מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לחיוב בעריכת מניה כפויה

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משניתנה החלטה וניתנו החשבונות, תמכו המסמכים, לטענת המשיבים, בטענותיהם, לפיהן משך המבקש, מתוך הכספים המשותפים, דמי ניהול ושילם מס שבח בגין מכירת הדירות- הגם שלשיטתם, דירותיהם שלהם היו פטורות ממס, שילם שכ"ט לעורכי דין, לרבות בעניינים משפטיים שאינם קשורים לפרויקט.
לעניין זה נטען כי אין לו חיסכונות, וכי על אף גילו, כ-80, הוא עדיין ממשיך לעבוד על מנת לקיים את משפחתו וכי ייתכן כי מצבו יחריף עת בשנת 2019 ייאלץ לצאת לפנסיה.
באשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי אין במצבו הכלכלי של המבקש כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק דין וכי הדבר חל גם במקרים בהם צריך לממש נכסים לשם קיום החיוב.
לעניין זה הוסיפו המשיבים כי המבקש לא הציג פירוט חשבונות בנק, חיסכונות, מקורות הכנסה שלו ושל אישתו והיותו בעל מניות בחברה העוסקת בהתפלת מים, ואף עולה כי המדובר באדם אמיד המחזיק נכסים בשווי ממשי בניהם נכסי נדל"ן ומניות.
...
נוכח האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע מחצית מתוך סכום פסק הדין הכולל, וזאת בכפוף להפקדת סכום זה בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 יום מקבלת החלטה זאת.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

]בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' כהן) מיום 23.11.2021 שניתן בת"א 11795-08-21 (להלן: פסק הדין) עד להכרעה בעירעור על פסק הדין ולמתן סעדים זמניים שימנעו מהמשיבים 2-1 (להלן: הזוג אהרון או המשיבים) ביצוע דיספוזיציות בדירה.
המבקש 1 הוא מנהל המבקשת 3 והמבקשת 2 היא בעלת מניות במבקשת 3.
בהמשך, הזוג אהרון ביקשו לרשום את הבעלות בדירה על שמם ופנו לשם כך למשיב 4, שהוא עורך דין המחזיק בייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לו על ידי המבקשת 3.
כך, פסק הדין חייב את המבקשת 3 להעביר את זכויות הבעלות בדירה, תחילה לפלג ולאחר מכן לזוג אהרון.
נטען כי המבקשת 3 מתקשה לגבות מהחברה הקבלנית את החוב הפסוק, ולכן היא מנסה לגבות אותו כ"זכות קניינית" מהזוג אהרון, וכי סרוב המשיב 4 לרשום את הזוג אהרון כבעלים של הדירה נועד לאלץ אותם לשלם את החוב של החברה הקבלנית.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
בנסיבות אלו, הבקשה מתקבלת.
אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור וכי המשיבים 2-1 יימנעו מביצוע דיספוזיציות בדירה במהלך התקופה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

המומחה סבר, כי הערכת השווי השנייה, בעלת הערך הגבוה, היא המשקפת את שוויה האמתי של החברה, נכון למועד עריכת חוות הדעת.
בנוסף, טענו המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע שהתקיימה עילת קפוח ביחס למשיבים 4-3, וכי עליהם לרכוש את מניותיהם ברכישה כפויה.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי גם שקולי יעילות מחייבים עיכוב ביצוע של פסק הדין, שכן כזכור הם חויבו בתשלום הסכומים, יחד ולחוד, דבר שמצריך ניהול היתדיינות פנימית בין הנתבעים (המבקשים 2-1 והמשיבים 7-6 בבקשה דנן), אשר עלולה לגרום ל'ביזבוז' זמן שפוטי ומשאבי ציבור, כל זאת בשעה שישנו ערעור תלוי ועומד.
אולם אין בכך כדי להוביל למסקנה האוטומטית, ולפיה יש בהעברת המניות כדי ליצור נזק בלתי הפיך שיצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין (ראו והשוו: ע"א 8147/13 ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר, פסקה 15 (25.3.2014) (להלן: עניין ונצ'ורס); ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 6 (24.3.2015); ע"א 9336/16 וקסמן נ' לויט, פסקה 19 (5.1.2017); ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון, פסקה 8 (10.6.2018) (להלן: עניין דגמי)).
...
גם ההחלטות בעניין ונצ'ורס ועניין דגמי, עליהן נסמכו, אינן תומכות בטענתם כי יש לקבל את בקשתם לעיכוב ביצוע.
סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבים 4-1 את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪: 2,500 ₪ למשיבים 2-1; ו-2,500 ₪ למשיבים 4-3.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בפסק הדין, חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 936,817 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 25.12.13, ובנוסף, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 50,000 ₪.
בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שהמבקש יאלץ למכור נכס מקרקעין אינה מצדיקה קבלת הבקשה, משלא נטען כי הנכס משמש למגוריו, וכי לא השתכנע שסכויי העירעור טובים.
ביחס לסכויי העירעור, טוענת המשיבה כי המבקש היה עד שנת 2008 בעל המניות היחיד במשיבה, ועד שלהי 2011 בעלים של 30% ממניותיה, וכי התביעה עוסקת בחובו לה, בגין משיכות בעלים שעשה ולא השיב, כשהמקור להוכחת החוב הוא כרטיסו של המבקש (חו"ז).
ברע"א 6658/20 מזרחי נ' כהן (2.11.20) נקבע כי ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים במיוחד בהם "קיים חשש ממשי שהמבקש את עיכוב הבצוע לא יוכל לגבות את כספו בחזרה אם עירעורו יתקבל, או כאשר ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך...". ראו גם רע"א 8232/20 עדי כהן נ' א.מ. חומרים מתקדמים בע"מ (6.12.20).
...
עיינתי בתצהיר התומך בבקשה, בדו"ח חברת דירוג האשראי שצורף לבקשה, ובטענות הצדדים ביחס אליו, ואני סבורה כי לא ניתן להגיע, ולו לכאורה, למסקנה ברורה ביחס לאיתנותה הכלכלית של המשיבה, ויכולתה להשיב את סכום פסק הדין במידת הצורך: אמנם, מחד גיסא, כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו, ניתן להתרשם מהדו"ח כי מחזור עסקיה של המשיבה גבוה, וכי יש לה פרויקטים פעילים וחשבונות בנק פעילים.
לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי האיזון הראוי יימצא בעיכוב ביצוע חלקי ומותנה, ועל כן אני מקבלת את הערעור בחלקו, ומורה כדלקמן: בשים לב לכך שהסכום שנפסק, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 25.12.13 וסכום ההוצאות, מסתכם בכ- 1,130,000 ₪, אני מורה כי סכום של 400,000 ש"ח ישולם למשיבה, ותשלום יתרת הסכום יעוכב, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסכום של 730,000 ₪ (אין מדובר בחישוב מדויק של החוב למועד זה, אלא לצורך החלטה זו בלבד).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהקשר זה מוסיפים הנתבעים, בבחינת למעלה מן הצורך, שלמיטב ידיעתם התובעת לא עבדה באופן רציף עד לקבלתה לאחרונה להתמחות במשרד עורכי דין ודי בכך כדי להקים חשש ממשי ליכולת להפרע ממנה בעתיד ככל שהערעור יתקבל, המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.
דומה כי גם הנתבעים מכירים בכך, כעולה מהאמור בסעיף 21 לבקשה: "לכלל הידוע לפיו בית המשפט ייטה שלא לעכב חיוב כספי הנובע מפסק דין יש חריגים (הגם שבעניינינו אין המדובר על פסק דין כספי גרידא, אלא על רכישה כפויה של זכויות קנייניות בדמות מניות התובעת) – ואלה מתקיימים בעניינינו...". לאור זאת אין בסיס לניסיון של הנתבעים להיתלות בהחלטה בעיניין פלוני בטענה כי נסיבותיו "דומות (אך לא זהות)". בעוד שבמקרה דנן הסעד שנקבע הוא רכישה כפויה, קרי הנתבעים חויבו לרכוש את מניות התובעת; בעיניין פלוני דובר בפסק דין שהורה על סעד של מכירה כפויה, קרי הנתבעים חויבו למכור את מניותיהם לתובע.
לפיכך, כלל לא דובר באותו מקרה בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי כבמקרה דנן, אלא בבקשה לעכב פסק דין שהסעד האופרטיבי שניתן בגדריו הורה על העברת בעלות במניות (ר' גם: ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פס' 6 (‏24.3.2015); ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון, פס' 8 (10.6.2018)).
...
דין הטענה להידחות, ולא בכדי היא נטענה ללא פירוט.
סוף דבר בנסיבות העניין החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע בעיקרה, ולקבוע כי הנתבעים ישלמו את מלוא הסכום בו חויבו על פי פסק הדין כדלקמן: שני שליש מהסכום שנפסק ישולם לתובעת ולא יעוכב ביצוע תשלומו; ואילו היתרה, קרי שליש, מהסכום שנפסק תופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.
למען הסר ספק, עם מתן החלטתי זו מבוטל הצו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן בהחלטתי מיום 19.2.2024.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו