בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעת"מ בדבר ביטול היתרי העסקת מומחים זרים

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע פ"ה 25457-11-22 20 אפריל 2023 לפני: כב' השופט יעקב אזולאי נציג ציבור (מעסיקים) – גב' אילנה מסד נציג ציבור (עובדים) – מר אריק חדד התובע: המשיב יחיאל יניב בן ישי ע"י ב"כ עו"ד דן מיארה הנתבעת: המבקשת נמל אשדוד ע"י ב"כ משרד הרצוג פוקס נאמן, עורכי דין פסק דין חלקי

רקע הצריך לענייננו בפנינו תביעה של עובד במבקשת (להלן: "נמל אשדוד" או "המבקשת"), לפיה בשל עיכוב בדרגות בעבודה, שלילת משמרות, היתעמרות והרעה מוחשית, נגרמו לתובע (להלן: "המשיב" או "העובד") נזקים באומדן של כ – 780,000 ₪, תוך שמבוקש למנות מומחה שיעריך את הקף נזקיו העובד.

לטענת המשיב, שכרו, לרבות הפרמיות המשולמות לו אינן עולות בקנה אחד עם הותק המקצועי שלו וכי העיכוב בדרגה ברבות השנים מהוה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.

כמו כן, משלא שולמו הוצאות משפט בגין ההליך הזמני, החלטה מיום 9.1.23 בגדרה נדחתה הבקשה לסעדים זמניים, הרי שאין להדרש להמשך ההליך בטרם ביצוע התשלום, ויש לעכבו עד לבצוע תשלום ההוצאות.

באשר לטענת ההתיישנות - טוען המשיב, כי במקרה של עוולה הרי שלפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, אלא שלפי הנטען, מדובר במעשה או מחדל המהוים "הפרה מתמשכת" של פגיעה בזכויות העובד המתבטאים בין היתר באפליה, בשל היותו אב לילד עם מוגבלות, ובשל מניעים ושיקולים זרים.

בהמשך, נדון בסעדים הצופים פני עתיד, בדבר קידום דרגה והעלאת שכר למשיב, לרבות דיון בשאלה, האם יש לאסור על המבקשת להטיל סנקציות, ביטול הליכי משמעת, ובטול החלטות במסגרת ברורים משמעתיים שהתקיימו בעיניינו של העובד.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים אנו סבורים כי אין צורך בקיום דיון, ולפיכך תינתן הכרעה בבקשת הסילוק, על יסוד טענות הצדדים עד הנה.

על רקע האמור, נקודת המוצא אשר תשמש יסוד לדיון בבקשה דנא, תהא כי כלל העובדות הכלולות בכתב התביעה נסמכות על גרסת המשיב התואמות מציאות כהווייתה, במנותק מגרסת המבקשת לגופו של עניין.

לטעמנו, המשיב לא הוכיח כי טרם החל מרוץ ההתיישנות או ש"המעשה או המחדל הינו הפרה מתמשמכת של פגיעה בזכויות עובד" בשולי הדברים נציין, כי כבר נפסק בע"ע (ארצי) 1406/02 עיריית גבעתיים נ' ברקוביץ' (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.10.06) כך: "רק במקרים של חוסר תום לב קיצוני יש מקום לערוך את האיזונים הללו ולהגיע לשלילת זכותו של נתבע, כפי שהיא עולה מהוראות חוק ההתיישנות, להתגונן על ידי העלאת טענת התיישנות." לאור כל האמור, דין התביעה בכל הנוגע לסעדים הכספיים שהתגבשו עד למועד הגשת כתב התביעה, להידחות אפוא על הסף, מחמת התיישנות.

עם זאת, לאור כך שמצאנו לקבל את הבקשה, מצאנו כי ניתן להסתפק בנסיבות העניין בהשתת הוצאות מתונות, כך שהמשיב ישלם למבקשת סכום של 2.500 ₪ בלבד.

כן נטען שהקצין שקל שיקולים זרים הקשורים "למאבק סמכויות בין גורמים שונים אצל המשיבה". עוד צוין כי טרם מתן הצוו לא נערך למבקש שימוע.

