בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר אחריות לחובות חברות בפירוק

בבית המשפט העליון רע"א 1806/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: מורן אדרי נ ג ד המשיבים: 1. אביטל חרובי 2. אופיר חרובי 3. הגן של אביטל 4. "כאן" תאגיד השידור הישראלי 5. לירן כוג'הינוף 6. עילי לוין 7. אמיר אדרי 8. הילה לוי 9. הדר בן שבת 10. חנה גבריאלוב 11. אסנת יוסף 12. אפרת זעירי 13. מירי חודדני 14. שי מיקהל 15. חברת החדשות הישראלית בע"מ 16. אביבית מיסניקוב 17. יניב הלפגוט 18. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.1.2021 ומיום 25.2.2021 בת"א 19308-09-18 שניתנו על ידי כבוד השופט מ' רניאל; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד שגית בידרמן; עו"ד שניר אילוז ][]החלטה

בגדרה, התבקש בית המשפט להורות לפרקליטות להעביר את חומרי הפריקה "הרלוואנטיים לתיק", לצורך בחינת אחריותם של חלק מן הנתבעים, ובכללם המבקשת.

ביום 25.2.2021 ניתנה איפוא החלטה משלימה, שבגדרה קבע בית המשפט כי הצדק עם התובעות, וכי טענות המבקשת בדבר הפגיעה בפרטיותה – נדונו ונדחו בעבר.

מטעם זה, כך נטען, הפרקליטות לא יכולה להתפרק מחובותיה, ולהעביר לידי הנציג המשותף את מכלול החומר שנפרק ממכשיר הטלפון הנייד, ללא כל פעולת מיון או סינון מצִדה.

...

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים מזה ומזה, ביום 1.11.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתגובת מי מהמשיבים.

בעניין זה אפוא טרם ניתנה הכרעה בערכאה הדיונית; בקשת רשות הערעור – מקדימה את הבאות; ובשלב זה – אינני נדרש לטענות המבקשת במישור זה, והן שמורות לה. אשר על כן, בכפוף לאמור בפסקה 12 דלעיל, הבקשה – נדחית; מאליה מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5724-06-20 חמודה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקש חמודה חמודה המשיב בנק לאומי לישראל בע"מ החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק ובקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ. המשיב הגיש תביעה כספית בסך של 1,415,850 ₪ (ת"א 10074-11-14 בבית משפט השלום בחיפה) נגד ארבעה נתבעים: נגד חברת בני שפיק קחאוש בע"מ (להלן: "החברה"), יוסף קאסם, מוחמד קאסם (כשהנתבעים 2 ו-3 בעלי מניות בחברה, ערבו לחובות החברה, באופן אישי) ונגד המבקש (שערב גם הוא באופן אישי לחובות החברה).

בסופו של יום בית משפט קמא קבע, כי יש לערוך חלוקת אחריות בין המשיב לבין המבקש, אשר תיתן ביטוי להתרשלותו של המשיב, שגרמה להגדלת החוב בחשבון הנערב.

" כמו כן ראו עא 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן PWC Israel בתפקידו כמפרקן של חברת ריט טכנולוגיה בע"מ (בפרוק) ושל חברת ריט וויירלס בע"מ (פורסמו במאגרים).

במצב דברים זה, הרי אין כל נימוק המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין, במיוחד כשעסקינן בפסק דין כספי וכן בשים לב לאיתנותו הפינאנסית של המשיב, ולפיכך, ברי, כי לא הוכח שייגרם למבקש נזק, ככל שבקשתו תידחה.

...

שם נקבע: "בנסיבות המקרה דנן, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה".

