בקשה לעיכוב ביצוע ביטול מכרז סמנכ"ל ברשות שדות התעופה

הצדדים הגיעו להסדר מוסכם לפיו "פסק הדין של בית הדין קמא המבטל את המיכרז לאיוש משרת סמנכ"ל מנהל וארגון ברשות שדות התעופה - יישאר על כנו. לאור זאת, יתקיים מיכרז חדש ולמען הסר ספק, תקופת כהונתו של מר וידל לא תיחשב לעניין הותק המוכח הדרוש למילוי אותה משרה". המיכרז השני- ביום 25.04.2014 פורסם מיכרז חצוני.

הועד ביקש כי בית הדין יפסול את מועמדותו של מר וידל לתפקיד סמנכ"ל מנהל וארגון רשות שדות התעופה, מאחר שלא עמד בדרישת הסף – שליטה באנגלית ברמה גבוהה וכן התבקש בית הדין ליתן סעד הצהרתי על פיו המיכרז הנו "מיכרז תפור" ומדובר במינוי פוליטי.

בית הדין הארצי אישר את פסק הדין האיזורי השלישי מטעמיו ופסק כדלקמן: "בהיתחשב בקביעתו של בית הדין האיזורי שלפיה המיכרז שבו נבחר מר וידל בטל, קביעה שאושרה על ידינו כאמור לעיל, ובהיתחשב בכך שפורסם מיכרז חדש מושא ההליך החדש בבית הדין האיזורי ובצורך לצמצם כמידת האפשר את אי הוודאות ולמנוע את עיכוב הליכי המיכרז החדש עקב הליך משפטי על מיכרז שבוטל, אנו קובעים לעניין ערעור הועד כמפורט להלן: בכל הנוגע להפסקת עבודתו של מר וידל ברשות לאלתר, אכן קיימת בעייתיות בהמשך כהונתו לאחר שהמכרז מכוחו נבחר בוטל, ונוכח העובדה שהוא מכהן למעלה מארבע שנים בתפקידו ללא שנבחר במיכרז כדין. להסרת ספק, ההחלטות השיפוטיות שבהן נקבע כי ימשיך לכהן בתפקידו לתקופות ביניים, שהתארכו מעבר למצופה נוכח ההליכים המשפטיים, אינן הופכות את כהונתו למינוי כדין. כמו כן, יש בעייתיות בכהונתו בתפקיד עת פורסם מיכרז חדש ומתנהלים ברשות ובבית הדין האיזורי הליכים הקשורים בו. עם זאת, נוכח העובדה שנותר חודש אחד בלבד עד לסיום כהונתו על פי פסק הדין לא מצאנו הצדקה להורות על סיום כהונתו לאלתר. עם זאת, אנו סבורים כי ייטיבו הרשות ומר וידל אם יסכימו כי בתקופה זו ישהה מר וידל בחופשה על חשבון הרשות.

בעיניין זה נפנה לקביעות בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 18843-07-15 ועד הנדסאים, טכנאים ומהנדסים ברשות שדות התעופה נ' רשות שדות התעופה בישראל (פורסם בנבו, מיום 21.9.15, פסק דין חלקי, פסקה 19 לפסק הדין), שם נקבע- "בהקשר שלפנינו קיימת רגישות מיוחדת המחייבת הקפדה יתרה על כללי המיכרז - הן נוכח בכירות התפקיד בו מדובר; הן בהיתחשב בכך שמדובר במיכרז "חוזר" לאחר שמכרז קודם למישרה נפסל בשל פגמים בדרך נהולו; הן בהיתחשב בכך שאחד המועמדים במיכרז מבצע בפועל את התפקיד (לאחר שנבחר אליו במסגרת המיכרז שבוטל), תוך היזדמנות להכיר את האירגון ואת בעלי התפקידים בו; והן בהיתחשב בכך שאותו מועמד הוא גם "מקורב פוליטי" (כהגדרת פסק הדין) של השר הממונה על הרשות (והשוו בהקשר זה לסעיף 7.3.1 לנוהל)". דברים אלו אשר נכתבו באשר להליכי המיון של המיכרז השני, יפים מקל וחומר להליך דנן, עת עסקינן בשינוי דרישות הסף של מיכרז חוזר בפעם השלישית לאותו התפקיד.

...

בית הדין ביטל את המכרז הראשון ופסק כי: "הצטברות העובדות הבאות: אי עמידה בנוהל, אי קיום פרוטוקולים בכל שלבי הסינון (כך שבהעדר ניקוד ופרוטוקולים, שיקולי הוועדה נותרו כמוסים) וסימני השאלה המתעוררים נוכח הסברי חברי הוועדה לבחירתו של וידל וניקוד הקריטריונים בשלב ההכרעה בין שלושת המועמדים הסופיים, כל אלה מוליכים למסקנה כי מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין, אשר מצדיקים להורות על ביטולו של המכרז". בהתאם לכך, הורה בית הדין על פרסום מכרז חדש תוך 30 יום(סע"ש 41459-10-12 ועד המהנדסים והטכנאים נ' רשות שדות התעופה ואח', כב' הש' דגית ויסמן, פורסם בנבו, 18.8.13, פסקה 25 לפסק הדין, להלן: פסק הדין האזורי הראשון).

