זאת בנגוד לתקנות התיכנון והבניה (סדרי הדין בבקשות לצוו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, ולפיכך בהתאם לתקנה 6 לתקנות אלה, אל לו לבית המשפט לידון בבקשה "אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
עוד טען ב"כ המשיבה כי דינה של הבקשה להדחות על הסף שכן לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק התיכנון והבנייה/החוק) בקשה לעיכוב ביצוע צו סופי תוגש על ידי בעל זכות לגבי המקרקעין.
...
ועתה אם זה הגיונו של הסעיף, הרי שבנסיבות שבהן חל סעיף 97א' לחוק ממילא ניתן להוציא היתר לפי התוכנית המופקדת, ללא צורך באישור תכנית נוספת והיתר זה הוא בהישג יד.
אני סבורה כי נסיבות המקרה עולות כדי "טעמים מיוחדים" המצדיקים את עיכוב ביצועו של הצו גם לפי סעיף 254ט לחוק.
זאת ועוד, בשוקלי את האינטרסים הציבוריים בדבר שמירה על מדיניות תכנונית, הבטחת בטיחות, מניעת הנאה מפרי העבירה וקיום שלטון החוק אל מול האינטרס של המבקש, אני סבורה כי בשלב זה ידו של האחרון על העליונה (לעניין השיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע ראו יעקב שקד, בית המשפט לעניינים מקומיים – הלכה ומעשה, עמ' 145-146).
לאור המקובץ לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה לארבעה חודשים.