בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין כספי קופת גמל

השופט אילן סופר לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור גב' ליטל פביאן כהן לוגסי ומר דוד אביבי; סע"ש 20947-09-16), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, בסך כולל של 43,321 ש"ח. בנוסף, הטיל בית הדין על המבקשת לשלם למשיב שכר טירחת עו"ד בסך 6,500 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח. בהחלטת בית הדין מיום 13.12.18 (השופטת חני אופק-גנדלר) ניתן צו עיכוב ביצוע אירעי במעמד צד אחד, עד להכרעה בבקשה.

לפיכך, התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי שישי התקבלה רק ביחס לאותם חודשים בהם נערך חישוב מדויק, והמבקשת חויבה לשלם לו סכום של 6,337 ש"ח בגין רכיב זה. בנוסף נקבע כי המשיב זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 2,600 ש"ח; פיצוי בגין אי הפקדה לקרן פנסיה בסך 2,929 ש"ח; דמי הבראה בסך 2,882 ש"ח; החזר נכויי שכר שלא כדין בסך 3,030 ש"ח, הואיל ולא הוכח כי הופרשו עבור המשיב כספים לקופת גמל כלשהיא; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 7,000 ש"ח; ולפצוי מופחת בסך של 2,500 ש"ח בגין מסירת תלושי שכר פקטביים, זאת נוכח העובדה שבהעסקת המשיב היה מעורב גורם נוסף שנמחק מהתביעה ואשר הנפיק עבור המשיב במרבית תקופת העסקתו את תלושי שכרו.

עוד נטען כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי.

כן נטען כי המבקשת לא הוכיחה שייגרם לה נזק כלשהוא מתשלום סכום פסק הדין, והסתפקה בטענות כוללניות אודות מצבו התעסוקתי ומגוריו של המשיב.

...

למסקנה זו הגיע בית הדין מהנימוקים הבאים: גרסתו של המשיב, שנתמכה בדוחות שעות ודוחות נוכחות, לפיה המבקשת הייתה מעסיקתו בפועל לאורך כל תקופת עבודתו (מ- 9/13 ועד ליום 15.1.15), וכי קיבל הוראות עבודה ממנהליה, הייתה מהימנה, עקבית, ולא נסתרה; חיזוקים לגרסת המשיב נמצאו בהתנהלות הצדדים המעידה כי המשיב עבד לאורך כל התקופה בחצריה ובשירותה של המבקשת; מנהלי כפר הנופש נתנו למשיב הוראות בפועל ותלושי שכר, שילמו לו משכורות במזומן, והוא גם ישן ואכל במקום; מחקירת מנהל המבקשת התברר שהוא ניהל את המקום רק החל מ- 11/14, ולא הייתה לו ידיעה אם המשיב עבד בחצרי המבקשת אם לאו; המבקשת לא הביאה כעד את הקבלן שעבדה איתו, ולא צרפה מסמכים המתייחסים לתקופת העסקתו של המשיב, דברים שנזקפו לחובתה; ,בניגוד לגרסתו העקבית של המשיב, בגרסת המבקשת בכל הנוגע להיכרות בין השניים התגלו לא מעט סתירות.

בהתחשב בכך, ובהתחשב בסיכויי הערעור כמפורט לעיל, שוכנעתי כי לא די בעובדה שהמשיב הינו נתין זר כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויותיו הקוגנטיות (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)).

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

אשר לזכויות הסוציאליות קבע בית הדין כך: הפקדות מעסיק: נקבע כי על פי סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים), כספים שהופקדו לקופת גמל שייכים לעובד גם אם הוא התפטר; לפי צו ההרחבה הבסיס לחישוב השכר לעניין הפרשת כל דמי הגמולים יהיה בשיעור 150% מהשכר המשולם לעובד.

המשיב מיתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת העירעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי.

עוד נטען כי טענותיה של המבקשת לגבי אי חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, תוך הסתמכות על הסווג האחיד, נידונו כבר ונדחו הן על ידי בית הדין האיזורי והן על ידי בית דין זה במסגרת בקשת רשות העירעור (בר"ע 31443-03-16; מיום 4.4.16), ואין בהחלטה בכדי להרפות ידיה של המבקשת מבקשה זו. אשר למאזן הנוחות נטען, כי המבקשת לא הוכיחה שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל העירעור, תתקשה לגבות מהמשיב את הסכומים שנפסקו לטובתו.