שם נקבע: "לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כולם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדברים נכונים ביתר שאת בהתייחס לפסקי דין כספיים, שהנטייה היא להימנע מעיכוב ביצועם, מאחר שמימושם ככלל אינו בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 7252/15 מדינת ישראל נ' התזמורת הקאמרית הישראלית, [פורסם בנבו] פסקה 18 (30.10.2015) (להלן: עניין התזמורת הקאמרית); ע"א 668/19 עיריית פתח תקווה נ' עו"ד יצחק יונגר (מנהל מיוחד), [פורסם בנבו] פסקה 14 (4.2.2019)). עקרונות אלו יפים בשינויים המחויבים אף לענייננו, שבו לכאורה אין עסקינן בפסק דין כספי "טהור", שכן יישומו כרוך בהליכי בירור נוספים.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 3917/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: איילה שרעבי נ ג ד המשיב: בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.4.2021 בע"א 38561-09-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת העמיתה ש' שטמר בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד עדינה וויל, עו"ד אסף ערן ][]החלטה

בפני בקשת רשות ערעור שנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.4.2021 (ע"א 38561-09-20, השופטת העמיתה ש' שטמר) ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע שלו.

זאת, בגין יתרת חוב בחשבון החברה בסך של כימעט 270,000 שקלים.

בעקבות הליכי הפרוק של החברה, ביום 21.11.2011 בית משפט השלום הורה על הקפאת ההליכים בתביעה בעיניינה.

המבקשת, שלא הייתה מיוצגת באותה עת, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בשמה ובשם החברה (על אף שפסק דינו של בית משפט השלום ניתן מבחינה פורמאלית רק נגדה).

בפסק הדין המשלים ציין בית משפט השלום כי נקודת המוצא לדיון היא שהבנק אחראי כלפי המבקשת בגין אובדן השיקים.

בסיכומו של דבר, בית משפט השלום קבע כי יש להפחית מסכום התביעה 37,000 שקלים בגין השיקים שאבדו, כך שהמבקשת תחויב לשלם לבנק סך של 150,732 שקלים, בצרוף ריבית.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה אני סבורה כי דינה להידחות בהתאם לסעיף 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע וכן מבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 3.6.2021.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 42222-01-23 חייט נ' בן ציון ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:5 בפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקשת/המערערת מיכל שמחה חייט המשיבים 1.בן ציון אורי ו-20 אחרים 2.יאסר בוקאעי 3.עו"ד אסף גסטרפרוינד החלטה

תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית בת"א 37537-09-15 שהגישו בעלי דירות ביניין מרח' משמר הגבול 4 בחיפה (להלן: "הדיירים") נגד חברת מ.ח. פרויקטים בע"מ (בפרוק) עימה התקשרו בחוזה לבצוע תוספת בנייה, נגד המערערת, בעלת המניות בחברה, ונגד המשיב 3 שייצג את התובעים בעיסקה, ותביעה בת"א 10131-12-13 בעילה שטרית שהגיש המשיב 2, הקבלן המבצע, נגד החברה, בגין המחאות שנמסרו לו כתשלום עבור ביצוע העבודות, וחוללו.

לאחר הגשת התביעות, עוכבו ההליכים נגד החברה, שנכנסה להליכי פירוק.

בפסק הדין, התקבלה התביעה נגד המערערת, מכח ערבותה האישית כלפי הדיירים לחובות החברה, והיא חויבה לשלם לדיירים סך של 587,077 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.1.14.

זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר ... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי: "מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". באשר לטעמים המיוחדים, קובע בית המשפט העליון, בעיניין נשר כי: "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד... טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד." ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

אשר על כן, משמקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה המועד לתיקון כתב העירעור חלף-עבר, בהתאם להוראותיה המפורשות של תקנה 33 לתקנות; ומשלא מצאתי טעם טוב לחרוג מהכלל שבתקנה זו, או להתערב בקביעותיו הנילוות של בית המשפט המחוזי, לא בשל טענת המבקשים כי הוגשה בקשה להארכת מועד, כחלק מנספחי העירעור, ולא בשל ההפרדה שהם סבורים כי יש לבצע, בין ידיעה ואחריות בא-כוחם לגבי דחיית העירעור מן המירשם, לבין ידיעתם ואחריותם-הם – הרי שאין הצדקה ליתן רשות ערעור" רע"א 7516/22 עופר שבו נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (13.2.23).

...

לטענת המבקשת, אמנם עקרון תום הלב מחייב את המסקנה כי כלל הידיעה גובר על דרישתה של המצאה כדין ואולם בנסיבות בהן הסתמך ב"כ המבקשת, בתום לב, על תאריך ההמצאה המופיע באתר ורק בהמשך התחוור לו כי בפועל ההחלטה נצפתה ביום 16.11.22 מבוקש לאפשר הדיון בערעור חרף האיחור, שמסתכם בשעות ספורות בלבד, גם לאור העובדה שהערעור הוגש בפועל ביום 16.11.22.

בנוסף, מעיון בפסק הדין ובנימוקי הערעור, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו.

בית המשפט המחוזי בחיפה חדל"ת 44475-08-21 סמנייה ואח' נ' אמאלום בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אורית וינשטיין בעיניין: חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי תשע"ח 2018 להלן: "החוק" בעיניין: אמאלום בע"מ (בפרוק) ח.פ. 512721598 להלן: "החברה"/"החברה שבפרוק" ובעניין: אלום בן חיים ע.מ. 201367513 באמצעות גולן בן חיים, ת"ז 201367513 ע"י ב"כ עוה"ד שמעון פרץ להלן: "המבקש" ובעניין: עו"ד אביב רונן בתפקידו כנאמן ליישום הליכי חידלות פירעון באמצעות עו"ד אביב רונן ו/או דורון ליברט ואח' להלן: "הנאמן" ובעניין: 1. מואיז וקנין, ת"ז 058018615 מרח' המגינים 7 קריית אתא 2. אליהו בן חיים, ת"ז 57812315 מרח' ההגנה 4, קריית אתא להלן: "המשיבים" ובעניין הממונה על הליכי חידלות פירעון ושקום כלכלי מחוז חיפה להלן: "הממונה" החלטה

מדובר בפסק דין שמתעלם מטענות מהותיות שהובאו מפי המבקש, לא נותן משקל ראוי לראיות כבדות משקל שהוגשו מטעמו, אינו משקף את נטלי ההוכחה והראייה החלים בסוגיית ביטול פעולות הגורעות נכסים מקופת הנשייה, אינו עולה בקנה אחד עם הסמכויות שהוענקו לנאמן וכן פוטר את הנאמן מהאחריות והחובות הרובצות לפתחו כבעל תפקיד ושליח בית-המשפט.

עוד ראוי לזכור, כי עיכוב ביצוע פסק דין שקול למתן סעד זמני, ומכאן שעל בית המשפט לבחון שהבקשה הוגשה בתום לב, והסעד ראוי וצודק בנסיבות העניין, וכן לידרוש את הבטחת ניזקי המשיב [ראו: עניין בצלאל, בפיסקה 10; עניין ביבס; ע"א 8261/17 מזל לוי נ' שוקי (יהושע) שועלי-נאמן בפשיטת רגל לנכסי (1.11.2017), בפיסקה 15].

"כידוע, מידת ההתערבות של ערכאת העירעור בפסק דין מנומק שניתן על דרך הפשרה תהא, ככלל, מצומצמת ותוגבל למקרים חריגים בלבד, כגון כאשר בית המשפט: חרג מסמכותו; הגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות לחלוטין על פני הדברים; היתעלם לחלוטין מטענות באי כוח הצדדים; לא נתן לבאי-כוח הצדדים לטעון את טענותיהם; או כאשר קיימים נימוקים אחרים שבעטים אין להשלים, בשום אופן, עם תוצאת פסק הדין, והוא, למשל, כאשר בית המשפט טעה בהבנת ההסכמה בין הצדדים, וטעות זו עולה על פני הדברים..." ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014), בפיסקה 14.

...

לאור דברים אלו, ובשים לב כי המבקש לא הציג ראיות חדשות השופכות אור על גורל הכספים, ובהינתן כי טענותיו מתעלמות מנטלי הראייה הקבועים בהליכי חדלות פירעון – אין בידי לקבוע כי סיכויי ערעורו טובים, וסבורני כי להיפך.

סבורני, כי הטלת הנטל על הנאמן בהליך דנן לכתת רגליו ולהגיש תביעות חוב בהליכי חדלות הפירעון של המשיבים – אינו סביר והגיוני, בהינתן העובדה כי הנאמן לא קיבל פרטים נדרשים מהמבקש והמשיבים בעניין העברות הכספים ממימוש נכסי החברה, דבר שהוביל אותו להגשת בקשת הנאמן בהליך כאן.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת עיכוב הביצוע - נדחית.