בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי על ידי צד להליך

פסק הדין התבסס בעקרו על חוות דעת של מומחית חשבונאית שמונתה מטעם בית המשפט, לגביה הסכימו הצדדים כי חוות הדעת, לרבות החומר שהוצג למומחית על-ידי הצדדים, ישמשו כראיה היחידה בתיק.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, נקודת המוצא הקבועה בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 היא כי לבעל דין עומדת הזכות להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו.

מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי כבעניינינו, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הבצוע הוא נטל כבד, שכן ככלל לא יתעורר בהקשר זה קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ, פסקה 7 (10.1.2016); ע"א 2612/19 מזרחי נ' דבליו בי.די טכנולוגיות בע"מ, פסקה 16 (7.5.2019); ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)).

אעיר בהקשר זה כי בהנתן ההלכה הפסוקה המציבה רף גבוה לקבלת בקשות רשות ערעור ב'גילגול שלישי', ולאחר עיון בפסקי הדין שניתנו, הן על-ידי בית משפט השלום הן על-ידי בית המשפט המחוזי, המושתתים על חוות דעת מומחה שאומצה בעיקרה על-ידי הערכאה הדיונית, דומה כי ניצבת לפניו משוכה גבוהה (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 3405/23 חיון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (11.06.2023); רע"א 6113/23 אדמתי עבודות הנדסיות בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 (20.8.2023)).

אף לא נמצא טעם לקשור את סוגיית עיכוב הבצוע בהליך זה לתוצאות ההליך האחר, זאת לנוכח ההבדל בשלב הדיוני בו מצויים ההליכים, ובפרט לנוכח הערבות הבנקאית שהפקידה החברה בקופת בית המשפט להבטחת ביצועו של פסק הדין בהליך האמור.

...

בתגובתה טענה החברה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע על הסף, מאחר שזו הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. עוד עמדה החברה על כך שהתביעה התנהלה במשך כשמונה שנים וכי עומדת לה הזכות ליהנות מפירות פסק הדין שנפסק לטובתה.

להשלמת התמונה יצוין, כי בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו מיום 20.8.2023 על עיכוב חילוט הערבות הבנקאית עד ליום 24.8.2023, וככל שתוגש בקשת רשות הערעור, לא תחולט הערבות הבנקאית אלא בהתאם להחלטת בית משפט זה. דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 3992/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. אסתר אזוגי 2. **** אזוגי נ ג ד המשיבים: 1. עוה"ד עופר שפירא ועוה"ד רז מנגל בתפקידם כמנהלים מיוחדים של החברה אמ. איי. אז. ווי נכסים והשקעות בע"מ (בפרוק) 2. כונס הנכסים הרישמי, מחוז תל אביב והמרכז בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.1.2023 בפר"ק 54454-12-17 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי בשם המבקשים: עו"ד עמיר כהן בשם המשיבים 1: עו"ד עופר שפירא, עו"ד רז מנגל בשם המשיב 2: עו"ד חיים זקס ][]החלטה

אמנם, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים, וכך אף ביתר שאת כשמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי.

זאת, נוכח האמור בתקנות 155-151 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהיתחשב בכך שהמבקשים לא היו בעלי דין בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, וצורפו כצד (שלא בידיעתם, על-פי הנטען) רק בעת חתימת הפסיקתה, בתום ההליך.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה באתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

על כך יש להוסיף, כי נחה דעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, בנסיבות שבהן תשלום סכום ההוצאות כעת עלול להביא להכבדה כלכלית, בה בשעה שהדבר אינו משמעותי בשלב זה מבחינת המאזן של קופת הפירוק.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת במובן זה שתשלום ההוצאות שהוטל על המבקשים לשלם כאמור בפסקה 103 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי – יעוכב עד להכרעה בערעור.

ראשית, מכיוון שהמתלוננת כלל לא צורפה כצד להליך, ומשכך לא ניתן לידון בבקשה שעניינה בפיצויים המגיעים לה. חרף פגם זה, שניתן לכאורה לריפוי על-ידי צירופה של המתלוננת כצד להליך, בנסיבות העניין לא מצאתי להורות כן; ואבאר.

זאת ועוד, השיקולים שיש לשקול במסגרת ההכרעה בבקשה מושא ענייננו, הם אלו אשר נשקלים בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי; קרי, סכויי ערעור ומאזן הנוחות (עניין פלוני, בפיסקה 2)).

...

אתמול, 10.01.2024, עתר המבקש לעכב את רכיב הפיצוי הכספי שהוטל עליו עד למתן הכרעה בערעור, מבלי כל נימוק לכך, מלבד העובדה כי ערעורו "נסוב, בין היתר, על גובה הפיצוי וכן על חלוקתו לתשלומים". לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית בזאת אפוא.