בנסיבות אלה, אני מוצא לנכון לעכב חלק בלבד מפסק הדין, באופן שיעוכב סכום של 50,000 ₪, כשיעורם היום (להלן – הסכום המעוכב), בכפוף להפקדת הסכום המעוכב או ערבות בנקאית בגובה הסכום המעוכב, בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 12.1.2017.

...

כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי הובלת בטון במערבלי בטון היא בתחום ההובלה וחל על הצדדים צו ההרחבה בענף ההובלה.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בשאלה המשפטית העומד בבסיס הערעור בדבר תחולת צו ההרחבה, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לטענת המשיב גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסיפת סעיף 12 להחלטה.

ראוי להוסיף ולציין כי להבדיל מתיקון פסק דין לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שנסב על טעות שהיא בדרך-כלל טעות טכנית-מקרית, והבקשה לתיקון טעות מסוג זה צריך שתוגש בתוך פרק זמן קצר ותחום (21 ימים מיום ההחלטה), הרי שבכל הנוגע למתן פסיקתה – לרבות פסיקתה מבהירה או מתקנת – שונים פני הדברים, שכן התיקון או ההבהרה אינם חייבים להיות טכניים בלבד, והבקשה למתן פסיקתה אינה מוגבלת בזמן.

כפי שעולה מהבקשה, לאחר שהתובע הגיש סיכומים בתיק, הוא משך את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקופת הילה, והעביר אותם לקופת גמל "כלל תמר". בהודעת דואר אלקטרוני מיום 30.12.19, בתשובה לפניית הנתבעת, הודיעה חברת מבטחים המנהלת את קופת הילה כי: "העמית ביצע ניוד כספים ביום 8/5/2019 לקופת גמל כלל תמר". להודעת הדואר האלקטרוני של מבטחים צורפו שני קבצי דו"ח תנועות (אחד לכל חשבון), המפרטים את כל התנועות בחשבונות, לרבות הפקדות העובד והמעסיק, וכן העברות.

משכך הם פני הדברים, הפסיקתה תנתן בנפרד, ותישלח לצדדים במקביל להחלטה זו. בנסיבות העניין ומשהבקשה התקבלה כאמור, בית הדין איננו נידרש עוד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (שכאמור, התבקשה למען הזהירות בלבד, עד למתן הכרעה בבקשה לאישור פסיקתה).

...

בהתאם, נקבע בסעיף 91א' לפסק הדין, הוא החלק האופרטיבי של פסק הדין, שהנתבעת תשלם לתובע סך של 19,647 ₪ בגין פיצויי פיטורים - בניכוי כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובע בקרן הילה (קרן דפנה – הלה, בנק מסד), ככל שנצברו.

פיצויי הלנה והוצאות משפט – כאמור, בסעף 91ב' לפסק הדין קבע בית הדין כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ואלו ישולמו לו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין (22.10.19) ועד ליום התשלום בפועל.

עוד נקבע בסעף 93 לפסק הדין כי התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין (22.10.19) ועד ליום התשלום בפועל.

השתלשלות הדיון בעירעור לצד העירעור מטעמו הגיש מר אפשטיין (בלבד) בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בהתאם להחלטת השופטת חני אופק גנדלר מיום 26.6.18, עוכב ביצוע רוב פסק הדין לגביו בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין ובכפוף לתשלום יתר הסכומים (הפקדות בסך 17,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪) לידי העובדת.

כאמור, אין לשלול כי במקרים מתאימים זו תביא להרמת מסך מלאה (כפי שנעשה בעיניין אדיב, כמו גם פסקי דין נוספים) כשם שאין לשלול שבמקרים מתאימים - בהם לא הוכחה הצדקה להרמת מסך מלאה - היא תביא להרמת מסך חלקית, המוגבלת לעילה קונקרטית, וקיימת גם אפשרות כי אי העברת כספי הנכויים לא תצדיק הרמת מסך כלל (למשל - ככל שבית הדין ישתכנע שמדובר בתקלה טכנית נקודתית), כשכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו".

כך נכתב בהכרעות החוב על ידי המנהלים המיוחדים: "במקביל, בתקופה שלפני הגשת הבקשה להקפאת הליכים, שררה אנדרלמוסיה כללית בעמותה, נתוני הנהלת חשבונות בעיניין העובדים לא נאספו במלואם, ובמשך תקופה ארוכה העמותה כלל לא העבירה כספים שנוכו משכר העובדים לטובת קופות הגמל וביטוח לאומי" (סעיף 10, תחת הכותרת "עובדי המנהלה", המסמך צורף להודעת העובדת בבית הדין האיזורי מיום 16.12.15).

