לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום) מיום 8.3.2018 בת"פ 46999-07-16, בגדריו הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח.
הרקע לבקשה וטיעוני הצדדים
ביום 28.7.2016 הוגש נגד המבקש ו-20 נאשמים נוספים כתב אישום המגולל 29 אישומים שונים, על רקע פעילות סוכן משטרתי במסגרת ביצוע עיסקאות של סחר בנשק ובסמים.
מכתב האישום עלה כי בתקופת פעילותו של הסוכן, ביצעו הנאשמים עיסקאות רבות בנשק ובתחמושת בסכום כולל של מאות אלפי ש"ח. למבקש יוחסו עבירות של קשירת קשר לסחר בנשק (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) וסחר בנשק (לפי סעיף 144(ב2) לאותו חוק), זאת על יסוד מעורבותו בעיסקה שבה הוא ואחרים מכרו אקדח לסוכן המשטרתי.
מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי כאשר נאשם מערער על חומרת גזר הדין בלבד, ערכאת העירעור אינה נוטה לעכב את ביצוע העונש, זאת כנגזרת מן ההלכה לפיה ככלל אין להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ע"פ 560/18 שדמי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.2.2018); ע"פ 8477/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (6.11.2017); ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (29.11.2012)).
...
לא שוכנעתי כי מקרה זה עולה כדי אותם מקרים חריגים.
כמו כן, העובדה ששירות המבחן המליץ להשית על המבקש עונש הקל באופן משמעותי מזה שהושת עליו לבסוף, אין בה בהכרח כדי לשנות מהמסקנה האמורה, שכן כידוע, תסקיר שירות המבחן אינו מחייב את בית המשפט, אשר בוחן מגוון שיקולים רחב יותר מאלו אותם בוחן שירות המבחן (רע"פ 1756/16 ימיני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.3.2016)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
