משקבעתי בהחלטתי מיום 9.10.2023 (בע"א 7361/23) כי המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה שתכליתה, למעשה, עיכוב ביצועו של פסק הדין – אין מקום להדרש לטענות בדבר סיווג הבקשות פעם נוספת, שלישית במספר, שכן כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו (ראו למשל: רע"א 8100/22 או.די.אוקולר דיסקברי בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (30.7.2023); ע"א 1818/19 עלי נ' אדין, פסקה 3 (7.11.2019)).
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, דין הבקשה להידחות.
המבקשים לא תמכו בקשתם למתן הוראות, או בקשתם לעיון חוזר, בראיות המבססות את טענותיהם באשר למצבה הכספי של המשיבה, וגם הטענה שהועלתה במסגרת בקשת רשות הערעור, לפיה "לאור המצב המלחמתי [...] המשיבים לא יוכלו להיפרע מהמשיבה" (סעיף 27 לבקשה; הטעות במקור), נטענה אף היא בעלמא וללא ביסוס כלשהו, ועל כן דינה להידחות.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.
