בקשה לעיון מחדש בהחלטת העברת דיון

ביום 1.4.2024 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 16.3.2024, ובו ביום דחה המותב את הבקשה (להלן: ההחלטה מיום 1.4.2024).

ביום 6.4.2024 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי בנסיבות המקרה לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים אשר יקים עילה להעברת הדיון לפני מותב אחר.

...

בתוך כך נקבע, בעיקרם של דברים, כי בשים לב ליכולתה הכלכלית של המערערת; לכך שהסעד המבוקש בתביעה הוא ביטול פסק דין חלוט וכן שמעיון בכתב התביעה "[הגיע המותב – ע' פ'] למסקנה, מבלי לקבוע מסמרות, שספק אם יש בראיה החדשה הנטענת כדי לשנות את ההכרעה שבפסה"ד מיסודה" (שם, סעיף 8); ומשלא מתקיימות הנסיבות החריגות שבגינן יינתן פטור מהפקדת ערובה לתובעת שהיא חברה, על המערערת להפקיד ערובה בסך 80,000 ש"ח להוצאות העירייה (להלן: ההחלטה מיום 16.3.2024).

לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

העירעור המערערת טענה כי נשיא בימ"ש שלום רשאי להעביר רק הליך שטרם החל הדיון בו, כאשר לפי סעיף 49(ד) "התחלת דיון" היא "לרבות קדם משפט"; כי לא ניתן להעביר הליך שכבר הועבר נוכח הכלל של "לא יעבירנו עוד" כמצוין בסעיף 49(ג); כי הנשיאה אשקלוני היא זו שהייתה אמורה לידון בבקשה לעיון מחדש ולא הנשיא גביזון; כי לא קיבלה יומה טרם ההחלטה בבקשה לעיון מחדש שכן לא התאפשר לה להשיב לתגובת המשיבה; וכי המשיבה לא הסכימה להעברת הדיון, כמצוין בהחלטת הנשיא גביזון, אלא רק ראתה בהחלטת הנשיאה אשקלוני כ"סבירה".

...

נוסיף, כי לטעמנו השיקולים לעניין עיון מחדש שבסעיף 49(ב)(ב) מסמנים גם – באופן כללי, שלא לתיק ספציפי – "שיקולי בסיס" של נשיא בית משפט השלום בהחלטת ההעברה, קרי, נושאי מרחק ונגישות במיוחד.

יחד עם זאת, נדמה, כי גם במקרה של העברת סוג של עניינים מבימ"ש אחד למשנהו, לא ניתן להעביר הליך שהדיון כבר החל בו. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בסעיף 78א שהוסף, כאמור, לחוק בתי המשפט יחד עם הוספת סמכות העברת סוגי הליכים לנשיא בימ"ש שלום, בתיקון 68 לחוק, וזו לשון הסעיף (ההדגשה אינה במקור): (א) מנהל בתי המשפט רשאי להעביר הליכים אזרחיים והליכים בעבירות תעבורה שהוגשו לבית משפט מסוים וטרם החל הדיון בהם, לבית משפט אחר של אותה דרגה, בין באותו אזור שיפוט ובין באזור שיפוט סמוך, כדי לאזן את חלוקת עומס הדיונים בין בתי המשפט, ובלבד שהמרחק בין בתי המשפט אינו עולה על 60 קילומטרים.

אשר על כן, הערעור מתקבל וההחלטה להעביר ההליך נשוא הערעור מבימ"ש השלום בבאר-שבע, מבוטלת.

סעיף זה מאפשר הגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת נשיא בית משפט השלום על העברת הדיון (סעיף 49(ב)(1)) ואף קובע מנגנון ערעור על החלטתו בבקשה לעיון מחדש בפני בית המשפט המחוזי (סעיף 49(ב)(3)).

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשות כי תפקידה של המשיבה 2, כשלעצמו, מקים חשש למשוא פנים ביחס לכלל שופטי בית משפט השלום בבית שאן שאליו הועבר ההליך.

כך גם אין בידי להיעתר לבקשת המשיבים להורות על העברת ההליך מבית משפט השלום בבית שאן לבית משפט השלום בעפולה, שבאותו מחוז, מהסיבה שאין זו המסגרת הדיונית להעלותה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת הגישה לבית הדין האיזורי תל אביב בקשה שהוכתרה כ"הבהרה" (להלן – בקשת ההבהרה) בה עתרה בין היתר להחזרת הדיון לבית הדין כשהיא מציינת כי "העברת התיק לבאר שבע גורמת להוצאות מרובות של בית הדין ומגדיל את ההוצאות שלנו, גם בגלל המרחק, אך גם בשל החלת תהליך מחדש לתיק זה". בהחלטה מיום 6.9.2023 נדחתה הבקשה על ידי בית הדין האיזורי באר שבע שההליך הועבר לטיפולו (הרשמת עינת לסרי), בנימוק לפיו "בית דין זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות כב' הנשיאה יהלום ובפני הנתבעת פתוחה הדרך לפעול בהתאם לכל דין" (להלן – ההחלטה בבקשת ההבהרה).

בעניינינו, מצאתי להתייחס לבקשת רשות העירעור ולדחות אותה לגופה, הגם שקיימים על פני הדברים קשיים דיוניים בהחלטות השונות, אשר ניתנו במותב שאינו מלא (החלטת הביטול שניתנה ללא שתוף נציג הציבור ששותף בהחלטת המחיקה שבוטלה); החלטת ההעברה שעל פי הנפסק בע"ע (ארצי) 466/97 מועצה מקומית כפר מנדא – אחמד (21.12.2000) מחייבת שתוף נציגי ציבור, אלא כמובן אם נתקבלה בהסכמה; אי מתן זכות תגובה טרם קבלת החלטת ההעברה ביוזמת בית הדין; ותוך היתעלמות מהעובדה שבקשת ההבהרה היתה במהותה בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה ללא קבלת היתייחסות בעלי הדין ולא ערעור בפני ערכאה מקבילה (ההחלטה בבקשת ההבהרה).

...

דיון והכרעה תמצית ההחלטה וההיבט הדיוני לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהשתלשלות העניינים המלאה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה על מנת לקדם את תכלית הדיון המהיר ולחסוך בהוצאות נוספות לצדדים, יש מקום לדחות את הבקשה אף ללא קבלת עמדת המשיב.

הנה כי כן, גם אם הנימוק להעברת הדיון שגוי וההחלטה התקבלה במותב חסר וללא שמיעת בעלי הדין, התוצאה היא כי הדיון הועבר מבית דין נטול סמכות מקומית לבית דין שמסורה לו סמכות מקומית.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 21.11.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטות בית המשפט לעניין מגוריה בבית, ולחלופין ביקשה כי מועד ביצוען יידחה או יעוכב כך שתוכל להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אלו לערכאה המוסמכת.

לבסוף, נטען כי החלטות המותב נושא הבקשה גורמות נזק רב למערערת, ומלמדות על פגיעה במראית פני הצדק שאף היא מצדיקה את העברת הדיון למותב אחר.

...

בית המשפט ציין, בין היתר, כי בניגוד לטענתה של המערערת שלפיה עמדתה לא נשמעה עובר לקבלת חלק מההחלטות נושא הערעור, עיון בהחלטותיו ובהשתלשלות העניינים בהליכים מלמד כי ניתנה לה האפשרות להגיש את תגובתה, וכי בית המשפט נעתר מספר פעמים לבקשותיה, לרבות עיכוב המועד לפינוי הבית.

לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

משאלה הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי הטענות בערעור מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

הערעור נדחה אפוא.