בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין צו הריסה מנהלי

אסכם את קביעתי עד כה. בסעיף 254ט(א)(1) קבע המחוקק כי כאשר עסקינן בצו הריסה מנהלי שניתן לגביו פסק דין סופי, הסמכות לידון בבקשה לעכב את ביצועו מסורה לבית המשפט האחרון שדן בעיניין; ומשמעות הדבר היא, שאם הערכאה הדיונית היא זו שנתנה את פסק הדין הסופי, אזי היא בית המשפט האחרון שדן בעיניין.

...

כשלעצמי, סבורני כי במקרה כזה לא ניתן לראות בבית המשפט אשר דחה את הבקשה למתן רשות ערעור כ"בית המשפט האחרון שדן בעניין", שכן משמעות דחיית הבקשה היא כי התיק לגופו לא נדון.

ברם, משעה שקבעתי כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, נשמטת הנחת היסוד שבבסיס טענת המערער, ומשכך, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בקשות אלה נדחו מהמרשם מהטעם שעל דחיית בקשה שהוגשה לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), הדן בעיכוב ביצוע של צו הריסה, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בגילגול שלישי לבית משפט זה. בהשגה שהגיש על החלטה זו טען המערער כי אין לקבל את קביעת המזכירות, הואיל והוראת סעיף 254ט(ט) לחוק, העומדת בבסיסה, חלה רק על בקשות עיכוב ביצוע שהוגשו על פסק דין סופי, שלא כמו בעניינינו בו מדובר בבקשה שהוגשה בטרם היה פסק הדין מושא הבקשה חלוט וסופי.

צוין כי כך גם היתייחס בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשה בציינו מפורשות כי הואיל והבקשה מוסבת על צו הריסה מינהלי, חלה עליה הוראת סעיף 254ט לחוק.

...

דין הערעור להתקבל.

בשים לב לכל האמור אני מקבל את הערעור ויש לקבל את ההליך למרשם.

שכן לשיטתו, "אין מדובר 'בעירעור על החלטת בנתיים [כך במקור – ח' כ'] של בית המשפט המחוזי', שהרי פסק-הדין של ביהמ"ש הוא פסק-דין סופי בבקשה שהוגשה בפניו והיא לא הייתה החלטת בנתיים אלא סיימה את הדיון בבקשת האורכה שהוגשה בפניו". ברם, בנגוד לנטען, החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע אינה בגדר "פסק-דין סופי". שכן, פסק הדין הסופי בעיניין צו ההריסה המינהלי שהוּצא למבקש ניתן, כמפורט בפסק דיני מושא בקשה זו, ביום 03.10.2023, והפך זה מכבר לחלוט (כמפורט בפסקות 3, 16 ו-17 לפסק דיני).

...

דין הבקשה להידחות גם בשל התנהלותו הדיונית של המבקש וחוסר תום לבו.

סוף דבר: בבקשה זו לא היה דבר, וטוב היה לה אלמלא הייתה מוגשת.

הבקשה נדחית אפוא בזאת, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת ע' יעקובוביץ) מיום 28.4.19, לפיה נדחתה בקשת המערער להאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה המינהלי, שניתן לגבי בניית הגבהה מבלוקים ועליה גדר, קונסטרוקציית מתכת וכיסוי בד/ברזנט מעל, כמפורט בצו, ללא היתר כחוק.

כמו כן, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצוו עד למתן פסק הדין בעירעור, שהתקבלה חרף היתנגדות המשיבה.

זאת ועוד, המערער איננו רשאי לטעון בעת ובעונה אחת טענות הסותרות זו את זו, מצד אחד לבקש לעכב את ביצועו של צו ההריסה המינהלי ומהצד השני, לידרוש את ביטול הסכמתו לאישורו של הצוו.

...

להלן בתמצית נימוקי הערעור: שגה בית משפט קמא בהחלטתו, שכן לא נימק והבהיר מדוע דין הבקשה להידחות.

טענת המערער, לפיה בית משפט קמא לא שקל את הנזק הבלתי הפיך שייגרם לו, דינה להידחות.

כאמור, הצו אושר בהסכמתו ולבקשתו והטענות הללו סותרות את עיקרון סופיות הדיון, ועל כן דינן להידחות.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, מאחר ולא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא, אני דוחה את הערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי) בעפ"א 12522-01-21 מיום 21.1.2021, בגדריו דחה בית המשפט המחוזי את עירעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופטת ש' פיינסוד-כהן) בצה"מ 46641-07-18 מיום 26.12.2020, ליתן למשיבה ארכה בת 60 יום לבצוע צו הריסה מנהלי.

לא דומות איפוא נסיבות דחיית הבקשה בענין אבו רומי, אשר נפל בה פגם מהותי בכך שהמבקש לא טען לזיקה במקרקעין, הגם שניתנו לו שתי הזדמנויות לתקן את הבקשה, לנסיבות המקרה כאן – בהן הוגשה הבקשה באיחור אמנם, אך בתוך התקופה לבצוע הצוו, כאשר מדובר בבקשה ראשונה, וכאשר המבקש עצמו ביקש לעכב לאורך שנים את ביצוע ההריסה.

...

דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש; או במקרים בהם מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם לו. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי היא אינה עומדת באמות מידה אלו, ודי בכך כדי לדחותה.

איני מקבל את טענת המבקש לפיה עניינו הפרטני מלמד על כך שבתי המשפט נוקטים בדרך של אֵיפָה ואֵיפָה בבואם לדון בבקשות המוגשות להם על ידי ועדות מקומיות לתכנון ובניה מזה, ובעלי זיקה למקרקעין מזה, בהליכים הקשורים לצווי הריסה מינהליים.

הבקשה נדחית אפוא, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.