רקע והשתלשלות העניינים
ביום 22.12.2022 הגיש המשיב, מר ערן גולן (להלן: מר גולן), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד עריית תל אביב-יפו (להלן: הערייה), לפי פרט 11 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר [...]" (להלן: בקשת האישור).
ביום 2.4.2023 הגישה הערייה את תשובתה לבקשת האישור (להלן: התשובה), בה פירטה על אודות הגבייה שביצעה בשני נכסיו של מר גולן וגרסה כי הוא נעדר עילת תביעה אישית.
ביום 2.11.2023 הוריתי על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא עד למתן החלטה אחרת, וביקשתי את מר גולן להגיש את תשובתו לבקשת רשות העירעור.
...
מכל מקום, אף אם אניח כי דרישות התשלום של חברת המדידות נכללו במסגרת דרישת הגילוי, אינני רואה הצדקה להיעתר לבקשה זו. לפי הבהרת העירייה, דרישות התשלום הללו הן חשבוניות המס המונפקות לה על ידי חברת המדידה "מדי חודש לפי מטרז' כוללני שנמדד על ידה בחודש שעבר או לפי מספר יחידות הדיור במגורים שנמדדו", כאשר "אין בהכרח קורלציה בין עדכוני שטח שבוצעו בתקופת המדגם לבין מדידות בפועל שביצעה חברת המדידות בתקופת המדגם" (סעיף 48 לבקשת רשות הערעור).
בהינתן אי הבהירות שנותרה ביחס לרלוונטיות של דרישות התשלום לבחינת המקרים הכלולים במדגם, ובשים לב לכך שדרישות אלו אינן חלק מבסיס הנתונים של המדגם – סבורני כי, למצער בשלב זה, ובשים לב לכך שההודעות המעדכנות ביחס ל-1024 הנכסים הכלולים במדגם ימסרו למר גולן, אין הצדקה לחייב את העירייה בגילוי דרישות התשלום של חברת המדידות.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה.