אלא, שבאשר לקביעה זו נקבע שלא די באמור בחוות הדעת כדי להרים את הנטל להוכיח כי הפרויקט אינו כדאי כלכלית - ראשית, הואיל והאמור בחוות הדעת לא מפורט ואינו מבוסס על נתוני השוואה אלא על אמירות כלליות; שנית, משחוות הדעת מתייחסת באופן כללי לעיסקאות קומבינאציה ולא באופן ספציפי לעיסקאות מסוג פינוי ובינוי ובפרט כאלו המבוצעות על פי חוק החיזוק, הכוללות עלויות נוספות, כגון היתמודדות מול בעלי הדירות המתנגדים לפרויקט; שלישית משהדגש במסגרת הפסיקה בנוגע לעיסקאות לפי חוק החיזוק, הוא על בחינת השויון בין בעלי הדירות לבין עצמם ולא בכל הנוגע להשוואה בין תמורות אלו לרווחי היזם, הנוטל על עצמו גם את הסיכונים בעיסקה; ורביעית שעה שאף השמאי מטעם המערערת אישר כי בדרך כלל בפרויקטים של חזוק נוסף לכל דירה שטח של 12-25 מ"ר + מרפסת+ מחסן+ חניה ומשכך אף לשיטתו התמורה שקבלה המערערת אינה נופלת מהתמורה המקובלת בפרוייקטים מסוג זה.
בשולי פסק דינה מצאה המפקחת לציין כי אמנם היתנהלותה של המערערת הכבידה על ביצוע הפרויקט ויחד עם זאת, התרשמותה היא כי היתנהלות המערערת לא נבעה מרצון לסחוט תמורות גבוהות יותר במסגרת הפרויקט, אלא בעיקר מקשיים אישיים ורפואיים שהובילו לחששות, סובייקטיביים בעקרם, מקידום הפרויקט.
נוסף על כך נטען כי שגתה המפקחת עת קבעה שבשל מיקום דירת התמורה של יהב, רק הוא יכול לרכוש את שטח המרתף הממוקם מתחת לדירה זו. אשר לכך, נטען כי המפקחת טעתה ראשית משלא הותירה תחשיבים אלו בידי המומחים לדבר ושנית משלא בחנה את האפשרויות החלופיות ניצול השטח מתחת לדירה – בכלל כך, לשם הדוגמה, לצורך הקצאת מקומות חנייה תת קרקעיים נוספים.
אציין כי במסגרת בקשתה ציטטה המערערת, באופן שאינו יכול להשתמע אלא כמגמתי, חלק בלבד, מהוראתה זו של המפקחת ובציטוטה החלקי הוצג על ידה מצג ולפיו, עליה לחתום על מסמכים בנוגע לבקשה להיתר בתנאים שאושרה ביום 16/4/19 הא ותו לא. אלא שהמערערת השמיטה את המשך הוראתה של המפקחת:"לרבות שינויים טכניים ככל שחלו בה (שאינם משנים את המבנה החצוני של הדירות או את שטחן) על פי דרישת הוועדה". בהסתמך על החלק אשר צוטט על ידי המערערת, טענה המערערת, כפי שפורט, כי המסמכים אשר עליהם התבקשה לחתום חורגים מהקבוע בפסק הדין.
להבעת עמדה באשר לקביעתה זו של המפקחת, אינני נידרשת בפסק דין זה, משממילא כעולה מפורשות מהוראות הסכם התמ"א, הרי שבמסגרתו וכחלק מתנאיו, הוסדרה האפשרות להחלפת הקבלן המבצע תוך קבלת אישור נציגות הדיירים – ובהתאם לקביעת המפקחת, אישור כאמור ניתן לא רק על ידי נציגות הדיירים אלא גם על ידי 17 בעלי הדירות, המהוים רוב של 94.4% מבעלי הדירות בבית המשותף, שלא זו בלבד שאישרו את ההחלפה, אלא אף חתמו על נספח להסכם המגלם את ההסכמה האמורה.
גם לעניין זה, אינני מוצאת להביע עמדה באשר להנמקה אשר ניתנה על ידי המפקחת בקביעתה זו, קרי, שבהנתן שמדובר בפרויקטים דינאמיים, אשר בהם צפויים שינויים ועל מנת שלא לעכבם, אין מקום לדוק פורתא ולחייב בתיקון כתב התביעה.
"
והשנייה היא "הגנת החבות" – "(או בשמה האחר - הגנת האחריות), מעקרת את זכות הוטו של המיעוט, העלולה למנוע השאת התועלת לכלל השותפים. עם זאת, מקום בו התועלת לכלל גורמת לפגיעה במיעוט, יהיה המיעוט זכאי לקבל פיצוי על הפגיעה בזכותו הקניינית. הפעלת הגנת החבות, עשויה במקרים המתאימים לשמש כלי יעיל לאיזון בין זכויות קנייניות סותרות."
במסגרת פסק הדין בעיניין קלצוק צויין, כי הגנת הקניין היא ההגנה בה נקט ככלל חוק המקרקעין.
...
לאור האמור, טענותיה של המערערת בדבר העדר שיוויון בתמורות – נדחות אף הן.
זכאות המערערת לתמורה על פי חוק פינוי בינוי-
כפי המפורט לעיל, טענת המערערת היא כי לאור הדימיון בין הפרויקט לפי תמ"א 38, במסגרתו נהרס הבניין ונבנה מחדש, לבין פרויקט פינוי בינוי, הרי שיש להחיל על הפרויקט דנן את הוראות חוק פינוי בינוי, בכל הנוגע להצעות אשר יש להציע לדייר המוגדר כ"קשיש" לצורך חוק זה. אשר לטענתה זו של המערערת, הרי שאינני נדרשת לקביעת מסמרות בטענה גופה, שעה שלגישתי צודקת המפקחת בקובעה כי המועד הרלוונטי לעניין זה הוא מועד החתימה על הסכם התמ"א ומשזה נחתם עוד קודם למועד תוקפן של ההוראות האמורות, ממילא אין מקום ליישמן במקרה דנן.
אשר על כן גם טענותיה של המערערת באשר להחלת הוראות חוק פינוי בינוי במקרה דנן, נדחות.
סוף דבר;
משנדחו כלל טענותיה של המערערת, דין הערעור להידחות וכך הנני מורה.