במהלך הדיון חזר המבקש על טיעוניו בכתב וטען כי מדובר בהחלטה שאינה מידתית, לאור הפגיעה הכלכלית שהיא גורמת לו ולמשפחות העובדים, אל מול התקלה הנקודתית שארעה בהעסקת השבחי"ם. כן נטען שכיום לא קיימת מסוכנות ממסעדות אלו שכן הפנים את המסר והוא מוכן להתחייב שלא להעסיק עובדים ללא היתר כניסה.

ב"כ המשיבה הפניתה לתיק החקירה הכולל מידע מודיעיני ואף תיקי חקירה רלוואנטיים סגורים וביקשה לראות בכך ראיות המקימות יסוד סביר לחשש בדבר ביצוע עבירות של העסקת שב"ח. ביחס לטענה לפיה מדובר היה בשני עובדים בעלי רישיונות, אשר אחד פג תוקפו לפני מספר ימים ואחד שתוקפו היה לעוד מספר ימים, נטען שקיימות ראיות להעסקת מספר עובדים רב יותר ובפועל נתפסו שלושה ושלא בנסיבות כנטען על ידי המבקשת.

למחרת היום הגיש המבקש בקשה זו שבפני ובה שב ובקש להורות על עיכוב זמני של הצוו, תוך שלא ציין שקיימת בקשה מקבילה בבית המשפט בחיפה וממילא שלא ציין שבקשתו לסעד זמני נדחתה.

ניתן לחשוב על שלושה מסלולים אפשריים שונים לקיום ביקורת שיפוטית על החלטת הקצין המוסמך: ביקורת מנהלית, ביקורת ערעורית ובקורת de novo - בחינה מחדש (להרחבה בנושא סוגי הבקורת השיפוטית על החלטות מנהליות, ראו החלטתה של כב' השופטת רונן בעת"מ (ת"א) 37447-10-13 אפריקה ישראל תעשיות בע"מ נ' רשות ניירות ערך (8.9.2014)).

למיטב ידיעתי שאלה זו טרם הוכרעה ואף לא קיימת פסיקה בנושא של הערכאות המנחות, אך בפסקי דין של ערכאות השלום הובעה מספר פעמים העמדה שמדובר בבקורת בהתאם לכללי המשפט המינהלי בלבד (ראו למשל צ"א (ת"א) 9375-07-16‏ רמזי שניר נ' משטרת ישראל מחוז תל אביב (17.7.2016); צ"מ (עכו) 44411-07-22  תאיר חסן נ' משטרת ישראל תחנת עכו (31.7.2022); ע"ק (חדרה) 5724-03-23 תמיר ניב נ' משטרת ישראל- מרחב חוף (9.3.2023)).

ראו: "במקום שבו נוקט המחוקק לשון 'ערעור' , יש לפרש מונח זה כפשוטו, ואין לקבל פרשנות, לפיה אף שנקט המחוקק לשון 'ערעור' , לא התכוון אלא לעילות ההתערבות המקובלות בבית המשפט הגבוה לצדק. סיכומו של דבר, הדיון בעירעור הוא דיון המאפשר לבית המשפט לקבל אותה החלטה שהיה על הרשות לקבל מלכתחילה, אם כי בעניינים שבמומחיות, בהם בקיאה הרשות, ייתן בית המשפט משקל לשיקוליה המקצועיים" (ע"א 1326/91 הבורסה לניירות ערך נ' מרקוס, פ"ד מו(2), 441 (1992).

אף חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 הגדיר בסעיף 228 את הליך ההשגה על הצוים המינהליים שבסימן ד' לפרק י' לחוק כ- "בקשה לביטול הצוו" ולא כערעור וקבע בסעיף 229 כי "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצוו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". אף כאן, ההליך מוגדר באופן המתיישב עם הקף ביקורת מינהלי תוך תחימת גבולות ההתערבות לעילות ברורות.

...

במקרה זה לא שוכנעתי שניתן ליתן אמון כאמור במבקש וזאת בשל צבר נימוקים.

לסיכום, לא נפלה טעות כלשהי בהחלטה המורה על הוצאת הצווים ואני מורה על דחיית הערעור.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

משמע, תוקפם של תשעה היתרים פג זמן קצר לאחר שנמסרה לתובעת הודעה בדבר קבלתם, ומבלי שיכלה לנצלם, ועשרה היתרים שניתנו לתובעת להעסקת עובדים זרים באילת לא מומשו, שכן המדינה לא הסדירה את כניסתם של עובדים ירדניים לארץ ואף לא פירסמה נוהל בעיניין זה. אשר לבקשה שלב ב' טוענת התובעת, כי הטיפול של המדינה היה מנוגד לנהלי המדינה עצמה, וכי המדינה לא סיפקה תשובה משכנעת מדוע חל עיכוב רב בטיפול בבקשה שלב ב'.

כמו כן, המדינה החליטה להפסיק תוכנית זו לאחר הגשת הבג"ץ. עוד טוענת התובעת לאי סדרים במשרדי המדינה בכל הנוגע להנפקת היתרי העסקה לעובדים זרים בתקופה הרלוואנטית, כפי שעולה מפסק הדין בעיניינו של ח"כ שלמה בניזרי (ת"פ (י-ם) 2062/06 מדינת ישראל נ' שלמה בניזרי (1.4.2008); ע"פ 5083/08 הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (24.6.3009)), וכן מדו"ח מבקר המדינה לשנים 2002-2001 שפורסם ביום 30.4.03.

יתרה מכך, זכותה של התובעת להעסקת עובדים זרים הוכרה בפועל על ידי בתי המשפט השונים בשורה של פסקי דין והליכים משפטיים בהם נקטה התובעת (בג"ץ 1351/03; בג"ץ 1839/03; עת"מ 443/03; עת"מ 923/03; עת"מ 1280/03).

כך גם לגבי בקשת התובעת להקצאה לשלב ב' בשנת 2002, אשר הדיון בה בוטל משקולי מדיניות של המדינה, שהחליטה לבטל את הליך ההקצאה, במטרה שלא לחרוג מהמכסה הכוללת של העובדים הזרים שאושרה על ידי הממשלה.

ביחס לפרויקט שחמון באילת קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי העיכוב בבניה של 6 חודשים בשלב ביצוע הכלונסאות איננו קשור למחסור בעובדים זרים, אלא נגרם באחריות התובעת (פרו' עמ' 27, שו' 4' 30-28).

אוסיף על כך את העובדה, שהתובעת לא חלקה עליה, שפרויקט רמת שלמה נעשה בעזרתה ובשותפותה של חברת "סולל בונה", שהייתה אחראית על ביצוע הפרויקט וסיפקה מחצית מכמות העובדים, וכן הישתתפה במחצית ההוצאות, כאשר לא ברור האם היא קיבלה היתרים להעסיק עובדים זרים והאם העסיקה עובדים זרים בפועל (פרו' עמ' 95, שו' 6; עמ' 101, שו' 6; עמ' 119, שו' 23; עמ' 120, שו' 6).

...

לטעמי, על אף הביקורת שנשמעה לא פעם על התנהלות מסורבלת של המדינה וחוסר תיאום בין משרדים שונים שעוסקים בתחומים משיקים ואשר פעמים רבות תלויים זה בזה, ישנם שיקולים כבדי משקל על מנת שלא להחיל חובת זהירות על המדינה במקרים כגון דא. במקרה זה לא מצאתי לנכון לקבוע מסמרות בשאלת ההתרשלות מאחר ואני סבור, כי אף אם הייתה התרשלות של המדינה בהתנהלותה בהקצאת ההיתרים עצמם (להבדיל מקביעת מדיניותה הכללית בנושא), הרי שלא הוכח הנזק, ולא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ביחס לחוות דעתם של המומחים, ולאחר שהתרשמתי מעדויות המומחים, החלטתי לאמץ בעיקרון את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בסייג שיפורט להלן.

סוף דבר מכל האמור עולה – דין התביעה להידחות.

בבית המשפט העליון עע"ם 7140/12 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. לכ בע"מ 2. Kotiranm Ekkalak (מס' דרכון P90775) נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 04.09.2012 בתיק עתמ 045386-04-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' מרזל בשם המבקשים: עו"ד אלעד שרון בשם המשיב: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר ][]החלטה

האם יש הצדקה לעכב את ביצועו של פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לפיו לא ניתן להעניק למבקש 2, אזרח תאילנד, מעמד של "עובד מומחה" ולכן לא ניתן להאריך את שהייתו בארץ מעבר ל-63 חודשים? המבקשת 1 הנה חברה העוסקת בייבוא ושיווק ציוד טכני, ציוד מוסכים, ציוד הרמה וציוד שנוע בענף התעשייה.

