בקשה לעיון מחדש בפסק דין בדבר דחיית גמול והוצאות בבקשת אישור

כן יצוין כי בהתאם לסמכותנו מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הננו מאשרים את פסק הדין של בימ"ש קמא ודוחים את העירעור כנגד פסק הדין.

בימ"ש קמא קבע בפסק הדין מיום 01.02.21 כי ביום 23.01.20 הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, אך מאז ועד מועד מתן פסק הדין המשיבים (התובעים שם) לא פעלו בהתאם להחלטה וטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, למרות שניתנו מספר אורכות בהסכמה ודיוני קדם משפט שהיו קבועים נדחו בשל עניין זה. כן צוין כי ביום 18.01.21 הוגשה בקשה לסילוק התביעה בשל אי הגשת תצהירים ובימ"ש קמא הורה לב"כ המשיבים להגיב, אך למרות שקבל את ההחלטה לא הוגשה תגובה.

כן נטען כי שגה בימ"ש קמא שעה שאף לא ביקש מהמערערת להגיש לעיונו את פירוט הוצאותיה הריאליות על מנת שיוכל לאמוד את סכום הוצאות המשפט ההוגן והראוי לו היא זכאית.

המערערת הגישה בקשות ובסופו של דבר ניתן פסק הדין שבנידון.

עוד נטען כי המערערת ביקשה מפורשות מבימ"ש קמא כי תיפסקנה הוצאותיה הריאליות בהליך כנגד הגשת פסיקתא וקבלות, אך בימ"ש קמא לא הורה למערערת להגיש את פירוט הוצאותיה ולא נתן לה את יומה בכל הנוגע לעניין זה. המשיבים טוענים כי בימ"ש קמא לא שגה עת שנימנע מפסיקת הוצאות לטובת המערערת עם מתן פסק הדין המוחק את התובענה.

כידוע, ערכאת העירעור תתערב בפסיקת הוצאות במקרים חריגים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם מהותי בשקול דעתה של הערכאה הדיונית; ואין די בטענה לפיה הוצאות המשפט שנפסקו אינן משקפות את ההוצאות בפועל כדי להצדיק חריגה מכלל אי ההתערבות [ראו למשל: רע"א 2321/21 פלוני נ' קצין התגמולים (08.04.2021); ע"א 7440/19 חברת אמבלייז בע"מ נ' Double U Trading Fund Inc (27.04.2021); ע"א 8775/18 סילביה נאור נ' עריית חולון (03.06.2020); ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (23.03.2020); ע"א 4006/13 ברייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חדרה (01.08.2016); ע"א 1880/19 הליגה למניעת מחלות ריאה תל-אביב נ' שיר משכנות וותיקים בע"מ (25.10.2020)].

נוסיף כי מאחר והוגשה תביעה נוספת ע"י המשיבים כנגד המערערת (ואף נטען כי שולמו ההוצאות שנפסקו כתנאי להגשתה) תהיה פתוחה הדרך בפני המערערת לטעון בסיומו של ההליך לעניין ההוצאות שנגרמו לה עקב היתנהלות המשיבים, וזאת ללא כל קשר להכרעה שתתקבל במסגרת הדיון בתביעה החדשה.

...

לא מצאנו כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נפל כל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין.

בנסיבות העניין, ומאחר שמדובר בעניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית והלכה היא כי ביהמ"ש שלערעור יתערב בפסיקת הוצאות במקרים חריגים בלבד כאמור לעיל, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ויש לדחות את הערעור מהטעם שלא נפל פגם המצדיק התערבות בפסק דינו של בימ"ש קמא לעניין ההוצאות.

בסיכומו של דבר, הערעור נדחה.

כתנאי לחידוש הביטוח של התובעת כעמיתה פעילה, היא התבקשה למלא טופס הצהרת בריאות ואף חתמה על טופס הצטרפות במסגרתו הצהירה, בין היתר, כדלקמן: "מועד הצטרפותי או המשך הפקדות בגיני לקרן יהא מועד התשלום הראשון בפועל של דמי הגמולים המופקדים בגיני באמצעות המעסיק במסגרת בקשה זו...כן ידוע לי כי הפקדת כספים בקרן בגין תקופה רטרואקטיבית תתאפשר בשל אותה שנת המס בה היא מתבצעת ובכפוף לאישור ממ"פ, אך היא אינה מקנה כסוי בטוחי רטרואקטיבי ואינה נכללת במנין תקופת האכשרה....

ביום 26.3.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התביעה תימחק ללא צו להוצאות, התובעת תגיש בקשת עיון נוספת על החלטת החיתום והקרן תיתן החלטה בהשגה.

בזיקה לדחיית בקשת העיון וההחרגה, ובהתאם לפסק הדין בהליך הקודם, התובעת הגישה בקשה לביטול מחיקת התביעה והנתבעת הגיבה לבקשה.

המסגרת הנורמאטיבית מאחר שהדברים ידועים וברורים ובאו לידי ביטוי בפסקי דין רבים לא מצאנו טעם להכביר מילים בכל הנוגע למערכת היחסים החוזית בדמות תקנון הקרן, החלה על עובד מחד ועל קופת גמל מאידך.

יחד עם זאת, מעיון במסמך הבקשה להצטרפות (נספח ג' לכתב התביעה) עולה כי כותרתו הנה: "בקשה להצטרפות או המשך הפקדות שכיר במבטחים החדשה..." (ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

...

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להדגיש כי לא נעלם מעינינו שהתובעת מילאה טופס הצהרת בריאות ואף חתמה על טופס הצטרפות לפיו "באותיות הקטנות", מופיעה, בין היתר, התחייבות לחיתום רפואי ככל שיידרש.

שוכנענו שלו התובעת הייתה מבינה שהיא מצטרפת חדשה לקרן שנדרשת להצהרת בריאות ובזיקה לה להחרגה, היא לא הייתה מבצעת הליך של חיתום מלכתחילה.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה, במובן זה שיש לבטל את ההחרגה בעניינה של התובעת (כליות).

מכאן שהיחיד לא הוכיח שביצע שני תשלומים אלו, ובצדק דחה הנאמן טענה זו. שתי קבוצות נוספות של תקבולים נטענים הם כאלה שנכללו במסגרת שני מכתבים שקבל היחיד מהנושה, שכותרתם "הודעה שנתית ללקוח שמתנהל נגדו תיק הוצאה לפועל". בנוגע לסדרת התשלומים הללו קבע הנאמן בהחלטה בבקשה לעיון מחדש שקיים ספק באשר למהימנותם, מאחר והם סותרים את תדפיסי החשבון הראשון הוצגו לפניו (סעיפים 23-19 להחלטה), והעדיף את גרסת תדפיסי העו"ש, אף שלא פסל בירור נוסף, אם היחיד יעביר לידיו את המסמכים המקוריים.

לפי התדפיס, שכולל הן את התקבולים (שכן בוצעה הקטנת חוב בגין כל התקבולים המאושרים נכון לאותו מועד, כפי שהוסבר לעיל), והן בתוספת ריבית והצמדה כנדרש, יתרת החוב במועד זה הייתה 332,898.73 ₪, והיא כוללת תוספת ריבית והצמדה בסך כולל של 53,172.83 ₪, ואת הקטנות חוב שהוצגו לעיל.

מאידך גיסא, בהחלטת הנאמן בבקשה לעיון חוזר הבהיר הנאמן בהדגשה (ס' 15) כי הסכומים שקוזזו בתיק ההוצל"פ עצמו הופחתו מראש מתביעת החוב, וניתן לראות בכך משום הבהרה שסכום חוב הקרן בתיק ההוצל"פ הנזכר בתביעת החוב, הוא למעשה לאחר ההפחתות, ועל אף שהדברים לא נכתבו מפורשות בהכרעת החוב.

בהיתחשב בנימוקי פסק הדין, כל צד יישא בהוצאותיו.

...

הצדק עם הנאמן, שלא ניתן לבצע הקטנת חוב אך על בסיס השערה של היחיד שהכסף הועבר לפירעון חיוב זה. אף לא ברור מניין הסיק היחיד את המסקנה שהעיקול נובע מתיק ההוצל"פ, שעה שליחיד חובות נוספים לנושים אחרים.

לאחר שבחנתי את כלל התקבולים הנטענים שהציג היחיד, יש לבחון האם אלו נכללו בהכרעת החוב.

התוצאה היא הפרש של קרוב ל-30,000 ₪ מעל לסכום הכרעת החוב.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 41771-12-22 סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ ואח' נ' יחיה אליהו הובלות בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ורדה פלאוט מבקשות 1. סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ 2. חתמי לוידס משיבות 1. יחיה אליהו הובלות בע"מ 2. הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

המבקשות סירבו לשלם, ולפיכך הוגשה התביעה קמא, לחיוב המבקשות בתשלום תגמולי הביטוח, ותשלום ההפסדים והנזקים שנגרמו למשיבה בעקבות סרוב המבקשות לשלם את תגמולי הביטוח.