בנוסף, חויבו המערערים לשלם למשיבים 1-2 הוצאות משפט בסך של 45,000 ₪ ולמשיבים 6-7 ולמשיבה 9 הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ לכל צד. הבקשה לעיכוב ביצוע אינה מתייחסת לרכיב ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים במסגרת פסק הדין, שעל פי הנטען שולמו למשיבים במלואן ביום 30.10.23 בסך 149,969 ₪.

באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי המשך ניהול ההליכים בהתאם לפסק הדין בטרם בירור והכרעה בטענותיהם בעירעור עשוי לגרום לנזק בלתי הפיך באשר לפסק הדין משמעותו מתן סעדים מעבר למבוקש על ידי המשיבים, קרי פירוק שתוף באופן המנוגד לחוק ולרישומים החלים על המקרקעין ומנוגד להסכמי חלוקה קודמים תוך גריעת 51 מ"ר מזכויותיהם הקנייניות של המבקשים.

משכך, המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו, נידרש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: כי ישנם סכויים טובים לזכייתו בעירעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי הנזק שעלול להגרם לו אם לא תיתקבל בקשתו וערעורו יתקבל בסופו של יום הוא בלתי הפיך והוא עולה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם תיתקבל הבקשה.

"בררת המחדל היא כי הגשת ערעור לא תביא לעיכוב ביצוע פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ועל המבקש עיכוב ביצוע כאמור מוטל הנטל להוכיח כי סכויי עירעורו להיתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין השיקולים הללו מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אך ככלל נתונה הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: ע"א 1881/14 שומרז חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' שמריז, פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 4225/20 רוזנברג נ' אלדמע, פסקה 10 (8.9.2020); ע"א 1416/20 ספדי נ' פקיד שומה נצרת, פסקה 4 (11.10.2020)).

...

כך למשל, יש להניח שהמפקחת תבהיר כי את דרכי הגישה לדירות האחוריות יש להסדיר באמצעות הוראה בתקנון המעניקה להן זכות שימוש בהצמדות לצרכי מעבר, ולא באמצעות רישום זיקת הנאה - שהיא זכות במקרקעין לטובת מקרקעין גובלים או לטובת אדם פלוני, אך לטעמי אין בכך כדי להוביל למסקנה כי נפלה שגגה בפסק הדין המצדיקה התערבות.

אין מקום לעכב ביצוע ההליך בשלב זה, בשים לב לכל האמור לעיל, ולכך שממילא מדובר בהליך שסביר להניח שלא יגיע לסיומו בטרם ההכרעה בערעור.

לאור מכלול הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, הבקשה נדחית.

ערעור שהוגש על פסק הדין, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (במסגרת ע"א 4824-09-16) ופסק הדין הוגש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

בסמוך למועד הפינוי שנקבע ליום 1.9.19, הגישה המערערת תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 19197-08-19) לפיו פסק הדין הקודם אינו מחייב אותה מאחר ולא היתה צד להליך, למרות שיש לה זכויות בדירה מכוח חזקת השתוף.

אשר לנזקים שייגרמו לה אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, טוענת המבקשת כי במידה ופסק הדין יבוצע כעת מבלי שתמוצה זכותה לערעור, יגרמו לה נזקים חסרי תקנה ובפסיקה נקבע כי במסגרת מאזן הנוחות בין הצדדים, בוחן בית המשפט בעיקר האם במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי או קשה ביותר להשיב את המצב לקדמותו ונבחנים הנזק למבקש מבצוע מיידי של פסק הדין לעומת הנזק לזוכה מעיכובו.

בנסיבות אלה, לא נותר כל חשש למגוריה או לפגיעה בזכויותיה בגין אי עיכוב ביצוע פסק הדין שמשמעותו מכירת הנכס בכללותו וחלוקת התמורה בין השותפים כאשר חלקה נקי ומשוחרר מכל חוב לנושה בתיק ההוצל"פ. דיון נושא עיכוב ביצועו של פסק דין מוסדר כיום בתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 ועל פיה זכותו של בעל דין שקבל יומו בביהמ"ש וזכה בדינו, לפעול למימוש זכייתו, על אף כל זכות שיש למפסיד לערער על ההחלטה.

לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין - החלק המורה על פירוק השתוף בדירה באמצעות מכירתה - עד להכרעה בעירעור.

...

כאשר מדובר בפינוי דירת מגורים, הלכה היא כי בית המשפט ייטה להיעתר לבקשות שעניינן עיכוב הפינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת נוכח החשש שאם יתקבל בסופו של דבר הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 5491/15 מלכה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, 15.1.2015; ע"א 211/17 יעקובוביץ נ' עו"ד נשר שלומית (רענן) – הנאמנת על נכסי החייבת, 18.1.2017).

בבקשה אין התייחסות לחיוב בהוצאות משפט, אך למען הסר ספק, אני קובעת כי אין כל מקום לעכב את החלק בפסק הדין המתייחס לחיוב בהוצאות.

לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין - החלק המורה על פירוק השיתוף בדירה באמצעות מכירתה - עד להכרעה בערעור.