בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין אירוע עדי יהוה

ביום 09/11/2021 ניתן פסק הדין בתובענה, בגדריו הכריע בית משפט קמא הן בשאלת עצם היתרחשות ארוע הביטוח והן בשאלת הקף הנזק שניגרם למשיב עקב הפריצה ואם הוכיחה המבקשת מירמה בכל הנוגע להקף הנזק.

המשיב טען כי סכויי העירעור קלושים ביותר וציין כי פסק הדין של בית משפט קמא מנומק ומבוסס על היתרשמותו האישית מהעדים שהופיעו בפניו.

עוד הודגש בפסיקה כי ביחס לעיכוב ביצוע חיוב כספי בפסק דין, גם קושי אפשרי בהשבת המצב לקדמותו לא יהווה עילה לעיכוב ביצוע מקום בו הפיצויים נדרשים בדחיפות לרווחתו של הניזוק – ראו ע"א 7587/21 פלוני נ' פלוני (ניתנה ביום 12/11/2021), פסקה 5.

משכך, ואף מבלי להדרש לסכויי העירעור להיתקבל, נראה כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, שהנו פיתרון סביר ומאזן נכונה בין זכותו של המשיב לקבל את הפיצויים שנפסקו לטובתו ובין החשש הלא מבוטל שלא יצליח להשיב למבקשת את כל הכספים שיועברו לידו ככל שישתנו תוצאות פסק הדין בעירעור.

...

אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר למבקשת , חברת מגדל, לעכב תחת ידה 40% מהסכום שנפסק למשיב והעומד על סך של 514,115 ₪, לפי החישוב של המבקשת.

לפיכך, אני מורה על עיכוב תשלום סך של 205,646 ₪ (40%*514,115), וזאת עד להכרעה בערעור.

זאת ועוד, בהתאם לתקנה 145(ד) ו-96 לתקנות החדשות, ובשים לב לזהותה של המבקשת שהינה חברת ביטוח ידועה ומוכרת, אני מורה כי עיכוב הביצוע שעליו הוריתי לעיל ייכנס לתוקף עם הפקדת התחייבות עצמית מטעם המבקשת בהתאם לתקנה 96(ב) לתקנות החדשות וככל שלא תופקד התחייבות עצמית כאמור, עיכוב הביצוע יבוטל ללא צורך בהחלטה נוספת.

כמו כן הודיעונו העותרים ביום 30.12.2021 כי הם מבקשים שיינתן פסק דין בנוגע לבקשתם לייחס לרכזי המודיעין עבירה תוצאתית.

לאחר הפגישה פנה פרנקן לסנגוריה הצבאית לצורך קבלת ייצוג משפטי, וביום 17.5.2020 פנה בא-כוחו במכתב לראש אכ"א, שבו העלה טענות שונות לגבי ההודעה, אשר לטענת פרנקן ובא-כוחו ניתנה "בבהילות". עוד נטען במכתב כי לא נמצא כשל בתפקודו של פרנקן בארוע הטראגי וכי לא הובהר מהי התשתית העובדתית החדשה שעליה מבוססת הודעה זו. בעקבות אותה הפנייה עוכבה החלטת ראש אכ"א, וביום 20.5.2020 הודיע היועץ המשפטי של אכ"א לבא-כוחו של פרנקן כי הפגישה הוותה רק "שיח מפקדים מקדים" וכי נקיטת צעדים פיקודיים תהיה לפי פקודות הצבא.

לצד העירעור הגיש הרמטכ"ל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, ובקשה זו נדחתה בהחלטת השופט נ' סולברג ביום 18.4.2021.

במישור הפרטני, הרמטכ"ל מציין כי עד לארוע הטראגי נחשב פרנקן לקצין מוערך, אך מן העובדות שהתגלו בעקבות פרשת התאבדותו של המנוח מתחייבת, לשיטת הרמטכ"ל, המסקנה שאליה הגיעו ראש אכ"א ובהמשך הרמטכ"ל עצמו, כי פרנקן "לא ביסס כנדרש את מנהיגותו וסמכותו כמפקד ולא הנחיל לפקודיו את ערכי היסוד והאחריות הנובעת מתפקידם [...] לא קיים הליכי פקוח ובקרה מספיקים באופן ההולם את רגישות ומורכבות תחום המודיעין ביחידתו, ולא גילה את המעורבות הנדרשת [...] לא הצליח להטמיע בפקודיו את ערכי היסוד של צה"ל שאותם הם רמסו [...] ואת חובת דיווח האמת" (פסקה 14 לסיכומי הרמטכ"ל).

...

המשיבים 9-8 סבורים כי דין העתירה להידחות והם מצטרפים, בעיקרו של דבר, לטענות המשיבים 2-1 כי אין בסיס לייחס להם עבירה תוצאתית.

כללים אלו מובילים אל המסקנה כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה – לא בסעיפי האישום שבחר הפצ"ר לנקוט נגד חלק מהמעורבים בפרשה, ואף לא בפסק דינו של בית המשפט קמא, בכל הנוגע לצעדים שביקש הרמטכ"ל לנקוט ביחס לפרנקן.