כאמור, הבקשה לעיון מחדש נדחתה והמבקשות חוייבו בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.

מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להדחות: ההחלטות נכונות; המדובר בהחלטות דיוניות שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהן; אילו המבקשות היו מגישות תצהיר גילוי מסמכים כללי, חלק ניכר מהדיון היה מתייתר; המחלוקת בכתבי הטענות מתייחסת אף להקף הכיסויים בחוזה הביטוח, שעד קרות מקרה הביטוח לא נימסר מעולם למשיבה; אין מחלוקת כי המבקשת 1 היא סוכנות ביטוח זרה שקבלה רישיון ייחודי למכירת פוליסות ביטוח בישראל, והיא הנפיקה את הפוליסה בהתאם להרשאות והתנאים שאושרו לה על ידי המבקשת 2- חברת ביטוח- במסגרת ההסכמות שביניהן.

לפיכך הנני מורה כדלקמן: ההחלטות בדבר גילוי המסמכים הספציפיים תיוותרנה על כנן, אך המבקשות רשאיות להיתנגד לגילוי מסמכים מסוימים, במסגרת בקשה מנומקת שתוגש מטעמם בהליך קמא, ובימ"ש יכריע בהתנגדות המבקשות ויתן החלטה מפורטת ומנומקת בסוגיה זו. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

...

מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: ההחלטות נכונות; המדובר בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן; אילו המבקשות היו מגישות תצהיר גילוי מסמכים כללי, חלק ניכר מהדיון היה מתייתר; המחלוקת בכתבי הטענות מתייחסת אף להיקף הכיסויים בחוזה הביטוח, שעד קרות מקרה הביטוח לא נמסר מעולם למשיבה; אין מחלוקת כי המבקשת 1 היא סוכנות ביטוח זרה שקיבלה רישיון ייחודי למכירת פוליסות ביטוח בישראל, והיא הנפיקה את הפוליסה בהתאם להרשאות והתנאים שאושרו לה על ידי המבקשת 2- חברת ביטוח- במסגרת ההסכמות שביניהן.

דין הערעור להתקבל, בחלקו, כמפורט להלן.

לפיכך הנני מורה כדלקמן: ההחלטות בדבר גילוי המסמכים הספציפיים תיוותרנה על כנן, אך המבקשות רשאיות להתנגד לגילוי מסמכים מסוימים, במסגרת בקשה מנומקת שתוגש מטעמם בהליך קמא, ובימ"ש יכריע בהתנגדות המבקשות ויתן החלטה מפורטת ומנומקת בסוגיה זו. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

לפניי ערעור שהגיש היחיד על הכרעת הנאמנת בתביעת החוב של הנושה, אישתו של היחיד, בגין חיוב במזונות אשה מכוח פסק דין, ואשר אושרה על ידי הנאמנת במלואה, ע"ס 209,510 ₪.

עוד ציין בית המשפט שבחן את טענת היחיד שכספים הועברו לתיק ההוצל"פ לאחר שחוב המזונות כבר נפרע, ודחה טענה זו. הליך חידלות הפרעון ניפתח במרץ 2022, לבקשת הנושה כאן.

במקרה הנוכחי אף ברי שגם אם היה פועל היחיד להגיש בקשה לעיון מחדש לנאמנת, לא היה הדבר מסייע לו, ועמדת הנאמנת בתגובתה תוכיח.

בנוסף, היחיד הציג ציטוט חלקי מתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי כשהוא מסיט את משמעות הדברים באופן בוטה, ויש להפנות ביקרות נוקבת כלפיו באמצעות בא כוחו בהקשר זה. הפסקה שממנה צטט היחיד, פסקה 13 לפסק הדין, נפתחת בהתייחסות לחיוב במזונות, כפי שהוזכר לעיל, אך לאחר מכן, החל מהחלק שבו מציין בית המשפט: "וממילא לבטל קביעתו בסעיף 90..." מתייחס להוצאות המדור (תשלום משכנתא), ולא לחיוב במזונות, וכן עולה הדבר מן ההתייחסות לסעיף 6 בפסק הדין משנת 1999, שאף הוא עוסק בתשלומי המשכנתא והוצאות המדור.

אדרבא, היחיד הסתמך עליהם לשם קביעת סכום התקבולים שביצע לנושה.

...

מכך עולה המסקנה שהנאמנת אכן נמנעה מלהעביר את המסמכים לידיעת היחיד, לצורך השגתו, כנדרש, בטרם הכריעה בתביעת החוב ומכל מקום לא הוכח אחרת כאמור.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם. בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ. הכרעה סוף דבר, הערעור נדחה.