בקשה לעיון מחדש בהחלטה בדבר קשר סיבתי בתאונת עבודה

ביום 12.3.2020 ניתנה החלטת השופטת (בדימוס) שרה מאירי בה נקבע כי "...התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המקרוטראומה/מחלת מיקצוע בעבודת התובעת ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, וליקוי/מחלת התובעת כנטען בכתף ימין. התובעת תגיש כל תצהיריה עד ליום 1.5.20...". ביום 12.7.2020 הגישה המבקשת בקשת ארכה להגשת תצהירים, בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ובקשה לגילוי מסמכים ספציפיים: התשתית העובדתית שנקבעה על ידי פקיד התביעות; השאלות שהועברו לד"ר אדיר גלוקמן היועץ הרפואי לפקיד התביעות ואשר על בסיסה נדחתה התביעה; חוזר מטעם המוסד "נוהל טפול בתביעות בגין מחלות הנגרמות עקב תנא עבודה". ביום 26.2.2021 ניתנה ההחלטה הבאה: "לאחר עיון בבקשה ולמחיקת סעיפים מכתב ההגנה כמו גם לגילוי מסמכים ספציפיים, אני קובע כי בקשה זו תדון ע"י המותב בפתח דיון ההוכחות (לצורך כך מתבקש ב"כ הנתבע להגיע לדיון כשבאמתחתו כל המסמכים הספציפיים שגילויים מתבקש על מנת שהמותב יוכל לעיין בהם בטרם תנתן החלטה)

" ביום 14.4.2021 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 26.2.2021 וזאת בין היתר לנוכח החלטת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 32115-09-20 רוזן – המוסד לביטוח לאומי (5.4.2021).

המבקשת הודיעה לבית הדין כי המסמכים הרלבאנטיים המבוקשים הם התשתית העובדתית שנקבעה על ידי פקיד התביעות להכרה כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה והועברה לרופא המוסד והשאלות שהופנו לד"ר אדיר גלוקמן – היועץ הרפואי אשר על בסיס חוות דעתו נדחתה התביעה.

עוד אציין כי גם פסק דין רוזן אליו הפניתה התובעת, קובע כי יש לעניין חובת הגילוי יש להבחין בין מצב שבו יתכן שבידי המוסד ראיות שאין בידי התובע בעקבות שאלונים שהופנו למעסיק או חקירה שנערכה אצלו- שאז אין הצדקה שלא לגלות לתובע את כל מימצאי החקירה לבין "תביעה שבה שנוי במחלוקת עצם היתרחשות ארוע תאונתי, שלגביה ככלל בידי המבוטח ולא בידי המוסד המידע בנוגע לעצם היתרחשות הארוע התאונתי ואופן התרחשותו" כפי המתקיים בעניננו.

בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לבקשת רשות העירעור בעיניין זה. לא שוכנעתי כי מיתקיים האמור בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לפיו רשות ערעור תנתן "אם שוכנע בית הדין כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". סוף דבר – הבקשה נדחית, לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

...

ביום 12.3.2020 ניתנה החלטת השופטת (בדימוס) שרה מאירי בה נקבע כי "...התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע בעבודת התובעת ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, וליקוי/מחלת התובעת כנטען בכתף ימין. התובעת תגיש כל תצהיריה עד ליום 1.5.20...". ביום 12.7.2020 הגישה המבקשת בקשת ארכה להגשת תצהירים, בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ובקשה לגילוי מסמכים ספציפיים: התשתית העובדתית שנקבעה על ידי פקיד התביעות; השאלות שהועברו לד"ר אדיר גלוקמן היועץ הרפואי לפקיד התביעות ואשר על בסיסה נדחתה התביעה; חוזר מטעם המוסד "נוהל טיפול בתביעות בגין מחלות הנגרמות עקב תנא עבודה". ביום 26.2.2021 ניתנה ההחלטה הבאה: "לאחר עיון בבקשה ולמחיקת סעיפים מכתב ההגנה כמו גם לגילוי מסמכים ספציפיים, אני קובע כי בקשה זו תידון ע"י המותב בפתח דיון ההוכחות (לצורך כך מתבקש ב"כ הנתבע להגיע לדיון כשבאמתחתו כל המסמכים הספציפיים שגילויים מתבקש על מנת שהמותב יוכל לעיין בהם בטרם תינתן החלטה)

על מנת לייעל את ההליך, ולמרות שטרם ניתנה החלטה בבקשה המקדמית, סבור אני שיש מקום לחייב את התובעת בהגשת תצהירי עדות ראשית (שיוגשו בכפוף ותוך שמירה על כל טענותיה המקדמיות) התצהירים יוגשו עד ליום 1.5.21..

בית הדין האזורי בהחלטה מיום 15.8.2021 – ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור - דחה את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כך: "ראשית, מקובלת עלי עמדת הנתבע כי מדובר במסמכים המהווים התייעצות פנימית. בהקשר לזאת, התובעת משליכה יהבה על פסק דין רוזן (בר"ע 321115-09-20 רוזן נ' המוסד לביטוח לאומי (5.4.21)) בו עמד בית הדין הארצי על הצורך בקיום הליך גילוי נרחב. אולם, פסק הדין בעניין רוזן מכיר בקיומם של חריגים לכלל הגילוי המצדיק את אי גילויים ובהם מסמכים המהווים התייעצות פנימית ועל כן אין בידי לקבל את עמדתה בהקשר זה;

" על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני ובמסגרתה טוענת המבקשת כי החלטת בית הדין אינה מנומקת וכי לא ניתן כל הסבר מדוע סבור בית הדין שמדובר בהתייעצות פנימית; אין הצדקה לחריגה מהכלל של גילוי מסמכים; מדובר במסמכים שהוגשו לצורך בירור התביעה של המבקשת למוסד ואין מדובר במסמכים שהוכנו לצורך משפט; גם אם מדובר במסמכים המהווים תרשומת פנימית מפנה המבקש לנפסק בבית משפט השלום בעניין ת.א 1952-11-12 יעקבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ שם נקבע כי על חברת ביטוח להמציא עותק מכל התרשומות הפנימיות בתיק עד למועד דחיית התביעה וטוענת כי מקל וחומר יש להחיל את אותו עיקרון על המוסד; בית הדין האזורי התעלם מהבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה; מדובר במקרה בו אין לאפשר למוסד להעלות נימוקי דחייה נוספים בכתב ההגנה מעבר לאלו שהועלו על ידו במכתב הדחייה וקבלת הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה תחסוך את הצורך בניהול דיון הוכחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להדחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המוסד.

בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לבקשת רשות הערעור בעניין זה. לא שוכנעתי כי מתקיים האמור בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לפיו רשות ערעור תינתן "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". סוף דבר – הבקשה נדחית, לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

(בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר; בקשת התובע לעיון מחדש בהחלטת המותב מיום 8.6.22) השאלה שבמחלוקת וההליך עד כה התובע נפגע בעבודתו ביום 20.8.19 והחבלה בשוק רגל ימין הוכרה כתאונת עבודה.

המומחה התבקש לחוות את דעתו בנוגע למהות הליקויים מהם סבל התובע ברגל שמאל, בנוגע לקשר הסיבתי בין הליקוי או הליקויים ברגל שמאל לבין הארוע מיום 20.8.19 ובנוגע לאי הכושר שניגרם בשל הארוע.

ביום 31.12.19 קבע פקיד התביעות כי הכיר בארוע כתאונת עבודה, וכי הפגימה שהוכרה כתוצאה מהארוע היא "חבלה בשוק רגל ימין". פקיד התביעות דחה את הטענה לפגימות מהסוגים הבאים: חבלה סיבובית בקרסול כף רגל שמאלית, פצע נמקי מזוהם בכף רגל שמאלית, ושבר בראש מסרק 5 בכף רגל שמאלית בנימוק כי פגימות אלה אינן קשורות לארוע.

אשר לטענה שהמומחה לא היתייחס למסמך רפואי טרם התאונה אודות פציעה לכאורה ברגל שמאל, טען התובע שייתכן שהמומחה עיין בחומר הרלוואנטי אך לא ראה כל קשר בין ארוע פציעה קודמת ו/או שטחית ברגל שמאל לבין הפציעה נושא הליך זה ומשכך לא מצא לנכון לרשום את הדברים במפורש.

...

הנתבע טען שיש לדחות את התביעה לאחר שהתובע הציג מספר גרסאות בנוגע למהלך האירוע וסוג הפגיעה, ומכיוון שטענות התובע אינן מתיישבות עם הרישומים הרפואיים.

המסקנה הרפואית המתבקשת, בהתאם לניתוח המסמכים הרפואיים ומכלול הראיות, היא כי הפצע בכף רגל שמאל נוצר כבר במהלך האירוע או בסמוך לאחר מכן עקב צליעה וחיכוך.

המומחה קובע שסביר שהפציעה במהלך האירוע ואשר הובילה בסופו של דבר לקטיעת רגל שמאל החלה כבר באותו אירוע.

לפיכך, אין מקום בשלב זה לשנות מהקביעות העובדתיות שצוינו בהחלטת המותב ובקשת התובע בעניין זה – נדחית.

ביום 1.6.20 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך. לחילופין, אף אם יוכח ארוע מעיון במסמכים הרפואיים ובהתייעצות עם רופא המוסד עולה כי אין קשר סיבתי בין הארוע המתואר לנזק בכתפיים, הנזק בכתפיים היה קיים עוד טרם התאונה הנידונה". ביום 2.9.20 הגיש התובע לנתבע בקשה לעיון מחדש בהחלטה באמצעות בא כוחו.

ביום 21.12.20 השיב הנתבע לתובע כי "לאחר עיון מחדש ובדיקה נוספת שבוצעה, דחייתנו בעינה עומדת". לנוכח הדחייה כאמור הוגשה תביעה זו. יצוין כי הנתבע הכיר לתובע בעבר בארוע מיום 26.2.18 כתאונת עבודה ובפגימות כאבי גב תחתון ושכמות (להלן – "התאונה שהוכרה").

עוד יצוין כי אותה רופאה מציינת במסמך רפואי מיום 26.7.20 בסיכום ביקור מיום 14.5.20 כי "לפני 4 חודשים תאונת עבודה. הזרועות התעקמו עקב תפס במקדחה". במסמך מאוחר ומתוקן שניתן לתובע על ידי ד"ר רם ירון נרשם: "(רוצה להוסיף למכתב) שעובד כפועל ביניין לדבריו היה מעורב בת.ד בדרכו מהעבודה. לפני כחודש תאונת עבודה עם מקדחה שהסתובבה ונפל על הכתף". כמו כן, התובע צירף שני מסמכים רפואיים מיום 31.1.20 של ד"ר אופיר אורי, מומחה בכירורגיה אורתופדית כאשר במסמך המקורי (סומן נ/2) אין שום תעוד בדבר הארוע הנטען מיום 15.12.19 וכל שנירשם הוא "תלונות כאב בשתי הכתפיים מאז 2/2018 בעקבות תאונה כנוסע ברכב". ומנגד, במסמך המתוקן נוסף תאור של הארוע מיום 15.12.19.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, דין התביעה להתקבל בהינתן שהוא הוכיח את תביעתו וגרסתו גובתה על ידי העד מטעמו ובראיות נוספות לרבות חוזה עבודה עם נדב אשר בדירתו עבד התובע בעבודות שיפוצים.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר ולא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוגבר החל עליו להוכחת אירוע תאונתי בעבודתו כעצמאי.

באשר לעד מטעם התובע - כפיר, מדובר במי שלא היה עד לתאונה כלל, ולא מצאנו בעדותו כדי לתמוך בגרסת התובע.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את התרחשות האירוע הנטען ביום 15.12.19.

בנסיבות העניין, הננו מורים על דחיית התביעה.

מסקנתו של ד"ר אנג'ל כאמור בחוות דעתו ובמענה לשאלות ההבהרה (הרבות) שנשאל הייתה כי "יש קשר סיבתי בין עבודתו (של המערער) לליקוי הניווני בבירכיים" אולם "תרומת העבודה הנה פחותה מ-20%". המומחה האחר הסביר כי נתוניו האישיים של המערער לרבות "מנח וארוס, פציעות קודמות, ארתרוסקופיות קודמות ופעילות כדורגל וחדר כושר", תרמו במידה גדולה יותר לליקוי.

גם בהתייחס לחוות דעת זו הגיש המערער בקשה לפסילתה, בעקרו של דבר מן הטעם שנדרשת בעיניינו חוות דעת של מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית ורפואת הספורט.

המערער לא הסתפק בכך והגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין האיזורי הדוחה את הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה האחר.

· טענת המערער לפיה העברת חוות הדעת מטעמו לידי המומחה האחר מנוגדת לתקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דינה להדחות, שכן בהליך זה נדונה פגיעה בעבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, וממילא הגשת חוות הדעת מטעם המבוטח תואמת את ההלכה הפסוקה ומהוה פראקטיקה המיטיבה עם המבוטח, שרשאי להגיש למומחה חוות דעת מטעמו, גם אם המוסד לביטוח לאומי אינו מגיש חוות דעת מטעמו.

...

· טענת המערער לפיה העברת חוות הדעת מטעמו לידי המומחה האחר מנוגדת לתקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דינה להידחות, שכן בהליך זה נדונה פגיעה בעבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, וממילא הגשת חוות הדעת מטעם המבוטח תואמת את ההלכה הפסוקה ומהווה פרקטיקה המיטיבה עם המבוטח, שרשאי להגיש למומחה חוות דעת מטעמו, גם אם המוסד לביטוח לאומי אינו מגיש חוות דעת מטעמו.

· טענת המערער כי המומחה האחר לא ערך לו בדיקה פיזית דינה להידחות.

המומחה הרפואי אינו נדרש לבדוק את המבוטח הניצב בפניו, אלא אם הוא סבור כי נדרש לעשות כן. · גם טענת המערער כי המומחה האחר לא התייחס לכך שהעבודה הייתה "גורם זר מתערב", לסוגיית הגולגולת הדקה ולהשפעה שיש לכל אחד מהגורמים - דינה להידחות.

לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ולטענות הצדדים בכתב ובפעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו המפורט, היסודי והמנומק של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

סוף דבר - הערעור נדחה.

התאונה אירעה למבקשת במסגרת עבודתה והיא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) כתאונת עבודה.

ביום 7.9.23 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית משפט קמא.

הסיבה בעטיה לא הוגשה הבקשה עם כתב התביעה קשורה ישירות לטענות המשיבה בעיניין העידר קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה הרפואי של המבקשת בתחום האורולוגי.

ככל שהמבקשת עומדת על בקשתה למינוי מומחה כאמור תפעל להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ולמינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ובית משפט קמא יידרש לה. סוף דבר דין בקשת רשות העירעור להדחות.

...

טענות המשיבה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא מצאתי לדחות את הבקשה.

מקובלת עליי טענת המבקשת כי אין לה כל חובה למצות את זכויותיה במל"ל ככל שהוועדה הרפואית במל"ל כלל לא התייחסה לפגיעתה בתחום האורולוגי.

ככל שהמבקשת עומדת על בקשתה למינוי מומחה כאמור תפעל להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ולמינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 ובית משפט קמא יידרש לה. סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להידחות.