ברם, משהתברר כי מדובר בהחלטות מוקשות, מתפתחות, שנתקבלו מבלעדי תשתית עובדתית הולמת, ובניגוד להסדר המפורט, המיוחד, שנקבע בנוהל ההדחה של צה"ל – אין מנוס מהתערבות.

ברם, החלטותיו המתפתחות של ראש אכ"א; הנימוקים המשתנים; אישורו המהיר של הרמטכ"ל לאותה החלטה (ביום שבו ניתנה החלטת ראש אכ"א); פרסום דבר האישור באמצעות דובר צה"ל; וטענת הרמטכ"ל בדיעבד, רק בעקבות פניית ב"כ המשיב, כי למעשה ניתן אישורו 'באופן עקרוני' בלבד, וכי טענותיו של המשיב תישמענה "באופן ענייני ופרטני" – כל אלה ועוד, מעידים על היפוך היוצרות, על הקדמת מסקנה לבירור כהלכתו.

בית המשפט ציין כי החלטת הממונה התבססה על שורה של ראיות שכללו את עדויות העובדים הנפגעים, עדויות המפקחים, צילומים שצילם הנפגע בארוע משנת 2017, פסק דין שניתן בתביעה שהגיש אחד העובדים לביטוח לאומי והמסקנות שנבעו מהשימוע.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ולצידו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

יצוין כי בהחלטה מיום 11.5.2023 ניתן צו אירעי המעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.

באשר לסכויי העירעור, הרי לטענת המבקש, שני האירועים אשר בשלהם התקבלה החלטת הממונה מבוססים על עדות עובד זר אחד בלבד, והם אינם מגבשים תשתית ראייתית אשר די בה כדי לבסס החלטה שפגיעתה הצפויה בו כה קשה ודרמטית.

המבקש מדגיש כי מאחר שמדובר במשק חקלאי רחב הקף אשר יש צורך לעבדו עם טרקטור, הרי שהעסקת עובדים פלסטינאים אינה מהוה פיתרון ראוי שכן המדינה לא מאפשרת להם לקבל רישיון לעבודה בטרקטור.

...

על כן, משהגיע הממונה למסקנה כי המעשים שביצע המבקש מעידים על התנהלות פוגענית ואכזרית כלפי עובדים זרים, הרי שהוא היה רשאי, ואולי אף מחויב, להגיע למסקנה כי אין לחדש את ההיתר שניתן לו. עוד ציין בית המשפט כי טענות העותר לעניין הפגיעה המשמעותית בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו נשקלו על ידי הממונה, ואולם הוא סבר שלנוכח התכליות העומדות בבסיס חוק עובדים זרים, אין להעדיף את ההתחשבות הכלכלית במבקש ובבני משפחתו על פני הפגיעה בעובדים הזרים שיועסקו על ידיו.

לנוכח האמור, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא עלה בידי המבקש לשכנע כי נפל פגם בהחלטת הממונה באופן המצדיק התערבות בה. עם זאת, כדי לאפשר למבקש זמן להתארגנות, נקבע כי החלטת הממונה תיכנס לתוקף ביום 6.6.2023.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש.

הבקשה נדחית אפוא.

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת דגית ויסמן ונציג הציבור מר אריק מאיר; סע"ש 34709-03-17) (להלן – פסק הדין) בגדריו חויב המבקש בתשלום פיצויים למשיבה 1 בסך 238,609 ש"ח. כן חויב המבקש בהוצאות המשיבה 1 בסך 18,000 ₪.

לעניין ביצוע העבודה הפרטית, נטען כי בית הדין קיבל את גרסת המשיב 2 לגבי ארועי יום 9.12.2016, על אף שבעדותו התגלו סתירות מהותיות.

בנסיבות העניין טוען העובד כי החלטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, כמוה כגזר דין מוות בשבילו.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה כפי שיפורט בסעיף 23 להלן.

בשקלול השיקולים החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה, כך שסכום פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת סכום של 120,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום זה בקופת בית הדין וכן בכפוף להפקדת ערבות צד ג' על יתרת הסכום על פי נוהל ערבויות של הנהלת בתי המשפט של שני ערבים עם הכנסה של 12,000 ₪ נטו בחודש לפחות לכל אחד מהם.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 23 לעיל.

לא זו אף זו, בית המשפט עמד על בחירתה של המבקשת שלא לחקור עדים רלוואנטיים בגין טענותיה, המשמשת לחובתה, ועל כך שעדות השוטרת אינה מהוה 'עדות מפי השמועה', נוכח פעולתם המשותפת של השוטרים בליל הארוע.

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה שנגזר עליה.

בבקשת רשות העירעור נטען כי עניינה של המבקשת מעלה שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות "לקבילותן של ראיות, משקלו של הספק הסביר ומגבלותיה של שיטת המשפט האדוורסרית"; וכן, כי הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו תיגרום לה לעיוות דין חמור.

...

דיון והכרעה לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, לא כל שכן "בגלגול שלישי" (ראו למשל: רע"פ 3879/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.05.2023)) – ולא מצאתי כי עניינה של המבקשת מצדיק לחרוג מ"דרך הילוך" זו. לפיכך, ובהינתן שבנסיבות המקרה לא מצאתי כי מתקיים חשש לעיוות דין או אי צדק, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.