בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גבייה של קנס על פי חוק מס ערך מוסף

בית משפט השלום גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 במשך שנתיים וכן קנס בסך 5,000 שקל (או מאסר חלף קנס שאורכו 50 ימים).

חלק מן העובדות הנוגעות להליכים שננקטו על-ידי המשיב לשם גביית הקנס או מסירת התראה בטרם ביצוע צו המאסר שנויות במחלוקת בין הצדדים, כמפורט להלן.

בקשה זו נדחתה על-ידי השופט הבכיר סגל ביום 7.12.2015 בהחלטה קצרה שבה נאמר כך: "הבקשה נדחית. פקודת המאסר תיוותר על כנה, אלא אם כן ישלם המערער את מלוא קרן הקנס לא יאוחר מיום 21.12.2015". המערער לא שילם את סכום הקנס, ואף לא חלק ממנו, גם לאחר מכן, וביום 13.1.2016 הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ולפריסת הקנס.

איני סבורה כי זה המקרה המתאים להורות על ריצויו של המאסר חלף קנס על דרך של עבודות שירות.

...

כמו כן, אין חולק על כך שבסופו של דבר המערער פנה לבית המשפט המחוזי, אשר נתן למערער פרק זמן נוסף להסדיר את חובו.

בנסיבות אלה, אף אין בטענה באשר לשפה שבה נמסרה ההודעה כדי לשנות ממסקנה זו. זאת, מבלי לגרוע מהחשיבות הטמונה בקיומם של טפסים רשמיים גם בשפה הערבית, ולא כל שכן כאשר מדובר בהודעות בעלות אופי רשמי שיש להן השפעה ממשית על זכויות נמעניהן.

סוף דבר: הערעור נדחה.

לפני בקשת מר ירון יוסף ורטהיים (להלן - "המבקש"), לעיכוב ביצוע המאסר שהוטל עליו ביום 6.9.2020, וזאת עקב אי תשלום מלוא הקנס שהוטל עליו בהליך זה (להלן - "מאסר חלף קנס"), ולפריסת תשלום החוב שנותר לתשלומים.

רקע כללי בכתב האישום נשוא הליך זה יוחסו למבקש עבירות רבות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.

סעיף 71 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 אשר כותרתו: "מאסר במקום קנס" קובע כדלקמן: "(א) בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובילבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, או היתה העבירה של אחריות קפידה כאמור בסעיף 22(א) סיפה, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה.

נקבע, כי בית המשפט יעתר לבקשה מסוג זה, כאשר: "ייתכנו מצבים בהם נאשם שהושת עליו קנס ומח"ק, המותאם ליכולתו הכלכלית, יקלע לאחר גזר הדין למצוקה כלכלית. ככל שיוכיח נאשם תם לב בהתנהגותו ובמעשיו כי לא ניסיון לחמוק מהדין עומד מאחורי אי התשלום אלא העדר יכולת אמיתית – שמקורה בנסיבות שלא עמדו בפני בית המשפט בעת שגזר את הדין, או בפני המרכז לגביית קנסות עת שקבל ההחלטה על פריסת החוב – כך תיטה הכף לטובת פריסה מחודשת של התשלומים, ובמקרים המתאימים, לעיכוב ביצוע המאסר חלף הקנס עד לקבלת ההחלטה בעיניינו. בהקשר זה ובהקש להלכה לגבי עיכוב ביצוע עונש מאסר פלילי רגיל עד להכרעה בעירעור, יידרשו טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת העונש לאחר שהחל (ע"פ 5939/12 פשקוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏5.9.2012))." במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

...

נקבע, כי בית המשפט יעתר לבקשה מסוג זה, כאשר: "ייתכנו מצבים בהם נאשם שהושת עליו קנס ומח"ק, המותאם ליכולתו הכלכלית, יקלע לאחר גזר הדין למצוקה כלכלית. ככל שיוכיח נאשם תם לב בהתנהגותו ובמעשיו כי לא ניסיון לחמוק מהדין עומד מאחורי אי התשלום אלא היעדר יכולת אמיתית – שמקורה בנסיבות שלא עמדו בפני בית המשפט בעת שגזר את הדין, או בפני המרכז לגביית קנסות עת שקיבל ההחלטה על פריסת החוב – כך תיטה הכף לטובת פריסה מחודשת של התשלומים, ובמקרים המתאימים, לעיכוב ביצוע המאסר חלף הקנס עד לקבלת ההחלטה בעניינו. בהקשר זה ובהיקש להלכה לגבי עיכוב ביצוע עונש מאסר פלילי רגיל עד להכרעה בערעור, יידרשו טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת העונש לאחר שהחל (ע"פ 5939/12 פשקוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏5.9.2012))." במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

יש לומר, כי על רקע האמור בגזר הדין והתנהלותו של המבקש במסגרת ההליך, מידת האמון שבית המשפט נותן לו היא נמוכה, ובפרט יוזכר כי נדרשו מאמצים לא מבוטלים על מנת להביא את המבקש על מנת להשלים את ההליך הפלילי.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הרקע לבקשה לעיכוב ביצוע: בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ערן קוטון), אשר הרשיע את המבקש לאחר ניהול הליך הוכחות בבצוע עבירות על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), וגזר עליו הפעלת מאסר על תנאי בן עשרה חודשים שנגזר עליו בת"פ (שלום חיפה) 3663/05, הפעלת מאסר על תנאי בן חמישה חודשים שנגזר עליו בת"פ (שלום חיפה) 3663/05, כאשר עונשי המאסר על תנאי שהופעלו ירוצו בחופף זה לזה + ארבעה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל כאשר ארבעה חודשים ירוצו בחופף למאסרים על תנאי שהופעלו והיתרה תרוצה במצטבר.

