בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בדבר השבת יתרת זכות למע"מ

הכונס אף השיב לבקשת עיכוב הבצוע.

בהחלטתו מיום 10.5.21 וכן בהחלטה מושא בקשת עיכוב הבצוע, נתן בית משפט קמא דעתו להמשכות ההליכים ולכך שחלק מבעלי הזכויות במקרקעין וזרים, שאינם בעלי זכויות במקרקעין, מבצעים שם בנייה שלא כדין וממזערים את השטחים הפנויים.

לאחר שהתקבלה הצעת הרוכש, הודיע הכונס לבעלי הזכויות במקרקעין דבר ההצעה והזמין אותם להציע הצעות לרכש המקרקעין, וככל שתבוא הצעה כזו תתקיים היתמחרות.

יתרה מזאת, הכונס בהצעתו לבעלי הזכויות, להציע הצעות לאחר קבלת הצעת הרוכש, לא גילה את שווי המקרקעין בשומה החסויה, אשר התגלה רק עם הגשת בקשת הכונס לאישור המכר.

המבקשים ישלמו הוצאות לכ"א מהמשיבים בסך של 7,500 ₪ (כולל מע"מ), כלומר 15,000 ₪ בס"ה. המזכירות תעביר לכונס סך זה מתוך הערובה שהופקדה בקופת בית המשפט.

...

בית משפט קמא נימק מסקנה זו גם בכך שהוגשה הצעה אחת בלבד לרכישת המקרקעין ואיש מבעלי הזכויות לא הגיש הצעה נגדית.

התוצאה: נוכח האמור לעיל - הערעור נדחה.

ממילא, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשים ישלמו הוצאות לכ"א מהמשיבים בסך של 7,500 ₪ (כולל מע"מ), כלומר 15,000 ₪ בס"ה. המזכירות תעביר לכונס סך זה מתוך הערובה שהופקדה בקופת בית המשפט.

" כעת הגיש עו"ד ב.א. בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי הנ"ל. בבקשתו, טען כי יש לדחות את עתירת כונסת הנכסים כי כל עוד לא יומצא פס"ד או עיקול או הסכם פשרה בנוגע לחוב הנטען יועברו למשיב 1 כספים.

נטען כי המכר בוצע חרף הערת אזהרה ובהתעלמות מזכויות הממשכן וקיימת נורמה משפטית מהותית המשריינת את זכותו של בעל ההערה ואין כונסת הנכסים יכולה "לעתור לבית המשפט בבקשה המשנה סדרי עולם ומטילה על בעל השיעבוד חובה שאינה מצויה בדין לנקיטת הליכים משפטיים בכלל ולשם 'שכלול' כביכול של ההערה והשיעבוד הרשום..." נטען כי הפקדת כספים בידי כונסת הנכסים חלף הערת האזהרה פוגעת בזכויות עו"ד ב.א. "להפרע מהנכס ונשמטת ההגנה המוקנית בחוק מפני הליכי פשיטת רגל של החייב ומפני מעקלים נוספים". נטען כי לכונס הנכסים הועברו מיסמכי המצבעים על יתרת חוב בסך 54,554 ₪ ליום 26.7.22 וסכום זה משוערך ליום 16.11.22 הוא סך 55,608.85 ₪, לא כולל הוצאות משפטיות שיכול וידרשו אם לא ישלם משיב 1 את חובו.

משיב 1 השיב לבקשה.

עוד נטען כי בבקשה עו"ד ב.א. "דרישה הזויה וחסרת כל פרופורציה, בנגוד לכל דין ו/או חוזה המשיב 3 (המבקש כאן-ה.ג.ע) לא מתבלבל ודורש סך של 55,608.85 ₪, בבחינת הקוזק הנגזל. זאת על תיק שהוא בחיים לא נגע או טיפל, פשוט לקרוא ולא להאמין". כאשר ברקע דרישה קודמת בסך 10,000 ₪ + מע"מ שהייתה "אמיצה חסרת כל היגיון". נטען כי סמוך לפניית כונסת הנכסים לעו"ד ב.א., הוצאה דרישת תשלום בחשבון עסקה וחשבון זה שהועבר לכונסת הנכסים לא נשלח למשיב 1.

...

ביום 15.11.2022 הורתי ביחס לעתירת כונסת הנכסים בעניין הערת האזהרה לעו"ד ב.א. כי: "מאחר ואין בפניי פסק דין המורה על תשלום לעו"ד ב.א., עיקול, מגבלה או הוראה אחרת, ובשים לב להסכמת משיב 1 לעיכוב הכספים כמפורט לעיל וכאשר על פי הנספחים שצורפו, כספים אלו מהווים את הדרישה המקסימלית שהועלתה עד כה על-ידי עו"ד ב.א. - מקובלת עלי עמדת משיב 1. על כן, כונסת הנכסים תעביר לעו"ד ב.א. סך 2,431 ₪ עבור הוצאות שהוצאו לפי הקבלות שצורפו ולאחר קיזוז הסך הנטען (1,000 ₪). נוסף על כך, תעכב תחת ידה למשך 30 יום סך 11,700 ₪. יתרת הסכום, אם קיימת, תועבר לידי משיב 1 באמצעות בא כוחו בתוך 7 ימים מהיום.

" כעת הגיש עו"ד ב.א. בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי הנ"ל. בבקשתו, טען כי יש לדחות את עתירת כונסת הנכסים כי כל עוד לא יומצא פס"ד או עיקול או הסכם פשרה בנוגע לחוב הנטען יועברו למשיב 1 כספים.

לאחר ששקלתי ובחנתי עמדות הצדדים, אני מורה כי תחת ההוראה שבשורות 17-28 עמוד 2 להחלטתי מיום 15.11.2022 שצוטטה לעיל תעכב כונסת הנכסים את חלקו של משיב 1 בתמורה למשך 90 יום וירשם משכון על כספים אלו לטובת עו"ד נ.ב.א..

ביום 31.5.2022 ניתנה ברמ"ש הקודם החלטת כב' השופט סארי ג'יוסי שבה נקבע: "לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע/קציבת מזונות זמניים וכן בתשובת המשיבה, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה באופן חלקי כך שהמזונות הזמניים שישולמו יופחתו לכדי 45,000 ₪ לחודש, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות העירעור, עיכוב הבצוע הוא ממועד מתן ההחלטה ובכפוף להפקדת יתרת הסכום על פי ההחלטה קמא בקופת בית משפט". 7.

למשיבה שכר חודשי ממוצע של כארבעים אלף ₪ בתוספת מע"מ ברוטו, אך מקור פרנסתה תלוי במבקש, שהוא המנכ"ל על הנייר של חברת .

המבקש שילם תקופת מה מזונות זמניים בסך של כ- 104,000 לחודש (בהתאם להחלטה מיום 21.1.2022), ובהתאם להחלטה קמא שהפחיתה את החיוב לסך של 63,000 ₪, הצטברה לזכות המבקש יתרת זכות אצל המשיבה בסך כולל של כ- 112,000 ₪.

כספים אלו מצויים בחשבון המשיבה כיום, ואין כל הצדקה לא להשיבם מיידית למבקש; שגה בית משפט קמא עת הורה על פריסת ההחזר לעשרים תשלומים.

במצב דברים זה לא מצאתי כי נגרם למבקש עוות דין כתוצאה מקבלת ההחלטה קמא.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 14.9.2023, בגדרה נקבע כי בקשת הנאמנים מתקבלת ועל מע"מ להשיב לקופת הנאמנים את יתרת הזכות שעמדה לחברת מאפיית שיפון שיר בע"מ (להלן: "החברה"), ערב מתן צו הקפאת ההליכים, בסך 1,202,167 ש"ח. טענות הצדדים: לטענת מע"מ, הוא בוחן בימים אלה אפשרות של הגשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, שכן הוא סבור כי העברת הסכום כבר עתה תסב נזק גדול יותר למע"מ וזאת בהשוואה לנזק שייגרם לקופת הנשייה במקרה שהנאמנים יצטרכו להשיב את הסכום האמור, ככל שהערעור יתקבל.

בעיניין בריטיש-ישראל, נקבע כי בכל אחד מסוגי הטענות הללו, אין די בטענות בעלמא בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב שיקשה עליו להשיב את הסכום במידה והערעור יתקבל, אלא על מבקש עיכוב הבצוע להעמיד תשתית ראייתית ועובדתית, גם אם מינימאלית, לתמיכה בטענה וכן נידרש לפרט באופן קונקריטי את הנזק הצפוי (פסקה 8).

...

כאשר הסעד שלגביו מבוקש עיכוב הביצוע הוא סעד כספי, כבענייננו, ההנחה היא שאין מדובר בנזק שאינו בר תיקון, ולכן הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במקרים מסוג זה [ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוקסית הלאומית בחיפה, פסקה 18 (2.3.17)].

בנסיבות אלה, אני סבור שיש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כדי לצמצמם את הסיכון כי הנאמנים לא יוכלו להשיב את הסכום שנקבע היה והערעור יתקבל, תוך איזון ראוי בין טענות הצדדים והנזקים הצפויים להיגרם לכל אחד מהם מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

סוף דבר: לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל (פסקה 13).

הנאמן החליף את משיב 2, הוא עורך הדין דורון כוכבי, הנאמן הקודם של השפ"פ. המבקשת היא חברה קבלנית, שביצעה עבודות בנייה לפיתוח השפ"פ. כנטען על-ידה במסגרת ההליכים הקודמים, היא השלימה את עבודת הבנייה עוד בשנת 2018 וזכאית בשל כך לתמורה בסך של 365,000 ש"ח. מתוך סכום זה, כך נטען, שולמו לה 115,000 ש"ח בלבד; ויתרת הסכום לא שולמה בשל סיכסוך בין שני הנאמנים שנוגע לתשלום שיש להעביר למבקשת.

לפיכך, ובהתאם לבקשה נוספת של הנאמן, ביום 29.05.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום, לפיה המבקשת תשלם לנאמן "סך של 187,831 ש"ח, בנוסף לסך של 35,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 23,000 ש"ח" (להלן: החלטת החיוב).

עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משקופת הנאמנות גרעונית כך שאם תשלם את הסכומים שבהחלטת החיוב, הרי שסכומים אלו 'ייבלעו' ואף אילו יתקבל ערעורה, לא יוחזרו לה. ביום 10.08.2023 קבע בית משפט קמא (כבוד השופטת י' אילני) שאין מקום ליתן צו אירעי לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, בשל השהוי בהגשת העירעור והבקשה; משמדובר בסעד כספי; וגם לאור היתנהלות המבקשת במסגרת ההליך, כפי שזו פורטה לעיל.

הודגש, כי לא עלה בידי המבקשת לשכנע בדבר קיום קושי בקופת הנאמנות, אשר יש בו כדי לגרוע מן היכולת להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל העירעור.

...

לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן סעד כאמור.

בתוך כך, לא מצאתי פגם בדרך הילוכו של בית משפט קמא, עת בחן את הבקשה לעיכוב הביצוע בהתאם לפרמטרים שהותוו לשם כך בפסיקה (ראו, למשל: רוזן-צבי, בעמוד 411), ואף לא מצאתי פגם במסקנה אליה הגיע.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות הערעור נדחית אפוא; משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.