הבקשה הוגשה בגדרם של סעיפים 3א(ג) ו-3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), המורים כדלקמן: "(ג) פקע תוקפו של רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לא יינתנו לאותו עובד זר אשרה ורישיון חדשים לישיבת ביקור לפי הוראות סעיף 2(א)(2),לשם העסקתו בישראל, לתקופה המסתיימת לאחר תום חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון כאמור, לראשונה, ולגבי עובד זר שמתקיימות לגביו הוראות סעיף קטן (ב) – לאחר שחדל לעסוק בטיפול באותו מטופל, ולא יוארך לפי הוראות סעיף זה, לתקופה המסתיימת כאמור, רישיון חדש לישיבת ביקור שניתן לו. (ג1) על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה". ביום 4.4.2012 דחה משרד הפנים (להלן: המשיב) את בקשתה של המבקשת 1 ליתן למבקש 2 היתר העסקה של "עובד מומחה בתעשייה". בהחלטת הדחייה, נכתב כי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מאמץ את המלצות הועדה המייעצת, לפיהן "לא שוכנענו כי נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק, או לחברה כפי שקובע סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל". בעקבות דחיית בקשתה הגישה המבקשת 1 את עתירתה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

בעתירתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים טענה המבקשת 1 כי דין החלטת המשיב להתבטל.

לאמיתו של דבר, מאחר שפסק הדין אינו מורה על הרחקתו של המבקש 2 מן הארץ, אלא אך על דחיית העתירה להארכת שהותו, למעשה אין ענייננו בבקשת עיכוב ביצוע אלא בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור.

...

הבקשה הוגשה בגדרם של סעיפים 3א(ג) ו-3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), המורים כדלקמן: "(ג) פקע תוקפו של רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לא יינתנו לאותו עובד זר אשרה ורישיון חדשים לישיבת ביקור לפי הוראות סעיף 2(א)(2),לשם העסקתו בישראל, לתקופה המסתיימת לאחר תום חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון כאמור, לראשונה, ולגבי עובד זר שמתקיימות לגביו הוראות סעיף קטן (ב) – לאחר שחדל לעסוק בטיפול באותו מטופל, ולא יוארך לפי הוראות סעיף זה, לתקופה המסתיימת כאמור, רישיון חדש לישיבת ביקור שניתן לו. (ג1) על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה". ביום 4.4.2012 דחה משרד הפנים (להלן: המשיב) את בקשתה של המבקשת 1 ליתן למבקש 2 היתר העסקה של "עובד מומחה בתעשייה". בהחלטת הדחייה, נכתב כי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מאמץ את המלצות הוועדה המייעצת, לפיהן "לא שוכנענו כי נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק, או לחברה כפי שקובע סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל". בעקבות דחיית בקשתה הגישה המבקשת 1 את עתירתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

בנוסף לכך, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים בבית המשפט קמא, מאחר שאין כל חשש שהמדינה תימנע מהשבת כספי ההוצאות, ככל שיהיה צורך בכך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך 7,500 שקל.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 64812-10-18 Atamine Pty Ltd, Link Traders (Aust) Pty Ltd נ' ד"ר מיכאל הר-נוי ד"ר מיכאל בישופ וד"ר דרלין אנט רימלה לפני כבוד השופט מגן אלטוביה בעיניין: המבקשות: אימיונובייטיב טרפיס בע"מ 1. Atamine Pty Ltd 2. Link Traders (Aust) Pty Ltd ע"י ב"כ עוה"ד ג'ין קלינהדלר, רן בן ארי ומיכאל גינסבורג המשיבים: 1. ד"ר מיכאל הר-נוי 2. ד"ר מיכאל בישופ 3. ד"ר דרלין אנט רימלה משיבים 2 ו – 3 ע"י ב"כ עוה"ד עמוס פריד 4. **** גרונברג 5. Hoang Thu Har Noy משיבים 1, 4 ו – 5 ע"י ב"כ עוה"ד רון ברקמן פסק דין

לפני בקשה (מתוקנת) לאישור תביעה נגזרת (להלן: "בקשת האישור") נגד המשיבים בשם אימיונובייטיב טרפיס בע"מ (להלן: "החברה") במסגרתה נתבעים הסעדים שלהלן (סעיף 72 לבקשת האישור): ביטול החלטות דירקטוריון החברה מיום 7.5.2018, מיום 26.9.2018, מיום 17.10.2018, מיום 1.11.2018, מיום 18.4.2019 וממועד בלתי ידוע בדבר היתקשרות עם משיב 1 (להלן: "ד"ר הר נוי" או "המשיב") ומשיבה 5 בהסכמי העסקה ו/או תגמול.