נקבע כי אין לראות בגירסתו של הנאשם 3 כעדות עד מדינה או עדות עד מדינה לטעמו וכי עיקריה של הגרסה המפלילה את הנאשמים נימסרה מפיו של נאשם 3 עוד בהודעות שנגבו ממנו במהלך החקירה.

טענות הצדדים: המבקש עותר לבית המשפט לעכב את ביצוע רכיבי המאסר והקנס עד למועד הדיון בעירעור שהגיש נגד הכרעת הדין של בימ"ש קמא.

...

על כן, למרות שהבאתי בחשבון את העובדה שהמבקש לא היה עצור בעת ניהול ההליכים בבימ"ש קמא ואף התייצב לכל הדיונים, כפי שטען ב"כ המבקש, אינני סבור כי יש מקום בנסיבות העניין להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

לפנים משורת הדין וכדי לאפשר למבקש להכין את משפחתו ולשקול את המשך צעדיו, אני נעתר חלקית לבקשה ומורה כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בבית מעצר קישון ביום א', 5.3.17, עד השעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

גזר דינו של המבקש ניתן ביום 01.09.2004 (להלן: "גזר הדין") בבית המשפט השלום בנצרת כדלקמן: "אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 150,000 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו". בהתאם לגזר הדין , הורשע המבקש ב-44 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "חוק המע"מ) בקשר עם סעיף 67 לחוק מע"מ וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 197 (להלן: "תקנות מע"מ).

ביום 10.07.2019 היתקיים דיון בתיק תל"פ 19157-03-19, שבמסגרתו הגיעו הצדדים להבנות לפיהן יפנה המבקש בהליך לסעד הצהרתי למחיקת החוב ויגיש בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע הליכי צו מאסר.

על פי ההלכה הפסוקה, לטענתה, בית המשפט הפלילי שגזר את הדין הוא זה המוסמך לעניין עיכוב ביצוע גזר דינו.

" לא אחת נפסק כי רשות מינהלית המבצעת גבייה מינהלית של קנסות שהוטלו כדין, רשאית להסתמך על חזקת המצאה בדואר של דרישת תשלום מכוח סעיף זה לצורך איפוס תקופת התיישנותו של קנס, וכי ביחס להליכי גבייה מנהליים של קנסות די להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית הנסמכת על חזקת המצאה בדואר.

...

גזר דינו של המבקש ניתן ביום 01.09.2004 (להלן: "גזר הדין") בבית המשפט השלום בנצרת כדלקמן: "אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 150,000 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו". בהתאם לגזר הדין , הורשע המבקש ב-44 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "חוק המע"מ) בקשר עם סעיף 67 לחוק מע"מ וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 197 (להלן: "תקנות מע"מ).

הדברים דלעיל מדברים בעד עצמם, ומתאימים במדויק למקרה בו עסקינן, כך שבמכלול הנתונים, המסקנה היא שיש לדחות את טענות המבקש בדבר אי מסירה כדין.

לסיכום נקודה זו - כאשר מדובר בהמצאת מסמך במסגרת הליכי גבייה לפי פקודת המיסים (גבייה), כללי ההמצאה מקלים עם הרשות, ודי אם הראתה ששלחה ההודעה למקום מגוריו או למקום עסקו של הנישום.

לסיכום, אני דוחה את ההמרצה, מורה על ביטול צו המניעה הזמני, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

] לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס על סך 750,000 ש"ח שנפסק לחובתו של המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' חיימוביץ) במסגרת גזר דינו בת"פ 26065-07-14 מיום 8.10.2018.

המבקש הורשע בבצוע עבירות הלבנת הון על פי סעיף 3(ב) וסעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), עבירות מס על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, וכן בבצוע עבירות על פי סעיפים 242 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת זו, יש לקחת בחשבון את גובה הקנס, מצבו הכלכלי של המבקש ואת יכולתו לשלם את הקנס בטרם יישמע הליך העירעור (ראו: ע"פ 3468/12 שורפי נ' מדינת ישראל (12.7.2012)).

למעלה מן הצורך, ומבלי להביע עמדה בדבר, אציין כי ככל שהמבקש יראה לנכון, פתוחה בפניו הדרך לפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בנוגע למועד תחילת תשלום הקנס ולאופן תשלומו.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקיים דיון.

הבקשה נדחית אפוא.