בקשה לעיון מחדש בצו עיקול לפי תקנה 98 לתקנות החדשות

ביום 31.10.18 וביום 31.12.18, נשלחו למבקשת התראות לפיהן ככל שהחוב לא ייפרע בתוך 30 ימים, יימשכו הליכי הגבייה לרבות עיקול חשבונות בנק, רכב ומשכורות.

בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה המקורית, עתרה המבקשת לצוו מניעה זמני שיורה למקורות להמנע מנקיטה בהליכי גבייה כלפיה.

מקורות מוסיפה על כך וטוענת, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המאמת את העובדות החדשות שמבוקש לכלול בכתב התביעה החדש, בנגוד להוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת הגשת תצהיר, הן בשל העובדות שבעטיין נידרש תיקון כתב הטענות והן בשל העובדות המפורטות בו. עוד נטען, כי המבקשת צירפה את כתב התביעה החדש, מבלי שקבלה רשות לכך.

בהתאמת הדברים למקרה הנידון, עיון בבקשה ובצרופותיה מלמד כי עיקר השינויים שבכתב התביעה החדש, אכן יסודם בהסבת המרצת הפתיחה המתוקנת לתובענה כספית וכן הוספו נתונים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשת המרצת הפתיחה.

...

עם זאת, ולנוכח המגמה המקלה בתיקון כתבי טענות והשלב המוקדם בו מצוי התיק, אני סבורה כי ניתן לתת מענה לכך בחיוב המבקשת בהוצאות בגין הטרחה הנוספת שנגרמת למקורות.

לנוכח האמור, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תעביר החלטתי זו לידיעת הצדדים.

בפני בקשה לעיון מחדש לפי תקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") בצו עיקול שניתן כנגד המבקש ביום 7.10.21.

...

מעבר לצורך יצוין כי גם הטענה שעל בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו להטיל את העיקול גם כיום על בסיס טענות שעמדו למבקש כבר במועד הטלת העיקול על אף שהוא יכול היה להעלותן במועד שנקבע לכך בתקנות – דינה להידחות.

עיון בכתב התביעה גם מלמד כי המשיבים לא טענו במפורש לקושי בהגשת התביעה כנגד הגורמים הרפואיים בשל התיישנותה, וכי קיימות עילות לכאורה כנגד המבקש גם אם תביעת הרשלנות הרפואית טרם התיישנה במועד הגשת תביעה זו. לאמור, הטענות כי התביעה לרשלנות רפואית לא התיישנה, אין בה כשלעצמה כדי לשנות מהמסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש המספקת בשלב זה. ברי, כי הטענות באשר להכבדה בוודאי שהיו צריכות לעלות במועד ולא בחלוף זמן רב. מה גם, שאף לגביהן איני סבור שיש בהן כדי להביא לשינוי מהמסקנה שישנו חשש סביר כי אי מתן צו העיקול המבוקש יכביד על ביצוע פסק הדין אם התביעה תתקבל.

סופו של יום, דין הבקשה להידחות.

הרקע לבקשה והשתלשלות האירועים האחרונים ברקע הדברים, הליך פשיטת רגל שניפתח כנגד החייבת, לבקשת נושה, כאשר ביום 29.9.2016 ניתן צו כנוס.

בתיק זה התנהלו הליכים רבים [תחת שתי נאמנות] לרבות מימוש נכסים ולצד זאת הוגשה גם בקשה לפסיקת שכר נוסף בשל מאמץ מיוחד לנאמנות [בקשה 98].

לא מצאתי מקום להרחיב בהחלטה זו בכל הבקשות, אולם אבהיר כי לא מצאתי מקום להותיר נכסים לשם הבטחת הוצאות הנאמנות ועל כן הוריתי על שיחרור העיקולים שניתנו בהליך זה על הנכסים [החלטה מיום 9.8.2021].

בקשה לעיון חוזר נדחתה אף היא [החלטה מיום 22.12.2021 ברע"א 6014/21 קורטיס נ' עו"ד רחל כרמי, עו"ד לירן שלום-הנאמנות ואח'].

תקנות סד"א החדשות מעודדות פסיקת הוצאות בודאי בעת הגשת בקשות שאין להן יסוד.

...

בסופו של דבר יש לומר במפורש כי אין לקבל את ההתבטאויות האמורות כלפי מי מבאי בית המשפט, ובכללם בעלי תפקידים הפועלים כזרועו הארוכה של בית המשפט.

במצב הדברים הרגיל, ראוי היה להורות על הוצאות של ממש כלפי החייבת, בשים לב להתנסחויותיה המכפישות הרבות שחזרו על עצמן על אף הערות בית המשפט בעניין זה. עם זאת, ותוך הבהרה כי לא נמצא דופי בפעולות הנאמנות ודחיית כלל טענות החייבת בעניין זה, בשים לב גם כי החייבת אינה מיוצגת, ונוכח הגעת ההליך לסיומו כפי שהגיע, ניתן יהיה להסתפק בנסיבות שלפנינו, לפנים משורת הדין בהוצאות סמליות בשיעור של 2,500 ₪ + מע"מ. סבורני כי החייבת עצמה הפנימה שהתנהלותה כלפי הנאמנות אינה מקובלת ואף לא הועילה בקידום התיק.

סוף דבר תיק זה, שנפתח לבקשת נושה בשנת 2016, הסתיים בחלוף חמש שנים בתשלום דיבידנד מלא לנושים, בצירוף ריבית והצמדה לפי סעיף 81 בפקודה, כאשר שכר טרחתן של הנאמנות נגזר גם משיעור הריבית, כפי שאכן צריך להיות בשים לב לעיכוב בהליך אשר נגרם בשל צעדים בהם נקטו החייבת ובתה.

לא מצאתי דופי בפעולת הנאמנות וסבורני, גם בשים לב לעמדת הכנ"ר שהשגיח על פעולותיהן, שהן ביצעו מלאכתן נאמנה וביושר.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' הרשם הבכיר שרון קרן) מיום 5.7.23 ולפיה נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 29.5.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים - התובעים להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד.

כאשר נסיבות משתנות או מתגלות עובדות חדשות בהתאם לתקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "תקסד"א") אזי ניתן לבקש עיון מחדש בסעד הזמני.

בבקשה לעיון מחדש המבקשים לא מצביעים על נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצוו.

...

מדובר בתנאים מצטברים ודי בכך שאחד מהם לא מתקיים על מנת שבימ"ש קמא לא ימצא לנכון להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול.

לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקשים לא הצביעו על טעם המצדיק עיון חוזר בהחלטה בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנה 98 לתקנות ובקשתם הנה למעשה ניסיון להביא לביטול צו העיקול כפי שניתן בבקשה לעיון מחדש.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

יוצא אפוא כי אין בנמצא דבר חדש, זולת גילויין הנטען של ראיות שהיו קיימות טרם הגשת הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.