משיבים 2 ו – 3, רופאים אזרחי ארה"ב, אשר שמשו כדירקטורים בחברה מטעם ד"ר הר נוי עד להחלפתם במשיבים 4 ו – 5, אינם מתנגדים לבקשת האישור אולם הם מבהירים כי אינם צריכים ליטול חלק בהליך מאחר והם "צדדים זרים" שאין בידם לקיים אף אחד מהסעדים הנתבעים בכתב התביעה הנגזרת.

עוד ולשלמות התמונה יצוין, כי המבקשות הגישו בקשה לסעד זמני לעיכוב ביצוע החלטות דירקטוריון החברה מיום 17.10.2018 ו – 26.9.2018.

במסגרת התוכנית האמורה ביקש ד"ר הר נוי למזג את החברה ואת חברת הבת, לפעול להזרמת כסף נזיל לקופת החברה ולגייס הנהלה מקצועית ומיומנת לרבות דירקטוריון מקצועי ומנכ"ל. אלא שבארט סיכל את כל יוזמותיו של ד"ר הר נוי ובהיעדר שתוף פעולה מצד בארט הפעיל ד"ר הר נוי את זכויות השליטה שהוקנו לו בתקנון החברה, מינה שני דירקטורים מטעמו בעלי מומחיות בתחום עיסוק החברה.

לטענת המבקשות, לאחר ההסכמות האמורות וההחלטה מיום 16.7.2018 החל ד"ר הר נוי לבצע את תוכניתו ובין היתר, הועלה לדיון בדירקטוריון החברה נושא הקמת חברת בת שד"ר הר נוי ישמש בה כדירקטור מטעם החברה כאשר ד"ר הר נוי הבהיר כי במצב הנוכחי החברה אינה אטרקטיבית למשקיעים ועל כן, נידרשת פלאטפורמה חדשה לגיוס הון למימון פעילות החברה.

...

אין הצדקה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה בסעד הנתבע בסעיף ג. הוא הדין באשר לסעד הנתבע בסעיף ד. מטבע הדברים צו למתן חשבונות נגד החברה אינו יכול להינתן במסגרת תביעה נגזרת בשם ולטובת החברה, ועל כן, למרות שלטעמי למצער הדירקטורים מטעם המבקשות זכאים לקבל פרטים אודות השימושים שנעשו בכספי החברה וכל מסמך לו הם זכאים כקבוע בחוק החברות, אין הצדקה לאשר תביעה נגזרת ביחס לסעד הנתבע בסעיף ה. צו המורה לחברה להתיר לב"כ המבקשות להשתתף בישיבות דירקטוריון החברה, אינו עניין לתביעה נגזרת בשם החברה, ועל כן, אין הצדקה לאשר תביעה נגזרת ביחס לסעד הנתבע בסעיף ו. הוא הדין ביחס לסעד הנתבע בסעיף ז. טענות המשיבים לעניין ניגוד העניינים בו מצוי לכאורה בארט, מתייחסות למינוי של בארט לדירקטור בחברה אחרת (Noxapharm) בשלב שלאחר הגשת בקשת אישור ומכל מקום משהגעתי למסקנה שאין הצדקה לאישור תביעה נגזרת, הדיון בעניין זה התייתר.

סוף דבר הבקשה לאישור תביעה נגזרת, נדחית.

כאמור משיבים 2 ו – 3 לא התנגדו לבקשת האישור אולם ביקשו למחוק אותה ככל שהיא מופנית אליהם, לפיכך ומשהמבקשות לא פעלו למחוק את משיבים 2 ו – 3 ואלה נאלצו להשתתף בדיונים ולהגיש כתבי טענות, אני מחייב את המבקשות לשלם למשיבים 2 ו – 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪.