בקשה לעיכוב ביצוע בתכנון ובנייה

בבית המשפט העליון ע"א 4717/22 - ב' לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. נביל אלגראבלי 2. סלים אלגראבלי נ ג ד המשיבות: 1. עריית תל אביב 2. הועדה המקומית לתיכנון ובניה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט י' גייפמן), מיום 16.5.2022 בתיק 11613-09-11; תגובת המשיבות מיום 15.11.2023 בשם המבקשים: עו"ד יואב מוזר בשם המשיבות: עו"ד אלירן מגער ][]החלטה

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

למעלה מן הצורך, אעיר כי אף לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים.

הבקשה נדחית אפוא.

זאת בנגוד לתקנות התיכנון והבניה (סדרי הדין בבקשות לצוו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, ולפיכך בהתאם לתקנה 6 לתקנות אלה, אל לו לבית המשפט לידון בבקשה "אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". עוד טען ב"כ המשיבה כי דינה של הבקשה להדחות על הסף שכן לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק התיכנון והבנייה/החוק) בקשה לעיכוב ביצוע צו סופי תוגש על ידי בעל זכות לגבי המקרקעין.

...

ועתה אם זה הגיונו של הסעיף, הרי שבנסיבות שבהן חל סעיף 97א' לחוק ממילא ניתן להוציא היתר לפי התוכנית המופקדת, ללא צורך באישור תכנית נוספת והיתר זה הוא בהישג יד. אני סבורה כי נסיבות המקרה עולות כדי "טעמים מיוחדים" המצדיקים את עיכוב ביצועו של הצו גם לפי סעיף 254ט לחוק.

זאת ועוד, בשוקלי את האינטרסים הציבוריים בדבר שמירה על מדיניות תכנונית, הבטחת בטיחות, מניעת הנאה מפרי העבירה וקיום שלטון החוק אל מול האינטרס של המבקש, אני סבורה כי בשלב זה ידו של האחרון על העליונה (לעניין השיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע ראו יעקב שקד, בית המשפט לעניינים מקומיים – הלכה ומעשה, עמ' 145-146).

לאור המקובץ לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה לארבעה חודשים.

בבית המשפט העליון עע"מ 3975/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערערות: 1. ב' קרן - נכסים (98) בע"מ 2. רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אמות השקעות בע"מ 2. הועדה המחוזית לתיכנון ובניה 3. איתמר בן דוד יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובניה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בחיפה מיום 26.4.2022 בעת"מ 66153-11-21 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' רניאל

...

אין בידי לקבל טענה זו. ברי כי אם יתקבל הערעור לא יהא צורך לאשר שוב את ההחלטה.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע, בין היתר, כי "על פי הידוע [לוועדה], אין שיתוף פעולה ואין אפשרות ליישם את התוכנית בהעדר חתימה של [אמות] על בקשה להיתר בנייה, ואין טעם באישור תוכנית תיאורטית שכבר עתה לא ניתנת ליישום". כל תכנית חלופית שתוגש, ללא הסכמת אמות, צפויה להידחות מנימוק דומה, והחשש מפני הסתמכות על החלטות מאוחרות – נמוג.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.

האחת, הגשת בקשה לפי סעיף 254ח לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) לעיכוב ביצוע הצוו במקביל להגשת בקשה לביטולו, או במקביל להגשת ערעור על החלטה בבקשה לביטולו; והשנייה, הגשת בקשה לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבניה לעיכוב ביצוע צו שאין הליך השגה תלוי ועומד נגדו, ועל כן הוא מכוּנה בחוק "צו סופי". מדובר איפוא בצו שלא הוגשה בקשה לביטולו; שהוגשה בקשה לביטולו וניתן בעיניינה פסק דין שעליו לא הוגש ערעור; או שהוגש ערעור, כאמור, ופסק הדין בעירעור נעשה "סופי" (סעיפים 254ח ו-254ט לחוק התיכנון והבניה).

...

על נימוקי הבקשה ארחיב בהמשך החלטתי אך תחילת סוגיית הסמכות העניינית.

דיון בבקשה לגופה לאחר שעיינתי בעמדת המשיבה ובתשובה לתגובה שהגישו המבקשים, מצאתי לקיים בה דיון במעמד הצדדים.

המזכירות מתבקשת להמציא העתק החלטתי לצדדים.

ואולם, טענות אלה אינן מורידות ואינן מעלות בעיניין בקשתו של המבקש הנוגעת לעיכוב ביצוע הצוו – החלטה בעיניינה לא תתערב ערכאת העירעור בנקל (השוו, מהעת האחרונה: רע"פ 885/23 אנגל נ' מדינת ישראל- הוועדה המקומית לתיכנון ובניה עמק המעיינות, פסקה 7 (13.02.2023); רע"פ 1331/23 אבו חג'ג' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה- עריית טייבה, פסקה 7 (21.02.2023)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבה.

ודוק, הגשת בקשה לסעד ארעי בשיהוי, כשלעצמה, שומטת את הקרקע תחת כובד הטיעון בדבר דחיפות מתן הסעד המבוקש – וגם מן הטעם הזה, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה (רע"פ 2250/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (01.05.2022)).

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה.