בקשה לעיון מחדש בהחלטה על עיכוב ביצוע פסק דין

כן קבעתי, כי בכפוף להפקדת ערבון בקופת בית המשפט על סך של 25,000 ₪, אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין.

בקשה לעיין מחדש בהחלטה זו בדבר הערבון נדחתה בהחלטה מיום 9.7.2020.

בתשובתו לבקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין מיתנגד המשיב גם לבקשה זו וטוען כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין לא יהיה בידיהם לגבות מהמשיב את הסכומים שמומשו, זאת לאור היותו של המשיב בנק שאין לו כל בעיה או מיגבלה להשיב כספים ככל שיידרש; מעבר לכך שהמבקשים לא הראו שסכויי ההצלחה שלהם טובים על יסוד טענות הגנה ממשיות.

לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי בדבר חובת ההפקדה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, זאת לאור החלטתי מיום 9.7.2020.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי אין מדובר במקרה בו יש לבטל את פסק הדין מטעמי צדק בשל פגם בהמצאה או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אלא במקרה בו נדרש בית המשפט לבחון, האם נופל המקרה בגדר שיקול הדעת המסור בידי בית המשפט לבטל את פסק הדין מקום ששוכנע כי ראוי ונכון לעשות כן. הלכה פסוקה היא, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה הם שניים: האחד - סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה במועד, והשני - סיכויי ההגנה של המבקש (ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [5.8.1992]; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ [29.10.2000]; ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [16.1.2005]; רע"א 1119/05 גודלסיל נ' ביליה רוברט נכסים ובניה בע"מ [27.2.2005]).

בשים לב לקושי שבטענות המבקשים הן לעניין אי הגשת בקשת רשות להגן במועד והן לגופו של עניין, ובאיזון בין קושי זה ובין זכותם של המבקשים לבירור טענותיהם, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת עד ליום 16.9.2020.

לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי בדבר חובת ההפקדה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, זאת לאור החלטתי מיום 9.7.2020.

בכל הנוגע לעיכוב הבצוע שניתן בהליך העירעור נימק בית המשפט המחוזי את החלטתו כך: "אין הכוונה להקנות לצד יתרון שהוא אינו זכאי לו, ולכן צו הביניים יעמוד בעינו עד לחלוף המועדים שצוינו לעיל (30 יום לאחר מתן פסק הדין). אציין כי ככל שנידרש לכך מקור סמכות, הרי שמדובר בתנאי להפסקה, שבית המשפט מוסמך להתנות מכוחה של תקנה 154". בקשת רשות העירעור והתשובה לה בקשת רשות העירעור דנן נסבה על ההחלטה האמורה של בית המשפט המחוזי.

כך, מציין המבקש כי בשל הפסקת הליך העירעור התיק ניסגר במערכת "נט המשפט", באופן שימנע ממנו להגיש בקשות לעיון מחדש בהחלטה על עיכוב הבצוע, גם במקרה של שינוי נסיבות המצדיק זאת.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שיש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

דא עקא, בהתאם למתווה שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי – "נחסמה" דרכו של המבקש לעשות כן. אף אינני מקבלת את טענות המשיבה שנסבו על השוואת העניין דנן לבר"ם 4331/19 שבו המצב הדיוני היה שונה.

לנוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

בבית המשפט העליון עע"מ 3795/20 - ד' לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: ארז גיא קריסמרו סכר נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבינוי והשיכון 2. קלריס קריסמרו בקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובקשה למתן החלטה

על רקע זה, ועל רקע נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הנוגעות לאיכלוס הדירה, ביקש כי אעיין מחדש בהחלטתי ואורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, עד לדיון הקבוע בעירעור ביום 21.4.2021.

...

ביום 12.8.2020, ולאחר שהתקבלו תגובות המשיבים, נתתי את החלטתי ובה קבעתי כי אין בהודעת העדכון כדי לשנות מהחלטתי שלא לעכב את ביצוע פסק הדין.

לאחר שעיינתי בהודעה ובהחלטה שצורפה לה, קבעתי כי אין בהן לשנות מהחלטתי מיום 12.8.2020 (החלטה מיום 16.8.2020).

לאחר שעיינתי בדברים ולפנים משורת הדין, בקשות המבקש מיום 26.8.2020 תועברנה לתגובת המשיבים, שיהיו רשאים להגיב להן עד ליום 1.9.2020.

בהמשך לכך, ולאחר החלפת ייצוג, הגישו המבקשים באמצעות בא-כוחם הנוכחי בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לעיון מחדש או עד להכרעה בעירעור שיוגש על פסק הדין.

הינה כי כן, השאלה המרכזית שיש לבחון במקרה הנידון היא האם הגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות בקשת עיון מחדש בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מהוה "הליך תלוי ועומד באותו עניין" באופן שמתקיים "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת ערעור על פסק-הדין מושא בקשת הביטול.

...

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, התשובה לכך היא שלילית.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה רשאית לעיין בה מחדש ואף לשנותה: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב [2]; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר היתרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל [3]; ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי [4]). מובן שקיים חשש כי בעל-דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [5], בעמ' 796). בעניינינו מדובר בהחלטה על עיכוב ביצוע הנתנת, מטבע הדברים, לאחר פסק-הדין, אולם אין בכך כדי לשלול את אופייה כהחלטת ביניים, אשר איננה יוצרת מעשה-בית-דין (ע"א 6146/00 עריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל [6])" (הדגש שלי, ה.א.).

...

מאחר שהטענה הזו נטענת רק לאחר הדיון, ועל מנת שלא לסרבל עוד את ההכרעה בעניינם של ההליכים המקדמיים בשל הצורך לקבל את תגובת הנתבע לטענה זו, אני מורה שהתובעות ימציאו את הדוחות המבוקשים, בתוך 5 ימים מהיום.

אכן, כפי שטוענות התובעות, כב' השופט הס החליט בסופו של דבר, בהחלטתו מיום 29.3.20 ,שלא לחייב את התובעות לחשוף מסמכים הקשורים לצדדי ג', ובכלל זה לגב' חכמי, אולם לנוכח כתבי הטענות המתוקנים אני מגיעה עתה למסקנה שונה.

אני סבורה כי קביעה, לפיה חרף טענות התובעות בכתב התביעה המתוקן, התובעות רשאיות להסתיר מהנתבע הסכמים והסדרים שעשו עם חייבים אחרים, ובכללם הגב' לאה חכמי, או תוצאה שלפיה שהן לא יחויבו לחשוף בפני הנתבע את ההתחשבנות בינן ובין החייבים האחרים, חותרות תחת הוראות סעיפים 55,56 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973.

לנוכח טענות אלה, הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע זכאי לקבל את המסמכים שביקש, אף שמדובר בכרטסת הנוגעת לצד ג' – הגב' לאה חכמי.

לכן, אני מקבלת את הבקשה בעניינו של סעיף 14.1 לבקשה ומורה לתובעות להעביר לנתבע את הכרטסת בקשר לגב' לאה חכמי.

לנוכח כל האמור עד כה, ברור שעל התובעות להשיב לשאלה זו, ככל שמדובר בחוב שמקורו בעובדות נשוא התביעה שבפני.