ביה"ד קיים דיון ראשון בתאריך 22.06.2005, בתחילתו טען הבעל:
"אני מבקש להתגרש, מאחר ויש בינינו הרבה מריבות וקללות ולא מסתדרים, והגענו למטרה להתגרש".
בהמשך הדיון טען ב"כ הבעל:
"זה מה שאמרתי, כי הם רוצים להתגרש ולאחר שאני שומע מהאישה שרוצה להתגרש, אנו מנהלים דיונים בבית המשפט, ויש משא ומתן להגיע להסכם.
בתחילה ביה"ד נעתר למבוקש, אלא שלאחר מכן, בתאריך 03.12.2008 החליט:
"לאחר שמיעת הצדדים פוסק ביה"ד שעל הבעל לתת גט פיטורין לאישתו ללא עיכובים. שני בני הזוג מעוניינים להתגרש ותיק הגירושין ניפתח על ידי הבעל. הבעל בקש בדיון הקודם לעכב את הגט עד שיבוררו העניינים הכספיים. ביה"ד נעתר למבוקש לקיים דיון על הנושא הכספי עוד לפני הגט, אולם לאחר שהתקיים דיון אין ביה"ד רואה הצדקה לעכב יותר את הגט, גם אם לא ניסגרו כל הענייניים הכספיים".
בתאריך 31.12.2008 זומנו הצדדים לסידור גט, אך הבעל סרב להתגרש.
החישוב עליו הסכימו הצדדים הוא כדלקמן:
שווי הדירה הוא 1,3000,000 ש"ח. המשכנתא באותה העת עמדה על סך של כ150,000 ש"ח. יוצא איפה שזכויות שני הצדדים בדירה בנכוי סכום המשכנתא באותה העת עמדו על סך של 1,150,000 ש"ח. נמצא כי זכויות התובע בדירה הנם 575,000 ש"ח.
הזכויות הכספיות שאמורות להיות משולמות לאישה, הוערכו על ידי האקטואר ועמדו על סך של כ-290,000 ש"ח. יוצא איפה שנותרו מזכויות התובע בדירה סך של 285,000 ש"ח.
האישה הסכימה שבהעברת הזכויות של התובע על שמה היא תוותר על זכות נוספת שלדעתה מגיעה לה.
גם התובע הסכים באופן עיקרוני לחישוב ואף להצעת האישה שבהעברת זכויותיו בדירה יסתיימו כל ההליכים, אלא שהוא ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין בשלושים יום על מנת לוודא שאין לו ראיות נוספות, או טענות נוספות.
כן יש לערוך חישוב מחדש של הזכויות המגיעות לה בעת גמילתן, ובנוסף לחשב את הסכום שקבע ביה"ד הגדול עבור הכתובה, דהיינו, סך של 60,000 ש"ח.
טענות הנתבעת
על אף שפסק הדין בעיניין הכתובה שונה, אין לשנות את פסק הדין שהעביר את זכויות התובע בדירה לאישה.
אשר על כן הרי שאף אם איננו מקבלים את ההשוואה שבין מחלוקת הח"מ והב"ש למקרה שבו זינתה האישה לאחר פסק דין לגירושין, כיוון שבטרם הזנות היה ניתן באופן עיקרוני לשקם את היחסים, והזנות החמירה את המצב המשפטי, כך שלאחריה אין אפשרות כלל שהצדדים ישובו לחיים משותפים, בנדון דידן, מעשי הכיעור לא שינו כלל את המצב המשפטי, וכפי שקודם לכן היתה האישה מותרת לבעלה, כך גם לאחר מעשי הכיעור.
...
טענות התובע
כיוון שפסק הדין לזכאות האשה בכתובתה בוטל חלקית, ובית הדין הגדול העמיד את הסכום לו זכאית האשה עבור הכתובה על סך של 60,000 ש"ח, יוצא אפוא שלא היה צורך בהעברת זכויות התובע בדירה על שם הנתבעת, ועל אף שהעברה זו היתה מתחילה בהסכמתו, הרי שהיא היתה הסכמה בטעות, כיוון שבאותה העת נקבע שהאשה זכאית לכתובתה.
נגזרות מטענות הצדדים
אם נקבל את טענת התובע לביטול העברת הזכויות בדירה, יוצא אפוא שהדירה הינה למעשה עדיין בבעלות שני הצדדים וגם חוב המשכנתא בעצם רובץ בחלקו עליו, וחלק המדור ששילם התובע באופן שוטף עבור מדור הילדים שעולה בדיוק למחצית המשכנתא - יש לראותו כאילו התובע שילם את מחצית המשכנתא מאז הגירושין.
לגבי הטענה של שומא בטעות האריך חברי לעיל ואף הוסיף לדון ולהאריך בדין "שומא הדר" ומדוע אין להחילו בני"ד.
גם אני סבור כי אין מקומן של סוגיות אלו בני"ד. בני"ד לא עסקינן בשומת וגביית בי"ד שבאמת מעולם לא נעשתה.
שומא בטעות, אפי' לפי רש"י, היא בסופו של דבר הלכה בהלכות גביית חוב ע"י בי"ד, שלמרות שבי"ד ירדו לגבות ונעשה מעשה גביה ע"י בי"ד, כיון שהוא נעשה על סמך טעות, שהרי באמת הכיפי היו ברשותו וכלל לא אבדו, אמרינן שאין זה מעשה בי"ד וחוזר.
דיין ג
הכרעה סופית וההוראות האופראטיביות:
לעניין התביעה להשיב את המצב לקדמותו ולהכריז ששני הצדדים הינם בעלים על הבית, קובע בית הדין שהתביעה נדחית, והאשה רשאית להמשיך את ההליכים הפרוצדורליים להעברת זכויות התובע על שמה מיום פסק הדין בתאריך 13.1.2016.
