחות, שכן ידוע כי עוולת המטרד הינה עוולה מתחדשת, וככזו מקימה לנתבעים עילת תובענה כל עוד המטרד קיים, כאשר העוולה האחרונה המתוארת בכתב התביעה שכנגד התרחשה, לכאורה, כשנה עובר להגשתה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

רקע כללי: בעקרי הבקשה, טען המבקש כי הוא בעל הזכויות בנחלה 198 במושב עמיעוז, ועותר הוא לעיכוב הליכי ההריסה של מבנה (יחידת דיור) בנחלה זו, בו גר בנו ובני משפחתו.

ראה ההסבר להצעת החוק [ה"ח 1074, תשע"ו, 1.8.2016], בעמ' 1426: "בנוסף, מבקשת הצעת החוק לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבניה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צוים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צוים בעצמן והן בדרך של צימצום האפשרות להותיר על כנה בניה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים." ובהמשך (עמ' 1432): "עוד מוצע לקבוע כי לא יהיה ניתן לעכב ביצוע צו הריסה מינהלי אם הבניה אינה תואמת תכנית מפורטת, שאז ברור כי אין כל סיכוי כי יינתן היתר לבניה זו בתוך פרק זמן קצר ביותר והותרת המבנה על כנו תחת חסות בית המשפט במסגרת עיכוב ביצוע הצוו, תייצר מצב בלתי סביר שבו חוטא יוצא נשכר." דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח דברי בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בעפ"א 8591-02-17 מדינת ישראל נ' אבו גוינה (9.4.17), עת ציין כהאי לישנא: אמנם, נמצא חריג בפסיקה, בו נקבע כי צו הריסה מינהלי לא יבוצע באופן מהיר.

...

מן המקובץ לעיל, עולה תמונה ברורה לפיה המגמה השלטת כיום בפסיקה, ובחוק, היא זו שאינה מאפשרת קבלת ארכה במקרים ברורים בהם אין אופק תכנוני בהישג יד כדוגמת המבנה נשוא הבקשה.

משכך, ולאחר שעיינתי בחומר הרב שהובא לעיוני על ידי הצדדים, הרי שאני קובע שאין כל אפשרות, גם לא תיאורטית, להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה כמבוקש, גם לא לשם קיום דיון בבקשה כאמור.

נוכח מכלול האמור לעיל, איני נעתר לבקשה, ואיני מוצא מקום להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נשוא הבקשה.

סעיף 254ט לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") שכותרתו "בקשת בעל זכות לגבי מקרקעין לעיכוב ביצוע של צו סופי" קובע כך: (א) בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מנהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצוו האמור: (1)   אם הבקשה לעיכוב הבצוע היא בעיניין צו שניתן לגביו פסק דין סופי – רשאי רק מי שהיה צד להליך להגיש את הבקשה והבקשה תוגש לבית המשפט האחרון שדן בעיניין; .

(ד)  (1)   בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השמוש האסור שלגביהם חל הצוו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו; (2)   נוסף על האמור בפיסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצוו נמשכה, לאחר שהומצא הצוו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת".

המבקש הורשע בעבירה של שימוש ללא היתר במבנים שונים בהקף נרחב ביותר ולמשך זמן ממושך בנחלה חקלאית שנעשה בה שימוש מסחרי.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

דין הטענה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.