בבחינת השיקולים שינחו את בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו פינוי נכס מקרקעין, נהוג להבחין בין דירה המשמשת למגורים, לבין נכס עסקי.
...
במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 370/21 אגסי אחזקות נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (1.12.2021) רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק, (17.3.2021); ע"א 1335/21 פלונית נ' פלוני, (15.3.2021)).
על אף כל האמור לעיל, לאור העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם מכר, במסגרתו שולמה חלק מהתמורה, ושאלת תוקפו תלויה ועומדת בבית המשפט, ומאחר שהתנגדותם של המשיבים לעיכוב הביצוע נובעת מחששם שלא יהיה בכוחם של המבקשים לשלם את דמי השכירות, לאור מצבם הכלכלי, אני סבורה כי איזון ראוי בין מכלול השיקולים יימצא בפתרון ביניים, שיתנה את עיכוב ביצוע פסה"ד בהפקדה אשר תבטיח את תשלום דמי השכירות ותשלומי החובה, עד להכרעה בערעור.
על כן, אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב, בתנאי שהמבקשים יפקידו ערובה להבטחת דמי השכירות ותשלומי החובה בסכום של 100,000 ש"ח.
הסכום יופקד, במזומן או בערבות בנקאית, לא יאוחר מיום 14.7.22 שאם לא כן יבוטל עיכוב הביצוע, והמשיבים יוכלו לפעול לביצוע פסק הדין.