בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין נגד חברה זרה עד להכרעה בערעור

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.5.2022, בע"א 38247-04-22 (השופט י' אטדגי), שעל-פיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 15.2.2022, בת"א 12258-01-20 (השופט ט' חבקין), וזאת עד להכרעה בעירעור אותו הגישו.

לטענתם, פינויים כעת יגרום "נזק כבד ובלתי הפיך שיגרם למבקשים ולילדיהם הצעירים המתגוררים עימם, אשר נאלצים על לא עוול בכפם לעזוב את בית מגוריהם בבהילות [...] ולכתת רגליהם בניסיונות לאתר מקום מגורים אחר". אם כך, טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן "עם פינוי הבית על-ידי המבקשים וילדיהם הצעירים יהרס בית המגורים, ולא תהיה עוד כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, באם יתקבלו טענותיהם של המבקשים בעירעור וככל שתביעת הפינוי שהוגשה נגדם תדחה". לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להדחות, ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (לעניין אמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור על החלטה לגבי עיכוב ביצוע, ראו: רע"א 1914/05 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל (21.8.2005)).

...

לטענתם, פינויים כעת יגרום "נזק כבד ובלתי הפיך שיגרם למבקשים ולילדיהם הצעירים המתגוררים עמם, אשר נאלצים על לא עוול בכפם לעזוב את בית מגוריהם בבהילות [...] ולכתת רגליהם בניסיונות לאתר מקום מגורים אחר". אם כך, טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן "עם פינוי הבית על-ידי המבקשים וילדיהם הצעירים יהרס בית המגורים, ולא תהיה עוד כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, באם יתקבלו טענותיהם של המבקשים בערעור וככל שתביעת הפינוי שהוגשה נגדם תידחה". לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (לעניין אמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור על החלטה לגבי עיכוב ביצוע, ראו: רע"א 1914/05 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל (21.8.2005)).

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לוּ היתה נדונה הבקשה כ'גלגול שני', הרי שדינה היה להידחות.

ודוק: אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבסופו של דבר יאלצו המבקשים להתפנות מהדירה.

כך או כך, לא תהא מניעה לעשות כן. אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

בעניינינו, אף מבלי להדרש לשאלת סכויי העירעור, המבוסס בעקרו של דבר על טענות עובדתיות, מצאתי כי שקולי מאזן הנוחות מצדיקים לעכב את חלוקת הכספים המצויים בקופת הכנוס וזאת בכפוף להפקדת ערובה להבטחת ניזקי המשיבות 4-2, ככל שיידחה העירעור נגדן בסופו של יום.

על אף שקיים היגיון רב בטענה לפיה היות משיב בעירעור תושב זר (או חברה זרה) מהוה שיקול ממשי בעת בחינת שקולי מאזן הנוחות בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לתקופת העירעור (ראו: ע"א 643/97 קדמי נ' עיזבונות המנוחות עמוס (14.5.1997)), הרי ששיקול זה אינו עומד לבדו.

כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי אין בעובדת היותה של זוכה בפסק דין חברה זרה לבדה, כדי לעכב ביצועו של פסק דין שניתן לטובתה, ויש להוכיח תשתית עובדתית לטענה לפיה יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להשיב כספים שיועברו אליה (ראו: ע"א 7440/19 חברת אמבלייז בע"מ נ' DOUBLE U TRADING FUND INC (5.12.2019)).

ואולם, לנוכח טיב ההליך של כנוס נכסים ומהותו, ומאחר שההליכים בנידון נמשכים ממילא מזה זמן רב, אני סבורה כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים מוליך לתוצאה לפיה יינתן צו זמני לתקופת העירעור לפיו יתרת דמי המכירה תיוותר בקופת הכנוס עד להכרעה בעירעור, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח להבטחת ניזקי המשיבות כתוצאה מעיכוב זה. לנוכח האמור, יפקיד המבקש בקופת בית המשפט ערובה בסך 50,000 ש"ח עד ליום 18.5.2020, שאם לא כן יפקע הצוו הזמני.

...

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל בכפוף להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבות כמפורט להלן.

ואולם, לנוכח טיב ההליך של כינוס נכסים ומהותו, ומאחר שההליכים בנדון נמשכים ממילא מזה זמן רב, אני סבורה כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים מוליך לתוצאה לפיה יינתן צו זמני לתקופת הערעור לפיו יתרת דמי המכירה תיוותר בקופת הכינוס עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבות כתוצאה מעיכוב זה. לנוכח האמור, יפקיד המבקש בקופת בית המשפט ערובה בסך 50,000 ש"ח עד ליום 18.5.2020, שאם לא כן יפקע הצו הזמני.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת בכפוף להפקדת ערובה.

לפניי בקשה שהוגדרה על ידי המבקשת כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט דורון חסדאי) בת"א 19658-01-17 מיום 18.5.2020, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת לזכויות בדירת מגורים, וזאת עד להכרעה בעירעור שהגישה המבקשת על פסק הדין.

בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי אם היו למבקשת טענות נגד השיעבוד לטובת הבנק היה עליה לנקוט בהליך משפטי טרם חתימת הסכם הגירושין.

לשיטתו, למבקשת אין זכויות בדירת המגורים, הואיל והדירה נרכשה על ידי יצחק, באמצעות חברה זרה, לפני נשואי בני הזוג, וכי המבקשת לא הציגה בבית המשפט קמא אף לא בדל ראיה כי הישתתפה ברכישת הדירה.

...

לטענת המבקשת, בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות במקרה דנן מובילה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, סבורני כי בענייננו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מתן הסעד הזמני.

נוכח כל האמור, ובהתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי לנכון להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף אם על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, סיכויי הערעור להתקבל אינם נראים גבוהים (ראו: ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 12 (6.4.2017); ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 17 (6.8.2020)).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור המונע את הליכי מימוש דירת המגורים המצויה ברחוב עוזיאל 3/25 בתל אביב.

בחודש מרץ 2017 הגישה המערערת בבית הדין האיזורי, באמצעות באי כוחה ככתוב בכותרת פסק דין זה, תביעה נגד מטב ולצידה בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן - הבקשה לאישור).

מטב פירטה כי בארבעת ההליכים יש זהות מוחלטת לפחות לגבי שתיים מהעילות - עילת פדיון החופשה והעילה הפנסיונית וכי ארבע הבקשות הוגשו על ידי עובדים זרים המיוצגים על ידי באי כוח המערערת והרקע העובדתי בהן "דומה להפליא". בנסיבות אלה, כך טענה מטב, היה על באי כוח המערערת לציין בבקשה לאישור את דבר קיומם של ההליכים המקבילים, אך הם לא עשו כן; יתר על כן, בסעיף 185 לבקשה לאישור הצהירו באי כוח המערערת שאין בפנקס בקשה אחרת המעלה שאלות מהותיות זהות או דומות (להלן - ההצהרה בסעיף 185), אך ברי כי הצהרה זו אינה אמת.

עיכוב ביצוע: לצד הודעת העירעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

משהתברר בהמשך לכך כי המערערת שילמה את הוצאותיה, ניתן ביום 11.4.19, על ידי חברתי השופטת דוידוב-מוטולה, תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שלפיה ההוצאות שבהן חויבה המערערת לא יעוכבו ואילו ההוצאות שהוטלו על באי כוחה יעוכבו עד הכרעה בעירעור.

] מעמדם של התובע המייצג ובא הכוח המייצג: בשים לב למשקלו של האנטרס הצבורי בהליך הייצוגי וחשיבות השמירה עליו וקידומו, ובשים לב לסכנות הטמונות בו ולהיותו "נשק בלתי קונבנציונאלי"[footnoteRef:21], ומאחר שככלל, "פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית" (סעיף 24 לחוק), נידרשת מצד השותפים לו היתנהלות ברף גבוה מזה הנידרש בהליכים "רגילים". על מעמדם המיוחד של התובע המייצג ובא הכוח המייצג עמד בית המשפט העליון בעיניין חלפון, כך[footnoteRef:22]: [21: דברי השופט מ' חשין בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 406 (2003).

במקרה כזה, אם היתקיימו תנאי סעיף 8(א) לחוק, "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". ביחס לאפשרות זו נקבע בעיניין אולסייל[footnoteRef:29] כי מנגנון זה "משקף את הדגש ששם המחוקק על הקבוצה הנפגעת ולא על המבקש הפרטני. הוא משקף 'העדפה של המהות על-פני המיהות, כלומר: העדפת האינטרסים של הקבוצה והציבור בהכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת על-פני האנטרס האישי של יוזמי ההליך'". [29: ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל, סעיף 92 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (22.9.2014).

...

המערערת טענה מנגד כי יש לדחות את בקשת הסילוק משום שהנסיבות הקיצוניות שביסוד עניין שלמה תחבורה לא חלות בעניין דנן.

סוף דבר הערעור מתקבל בעיקרו.

באי כוח המערערת יוחלפו בבאי כוח מייצגים אחרים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 8(ג)(1) לחוק, משמצאנו כי לא מתקיימים בהם תנאי סעיף 8(א)(3) ו/או (4) לחוק.

על אף קבלת הערעור בעיקרו, לא מצאנו בנסיבות העניין לחייב את מטב בתשלום הוצאות.

אולם, משהפרו המשיבות את ההסכמות ונקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת, הוגשה לבסוף הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

מנגד, טוענות המשיבות כי אין ממש בטענה שלפיה הוסכם כי הן יימנעו מלנקוט צעדים למימוש פסק הדין עד להכרעה בעירעור; וכי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מאחר שסכויי העירעור נמוכים ו"מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת.

אולם כפי שנקבע לא אחת – לא די בכך כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו הוגש העירעור: "עצם העובדה שהזוכה בפסק הדין הנה חברה זרה איננה כשלעצמה סיבה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. אכן, היה ויתקבל העירעור, המערערים עשויים להזקק להליכי גבייה מורכבים הכרוכים באכיפת פסק דין זר, אך אין במורכבות פוטנציאלית שכזו כשלעצמה כדי להוות טעם לעיכוב ביצוע פסק דין כספי" (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc.

...

משכך, נקבע כי המבקשת תשלם סכום של 108,508 ש"ח למשיבה 3; סכום של כ-23,543 ש"ח למשיבה 4; והוצאות משפט למשיבות בסכום כולל של 55,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה במהלך חודש ספטמבר 2019, ובחלוף כארבעה חודשים הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

דין הבקשה להידחות.

במקרה דנן, אני סבור כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי ביצוע פסק הדין עלולה להסב לה נזק בלתי הפיך, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה – אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.