...

לאחר מכן מצא בית הדין שהעובדת פוטרה, בניגוד לטענת הנתבעים כי התפטרה.

עם זאת נציין מעבר לצורך כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי כך שהעובדת פוטרה ולא התפטרה, וכן בדבר הקשר בין פיטוריה לבין התארגנות העובדים.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל הערעורים מתקבלים בחלקם.

עם זאת ערעורו נדחה ביחס להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 30.10.16.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין האיזורי בכך שלמרות שהמבקשת הוכיחה הן בתצהיר עדות הראשית והן בסיכומיה כי הופקדו לזכותו של המשיב כספים על חשבון גמל (8,395 ₪) ובגין פצויי פיטורים (10,558 ₪) בחברות הביטוח "מנורה" ו"כלל", לא קיזז את הכספים שנצברו לזכות המשיב; מדו"ח רישמי מחברת הביטוח "מנורה" עלה כי צבור על שם המשיב סך 6,696 ₪ בפוליסה; המבקשת אף הציגה את ההעברות שביצעה לחברת הביטוח "כלל" על שם המשיב; אין לחייב את המבקשת במחדלן של חברות הביטוח במתן פרטים על הכספים; לטענת המבקשת, לאור פסיקות של בתי הדין האיזוריים השונים לפיהן רשאי מעסיק להפחית את כלל הכספים הצבורים בקופות הפנסיה מהכספים המגיעים לעובד, יהיה נכון כי בית דין זה יורה על עשיית הצדק וייתן הלכה ברורה בעיניין.

יתר על כן. פסק הדין ניתן בחודש דצמבר 2017, ועל פי החלטת בית הדין מיום 1.1.2018 ניתן צו עיכוב ביצוע אירעי בכל הנוגע לרכיבים הפקדות לגמל והפקדות לפצויי פיטורים.

משהמבקשת אפילו לא עשתה ניסיון לשחרר לזכות המשיב את הכספים שהופקדו לזכותו לשיטתה במנורה מבטחים ובכלל, אין מקום להמשיך לעכב את ביצוע פסק הדין.

...

בתצהירו של מר עזיז עאצי, מנהל ובעל מניות של המבקשת, נטען כי מנורה מבטחים "לא ייסדה ולא פתחה לעובדים קופות גמל ופיצויים פרטניות של שמו של כל אחד מן העובדים, כפי שנדרשה והתחייבה לעשות, אלא ועל דעת עצמה בלבד ומבלי שיידעה את התובעת [=המבקשת – ל.ג.] בשום צורה שהיא על כוונתה לעשות כן, הפקידה הנתבעת [=מנורה מבטחים] את כל הסכומים שקיבלה כאמור מאת התובעת לתוכניות חיסכון פרט, ככל הנראה אף מבלי שנעשתה כל הבחנה בין הסכומים השונים שהועברו בגין כל אחד ואחד מהעובדים". על יסוד טענתה של המבקשת כי מנורה מבטחים הפרה את התחייבותה, המבקשת תובעת ממנורה מבטחים השבת סך של 930,730 ₪, כספים שלטענתה העבירה למנורה מבטחים.

בכל הנוגע לכספים שהופקדו לחברת כלל טענה המבקשת בדיון קדם ערעור לפני הרשמת כי על פי בירור שנערך עם חברת כלל "רשימות הפיזור של העובדים שצורפו לתשלומים אלה [של המבקשת – ל.ג.] אבדו. לכן לא בוצע שם פיזור לקופות שמיות והם לא יכולים לתת אישור מפורש לגבי העובד הספציפי הזה". אין בידי לקבל את טענת שהמבקשת כי יש לקזז מכספים המגיעים לעובד כספים שהמבקשת הפקידה עבורו לקופות על פי רשימותיה, עת על פי דברי המבקשת עצמה כאמור לעיל במנורה מבטחים לא נפתחה למשיב פוליסת תגמולים ופיצויים אלא פוליסת חיסכון פרט וכי בחברת כלל לא ניתן לאתר את הכספים שהופקדו עבור המשיב.

ככל שהמבקשת תשלם את הכספים למשיב במישרין, יינתן צו שלפיו אין מניעה כי מנורה מבטחים וכלל ישיבו למבקשת את הכספים שהופקדו עבור המשיב.