בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בתביעת שכר בענף הבניין

על פי פסק הדין "התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, מעסיקו לשעבר, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת ההעסקה ובכלל זה זכויות הנובעות מההסכם הקבוצי וצוי ההרחבה בענף הבניין. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהיעדרויות רבות של התובע" (סעיף 1).

אשר לדמי חופשה נקבע כי "בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניין, התובע זכאי היה על פי וותקו ל-24 ימי עבודה כימי חופשה בעד כל אחת מהשנים 2013 עד 2015. בגין שנת 2016 זכאי היה ל- 18 ימים. בסך הכל זכאי היה ל-90 ימי עבודה כימי חופשה. על פי תלושי השכר, התובע ניצל 62.14 ימי חופשה וזכאי לפדיון 27.86 ימי חופשה. הנתבע ישלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 9,751 ₪ (350 ₪ * 27.86)" (סעיף 33).

ניתנה למשיב רשות להגיב לדברים האמורים בתגובת המבקש, אך המשיב בחר שלא לממש היזדמנות זו. דיון והכרעה נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי.

...

התביעה שכנגד נדחתה, שכן "טענותיו של הנתבע בדבר נזקים שנגרמו לו בשל היעדרויותיו של התובע לא הוכחו והן נדחות" וחלקן אף מהוות הרחבת חזית (סעיף 43).

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

משכך, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, כך שהתשלומים על פי פסק הדין יעוכבו עד למתן הכרעה בערעור, בכפוף להפקדת סכומים אלו בקופת בית הדין עד ליום 3.12.20.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, כאמור בסעיף 9.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 19148-03-20 ניתנה ביום 05 אפריל 2020 דנזיו ביניין ופיתוח בע"מ המבקשת 1.מחמוד אבו חלתם 2.עבד אל קאדר אבו חלתם המשיבים בשם המבקשת – עו"ד סופיה מיכאלי ועו"ד ברוך כהן בשם המשיבים – עו"ד רסמי זחאלקה החלטה מתוקנת

השופט אילן סופר לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; סע"ש 63550-17-17 וסע"ש 4055-11-17) (להלן – פסק הדין), במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבים (להלן ביחד – העובדים) באופן שהמבקשת (להלן – המעסיקה), חויבה לשלם למשיב 1 (להלן – מחמוד) רכיבי שכר שונים בסך 130,619 ש"ח, ולמשיב 2 (להלן – עבד אל קאדר) רכיבי שכר שונים בסך 103,444 ש"ח. הרקע לבקשה העובדים, אחים ותושבי הרשות הפלסטינית, עבדו אצל המעסיקה חברה קבלנית בענף הבנייה עד לחודש יוני 2017, אז פוטרו מהמעסיקה.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, מתוך התייחסות לנתון זה ולקושי שעלול להתעורר למעסיקה במהלך גביית הסכומים שנפסקו היה וערעורה יתקבל, החלטתי כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת באופן הבא: ביצוע פסק הדין ביחס למחמוד יעוכב באם המעסיקה תפקיד בקופת בית הדין 100,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 30.4.2020.

המשיב לא הסכים להצעת בית הדין, ובהחלטתי מיום 20.12.2020 ניתן צו אירעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה זו. טענות הצדדים המבקשת סבורה כי סכויי ערעורה להיתקבל גבוהים, וזאת על יסוד הטעמים שפורטו בהודעת העירעור שהגישה, ואלה יובאו בתמצית כדלהלן: שגויה קביעת בית הדין קמא ולפיה יום עבודתו של המשיב הנו 8 שעות, ולא 6 שעות, כטענת המבקשת.

זאת, על יסוד הנטען לעיל, ובשים לב לכך שלפי צו ההרחבה, יום עבודה בענף הבניין הנו 8.4 שעות.

זאת לנוכח תוצאת פסק הדין, ולפיה המבקשת חויבה לשלם למשיב רק סך של 29,872 ₪ מתוך 248,516 ₪, הוא סכום התביעה שהגיש המשיב כנגדה.

בנוסף, לטענתו, שכר הטירחה שנפסק עומד על כ-16% מסכום פסק הדין, ועל כן הוא סביר.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

מאזן הנוחות – בשקלול סיכויי הערעור, ומשהמבקשת לא הניחה תשתית לחשש ממשי בעניין קשיי הגבייה מהמשיב ככל שיתקבל הערעור, למול הסכום שנפסק לזכות המשיב שאינו מן הגבוהים ואשר עיקרו בזכויות קוגנטיות, לא מצאתי טעם של ממש בטענות המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, כדי להיעתר לבקשה ולו בחלקה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

השופט אילן סופר לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' שושנה סוזן סמק וגב' שרה אבן ; סע"ש 16646-08-17) (להלן – פסק הדין), במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב באופן שהמבקשת, חויבה לשלם לעובד סך של 34,187 ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום של 7,500 ש"ח. הרקע לבקשה המבקשת הנה חברת המספקת שירות כוח אדם לתחום הבנייה.

המשיב הגיש תביעה לתשלום רכיבי שכר שונים: הפקדות לפנסיה בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבנייה; הפקדות לקופת פיצויים אישית ודמי הבראה בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניין (להלן – צו ההרחבה); השלמה לשכר מוסכם; פדיון ימי חופשה; דמי חגים; גמול שעות נוספות; השבת נכויים של כדין.

בית הדין עוד דחה את טענת המשיב כי לא הומצאה לו הודעה לעובד אך קבע כי אף מהודאת עדי המבקשת עולה כי חלה טעות בהודעה לעובד בה נרשם שכר "נטו" במקום שכר "ברוטו" ומשעה שנמסרה הודעה לא מדוייקת לעובד יש מקום לחייב את המבקשת בפצוי בסך 5,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר גיל אלוני; סע"ש 19227-02-18) שבמסגרתו התקבלה תביעת המשיב בחלקה והמבקש חויב לשלם לו סכומים שונים.

כמתואר בפסק הדין, המבקש הוא בעלים של עסק לבצוע עבודות ביניין ושיפוצים (להלן גם: המעסיק).

זו תמציתה: שגה בית הדין בקבעו כי לא שולמו לעובד כלל זכויות סוציאליות, בהיתעלם מההפקדות שבוצעו לצורך כך לשירות התעסוקה; שגה בית הדין האיזורי בקביעתו לעניין הקף המשרה, שכן לפי תצהירי העדים שהגיש המבקש הרי שהיקף המשרה עמד על 66% ולא 88%; שגה בית הדין בקביעה לעניין הותק הענפי שכן לא הוגש מיסמך לתמיכה בכך; שגה בית הדין בקביעתו לעניין הפרישי הפקדות עבור פיצויים, פנסיה וקרן הישתלמות שכן המבקש ביצע הפקדות מדויקות; לעניין נסיבות סיום העבודה טען המבקש כי הוכח שהעובד ואחיו המרידו עובדים נוספים והסבו לו נזקים; שגה בית הדין בקביעתו כי העובד הועסק בשיפוצים ומכאן זכאי לדמי אש"ל, שכן העובד הועסק כטפסן/עובד ביניין; שגה בית הדין עת היתעלם מהתעוד בתלושי השכר שלפיו שולמו לעובד דמי נסיעות, דמי הבראה וכן דמי חגים; שגה בית הדין עת קבע את שכרו של העובד על סמך המעטפות ובנגוד לתלושי השכר, ללא הנמקה ממשית, על אף שהטענה לא הוכחה כלל ובנגוד לקביעותיו בתיק אחיו של העובד.

למעשה תגובת העובד לבקשת העיכוב התמצתה בעיקר במעין הסכמה לעיכוב ביצוע חלקי של חלק מרכיבי פסק הדין, שלהם יש מקום בעירעור, בכפוף להפקדת יתרת הסכום בקופת בית הדין.

...

לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של בית הדין האזורי, לטענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

לנוכח האמור, ובשים לב שהוצאות המשפט ושכר הטרחה, כמו גם הרכיבים שאינם שנויים במחלוקת שולמו, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי כך שלעובד ישולם כעת סך נוסף (מעבר לסכומים שכבר שולמו לו על ידי המבקש) של 25,000 ₪ (נכון להיום) מתוך הסכומים שנפסקו לזכותו ואת היתרה יפקיד המבקש בקופת בית הדין עד ליום 13.9.21.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.