אין בידינו לקבל את דרישותיו אלו של התובע.

כאמור לעיל, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענותיו אלו בהליך שבפנינו .

סוף דבר - המכרז החדש – בטל.

בקשה לצוו ביניים לפיו יעוכב ביצוע דרישת המשיבה מיום 3.12.19 לסילוק ולהריסת מבנה אירעי בשטח צבורי מכח סעיף 39(א)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם-1980 (להלן: "חוק העזר העירוני"), עד להכרעה בעתירה המנהלית, שעניינה ביטול דרישת המשיבה.

בנוסף נקבע כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא מאזן הנוחות (בר"מ 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ועדת המכרזים המשרדית לעינייני רכישות (20.8.18); בר"מ 2893/18 צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עריית ירושלים (24.4.18)).

באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצוו יסכל את בירור ההליך העקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.03)).

...

לחילופין טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן, לשיטתה, סיכויי ההצלחה בעתירה קלושים ביותר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה לצו ביניים ובטענות הצדדים, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל באופן כזה שביצוע דרישת המשיבה מיום 3.12.19 יעוכב עד להכרעה בעתירה שמצופה שתשמע בהקדם.

לאור כל האמור, ניתן בזאת צו המעכב את ביצוע דרישת המשיבה עד להכרעה בעתירה שמצופה כאמור שתישמע בהקדם.

לפניי בקשת העותרים-המבקשים למתן צו ביניים המורה על עיכוב כריתת העצים ובצוע העבודות על-פי היתר בניה שניתן על-פי החלטת רשות הרשוי המקומית רמת השרון (להלן: "רשות הרשוי") מיום 1.3.2020 לבניית בית ספר בחורשת העמל ברובע הדר ברמת השרון עד להכרעה בעתירה (להלן: "הבקשה"; "בית הספר").

לטענת המבקשים יש לבטל את החלטת ועדת הערר זאת באשר החלטת רשות הרשוי התקבלה שלא כדין, בחוסר סמכות, תוך סטייה מתוכניות, הנחיות מרחביות ותקנות התיכנון והבניה, ובנגוד להוראות תוכנית רש/210א הקובעת כי רק הועדה המקומית מוסמכת לאשר בניה של בית ספר בשטח השב"צ (שטח לבנייני ציבור) מושא העתירה.

אולם, אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי "מאזן הנוחות". ראו: בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.03.2003); בר"ם 8133/02 רובינשטיין נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה – כרמיאל (22.12.2002); בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.5.2006); בר"מ 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ועדת המכרזים המשרדית לעינייני רכישות (20.8.2018); בר"מ 2893/18 צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עריית ירושלים (24.4.2018); בר"מ 9238/20 רם-אפ בע"מ נ' משרד הבטחון (14.01.2021); בר"מ 8919/20 פהד עבדו סאיג' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מבוא העמקים (20.01.2021).

...

לטענת המבקשים ההחלטה הוסתרה מעיני הציבור משך חודשים ארוכים על-מנת לאפשר לעיריית רמת השרון לפעול בסתר להוצאת היתר בניה על בסיס החלטה פגומה וזאת כדי ליצור עובדות בשטח בחוסר תום לב. המבקשים טוענים בנוסף כי ועדת הערר פירשה באופן שגוי את ההנחיות המרחביות ואת התכניות החלות על המקרקעין, כך שבסופו של דבר הגיעה לתוצאה בלתי סבירה לחלוטין.

למסקנה זו הגעתי מבלי להתעלם גם מכך שהיענות לבקשה למתן צו ביניים תוביל בהכרח לעיכוב מסויים בתחילת הבניה בפועל, ואף ומבלי להקל ראש בחשיבותו ומשקלו של נזק זה לאינטרס הציבורי, לתושבים, ולתלמידים המשוועים לפתיחת בית הספר היסודי ונאלצים להמתין זמן רב לבנייתו כנטען בהבלטה על ידי המשיבות 2-4.

עם זאת, בשים לב להסכמת הצדדים להקדמת הדיון בעתירה ולהחלטתי לפיה הדיון הוקדם למועד קרוב - 7.4.2021, באשר המשיבות לא ביססו בראיות לכאורה כנדרש טענה כי מדובר בפרק זמן משמעותי, באיזון האינטרסים של הצדדים , ובאשר יש ליתן בהקשר זה משקל מתאים לזכותם של המבקשים ליומם בבית המשפט וזאת מבלי שתסוכל מטרת העתירה, ראיתי לנכון להיעתר לבקשה למתן צו ביניים.

התוצאה לאור האמור הבקשה מתקבלת וניתן צו ביניים לעיכוב ביצוע כריתת עצים ועבודות על-פי היתר בניה שהוצא על-פי החלטת רשות הרישוי מיום 1.3.2020 לבניית בית ספר באזור חורשת העמל.

לשיטת המשיבה, החלטותיה סבירות ומידתיות ועומדת לה חזקת התקינות המנהלית, זאת בעוד בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות בשקול דעתו שלו, אלא במקרים קצוניים ובעוד למבקש לא עומדת זכות שימוע מוקנית בעיניין זה. המשיבה טוענת כי סכויי העתירה קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה, כאשר עיכובן של העבודות עלול לגרום לנזק בלתי מבוטל לקופה הציבורית והן לציבור הרחב, כאשר עבודות לטובת הציבור לא יתבצעו במועדן (לטענת המשיבה, כבר במועד הגשת התשובה לבקשה מטעמה, ביום 4.7.19, דרש הקבלן המבצע פיצוי בסך 50,000 ₪, בגין עיכוב העבודות).

בנוסף נקבע כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא מאזן הנוחות (בר"מ 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ועדת המכרזים המשרדית לעינייני רכישות (20.8.18); בר"מ 2893/18 צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עריית ירושלים (24.4.18)).

באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצוו יסכל את בירור ההליך העקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.03)).

...

באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי הוא נוטה במובהק לטובתם של המשיבה והציבור הרחב.

כך גם, לא נגרם נזק בלתי הפיך מאי קבלת הבקשה לצו הביניים שכן מעבר לכך שמדובר בעבודות שיימשכו כ5-6 חודשים וניתן יהיה להפסיקן אם תתקבל העתירה קודם לכן ניתן יהיה גם להחזיר את המצב לקדמותו אם תתקבל העתירה בסופו של דבר גם לאחר שהעבודות יסתיימו.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לצו הביניים.

גם ביום 21.12.20 פנה התובע לעו"ד במברגר בשעת בוקר ותהה "מתי אזכה לקבל תשובה", ותשובת היועץ המשפטי של משרד הבינוי והשיכון הייתה "כמו שציינתי אני מחויב לפעול בתיאום עם גורמים נוספים ולכן המענה צפוי להתעכב". לשאלת התובע "בערך" השיב עו"ד במברגר "לא יכול להעריך כיוון שזה לא תלוי רק בי". ביום 21.12.20 פנה התובע, באמצעות ב"כ, לעו"ד במברגר "היועץ המשפטי לוועדת האיתור לבחירת מנכ"ל רמ"י". ב"כ התובע הודיע כי "ככל שלא יזכו פניותיו של מרשי, לרבות פנייתי זו, למענה עינייני עד למחר (ה-21.12.20202), ייאלץ מרשי לפנות לערכאות בדחיפות, בעתירה לביטול החלטת וועדת האיתור ולהוצאות צו לעיכוב כניסתו של המועמד הנבחר לתפקיד". ביום 20.12.20 פירסמו משרד האוצר ונציבות שירות המדינה מודעה לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, בה נדרשו המועמדים להגיש את בקשותיהם למועמדות בצרוף המסמכים הדרושים, עד ליום 3.1.21.

לטענת המדינה מדובר במסמכים שהוגשו באופן חסר על ידי חברת עמידר, אשר עותק מלא שלהם אותר ברשות החברות הממשלתיות (בעקבות פנית המדינה) והם אושרו להגשה על ידי חברת עמידר בכפוף למספר השחרות שבוצעו, ובית הדין התבקש לקבלם לתיק (כגון פרוטוקול המלא מיום 4.9.03 והמשך ההתכתבות בין עו"ד לחמן-מסר לעו"ד זרביב).

בתפקידו הקודם שימש כסמנכ"ל בכיר לניהול ההון האנושי של משרד העבודה והרווחה, וקודם לכן (בשנים 2016-2017) שימש כראש אגף מינהל ומשאבי אנוש של רשות הבדואים ועבד בכפיפות לתובע, אך מאז סיום תפקידו ברשות הבדואים אין לו קשר מקצועי עם התובע והוא לא עבד יותר בכפיפות אליו.

התובע אף ציין כי חרף היתנהלותה המגמתית של המדינה בהליך זה, הרי שהוא הצליח להגיע לשלבים הסופיים במכרזים אליהם ניגש לאחרונה בחברות ממשלתיות לתפקידים: מנכ"ל חברת מקורות, מנכ"ל רשות דות התעופה ומנכ"ל חברת החשמל, לאחר שעמד בתנאי הסף ללא קושי, ולא מן הנמנע כי לאחר קריאת דברים אלה, הנתבעים 1-3 "ימהרו" להביא לפסילתו בדיעבד גם ממשרות אלו.

כאמור, התובע עבר תנאי סף והגיע לשלבים האחרונים ביותר לתפקיד מנכ"ל חברת מקורות, מנכ"ל רשות שדות התעופה ומנכ"ל חברת החשמל.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.