בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט

סכום התביעה על פי כתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב ביום 14.11.2019, עמד על סך כולל של 161,616 ש"ח. בישיבת הוכחות שהתקיימה לפני בית הדין האיזורי ביום 27.7.2020, ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, כדלקמן: "אנחנו מסכימים שיינתן בתיק פסק דין לפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא נימוקים. אנו מסכימים כי כל סכום שייקבע על ידי בית הדין, בית הדין יפרט במסגרת פסק הדין, מהו הסכום שמופסק, ככל שייפסק, לפצוי פיטורים וכן הוצאות שכ"ט עו"ד יצוינו בנפרד.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לטענת המשיב, יש לחייב את המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בעירעור, משום שלא שילמו את הסכומים בהם חוייבו בפסק דינו של בית הדין האיזורי, לרבות סכום שכר הטירחה, וכן לא שילמו את הוצאות המשפט בסך 2,500 ש"ח בהן חוייבו בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע.

...

לטעמנו, הרציונל שעמד ביסוד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה לאורך השנים בהתייחס לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, נכון ויפה גם למצב המשפטי השורר כיום.

אולם, בהתחשב בכך שנכון למועד הגשת הבקשה טרם הוגשו סיכומי הצדדים בערעור, ובכך שמתקיימים בנסיבות העניין טעמים אחרים המהווים הצדקה של ממש לחיוב המערערים בהפקדת ערובה, נחה דעתי שאין בשיהוי בהגשת הבקשה כדי להביא לדחייתה.

כללו של דבר - לאחר שקילת מכלול נסיבותיו של ההליך ועריכת איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות של המערערים לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו בערעור, אני מורה למערערים, משאבות טאהא בע"מ ומר עלי טאהא חליל, להפקיד בקופת בית הדין, ביחד ולחוד, עד ליום 10.8.2021 סך כולל של 6,500 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

ביום 19.1.21 נשמע העירעור בפני הרכב של בית דין זה ובתום הדיון הוצע לצדדים כדלקמן: "על פני הדברים יש קושי עם חלק מקביעותיו של בית הדין האיזורי, לרבות גובה השכר היומי; הזכויות הסוציאליות שנגזרות מכך; הקיזוזים ועוד. משכך, מוצע לצדדים כי בראש ובראשונה יבוטלו הקיזוזים שנעשו על ידי בית הדין האיזורי וסך של 6,582 ₪ (הקיזוזים בגין נסיעות והבראה), ישולם למערער בנוסף לסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האיזורי. בנוסף מוצע כי לגבי שאר רכיבי העירעור הצדדים יסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, סכום שישלם המבקש למערער וינוע בין 10,000 ₪ ל-40,000 ₪". הצדדים קיבלו את ההצעה ולפיכך ניתן פסק דין שלפיו: "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל חומר התיק, אנו פוסקים כי המבקש ישלם למערער סך של 24,000 ₪ בארבעה תשלומים, וכן ישתתף בשכר טירחת ב"כ המערער בסך של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ". בית הדין האיזורי ציין בפתח הכרעתו כי: "מאחר שנסיבות התיק דנא דומה לתיק שנידון בפנינו (9091-02-18) ומאחר שהחלטת ביה"ד הארצי קבעה כי הייתה קיימת בעיתיות בקביעת ביה"ד, אין בכוונתנו לחזור על קביעות אלו בתיק דנא". לאחר מכן נפנה בית הדין לשאלת רצף העבודה וקבע שקיימת רציפות בין שתי תקופות עבודתו של העובד.

למעשה תגובת העובד לבקשת העיכוב התמצתה בעיקר במעין הסכמה לעיכוב ביצוע חלקי של חלק מרכיבי פסק הדין, שלהם יש מקום בעירעור, בכפוף להפקדת יתרת הסכום בקופת בית הדין.

...

לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של בית הדין האזורי, לטענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

לנוכח האמור, ובשים לב שהוצאות המשפט ושכר הטרחה, כמו גם הרכיבים שאינם שנויים במחלוקת שולמו, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי כך שלעובד ישולם כעת סך נוסף (מעבר לסכומים שכבר שולמו לו על ידי המבקש) של 25,000 ₪ (נכון להיום) מתוך הסכומים שנפסקו לזכותו ואת היתרה יפקיד המבקש בקופת בית הדין עד ליום 13.9.21.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

על סכום זה, הוסיף בית המשפט קמא הוצאות משפט בסכום של 200,000 ש"ח. בהחלטה משלימה מיום 5.10.2021 השית בית המשפט קמא על המבקשת סכום נוסף, בסך 27,000 ש"ח, וזאת בגין אחד מרכיבי התביעה, ולאור הסכמת הצדדים כי בית המשפט יפסוק בעיניין זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא: (א) סכום של 1.75 מיליון ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא ישולם על ידי המבקשת למשיבה.

...

בענייננו, סבורני כי בשקלול השיקולים האמורים, יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי.

במצב דברים זה, סבורני כי מאזן הנוחות מוביל למסקנה כי יש לעכב את ביצוע התשלומים על פי פסק הדין ביחס לכ-60% מהסכום הכולל שנפסק, כך המבקשת תידרש לשלם למשיבה בשלב זה 1.75 מיליון ש"ח, ואילו היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא: (א) סכום של 1.75 מיליון ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא ישולם על ידי המבקשת למשיבה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 40582-02-22 עריית קרית ביאליק נ' מרב - מזון כל בע"מ בפני הרכב כבוד השופטים: תמר שרון נתנאל [אב"ד] עפרה ורבנר דאוד מאזן המערערת עריית קרית ביאליק ע"י ב"כ עוה"ד אבי גבאי ועוה"ד נועה שחף רבי המשיבה מרב - מזון כל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רועי רנר ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' רטנר) מיום 20.12.2021 שניתן בת"א 53342-05-18. פסק דין

בקשה לעיכוב ביצוע של ההוראה בעתירה, שהוגשה על ידי הערייה לבית המשפט העליון [עע"מ 1459/17 עריית קרית ביאליק נ' מרב- מזון כל בע"מ (19.03.2018)] נדחתה, תוך שהעירייה חוייבה "לפנות את האשפה מנכסה של המשיבה בלבד החל מתאריך 01.05.2018...". בהמשך לכך משכה הערייה את העירעור לעליון והוא נמחק, תוך שכל צד שומר על טענותיו.

שמענו את טיעוני הצדדים בעירעור, לעניין החבות ולעניין עלות הפינוי שנקבעה על ידי בית משפט קמא ושיעור ההפחתה שנקבע על ידו ובסופו של דבר, הצענו לצדדים, כי בנוסף למינוי מומחה מכריע על ידינו, תנתן לנו סמכות להכריע בעירעור על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") וב"כ הערייה הציע אפשרות לכלול בפסק הדין, שיינתן על ידינו, גם את התביעה החדשה.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"ג, 26 אוקטובר 2022, בהיעדר הצדדים.

...

לא מצאנו לנכון לקבוע באיזו תדירות תפנה העירייה את האשפה, מאחר שעניין זה לא נכלל בתביעה ואף לא עלה בבית משפט קמא וספק רב אם הוא בסמכותנו.

בעניין גובה השיפוי לאחר שעיינו בפסק הדין מושא הערעור ובכתב התביעה שהוגש בתביעה החדשה, בה נתבע שיפוי עבור התקופה שמיום 1.4.2018 ועד ליום 31.5.22, בסך נומינלי של 1,233,527 ₪ ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכל אשר בפנינו, אנו מחייבים את העירייה לשלם למשיבה, בנוסף לסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא, שיוותר בעינו, סך של 960,000 ₪, נכון להיום.

אנו מורים על החזר מלא של האגרה בתביעה החדשה, למשיבה, באמצעות באי כוחה.

בפתח דיון ההוכחות שנערך ביום 19.10.2022 בפני הרכב שכלל את השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגות הציבור גב' ז' אסא וגב' ו' יריב, ציין בית הדין כי קיים פער של שנה בשיחות הטלפון המפורטות בפלט שהוצג.

בית הדין הסביר לצדדים כי בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט עילות העירעור על פסק דין מסוג זה הן מוגבלות ביותר".

משלא נימסרה הודעה על ידי הצדדים ניתן על ידי ראשת ההרכב ביום 7.6.2023 פסק דין כדלקמן: "נוכח ההסמכה שקבל בית הדין מב"כ הצדדים, לפסוק בהתאם לסמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ועל סמך החומר שבתיק, בית הדין וטענות הצדדים, אני פוסקת כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום בסך 42,000 ₪. בנוסף ישתתפו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪". המבקש 2 (להלן – המבקש) הגיש בשמם של המבקשים, אשר היו מיוצגים בבית הדין האיזורי ואינם מיוצגים בשלב זה, הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שלא צורף לה תצהיר.

...

יישום – לנוכח סיכויי הערעור שאינם מבוטלים בנסיבות בהן על פני הדברים פסק בדין ניתן בניגוד להסמכת הצדדים בהסכמה לפשרה ובמותב חסר וכן לנוכח מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים מצד אחד, אך בהינתן העובדה שהמבקשים מודים בחוב בסכום של 7,500 ש"ח והסכימו לשלם במסגרת ההסכמה לפשרה סכום של 25,000 ש"ח מהצד האחר, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לתשלום סכום של 10,000 ש"ח למשיב באמצעות באי כוחו וכן הפקדת סכום של 20,000 ש"ח, בין במזומן ובין בערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית דין זה, עד לא יאוחר מיום 13.10.2023 (להלן – המועד הקובע).

לא יבוצעו הן התשלום והן ההפקדה עד למועד הקובע, תפקע מאליה החלטתי זו וסכום פסק הדין יעמוד לפירעון מידי.

סוף דבר – פסק הדין מעוכב באופן חלקי בכפוף ובהתאם לאמור בסעיף 13 להחלטה לעיל.