בקשה לעיון מחדש בהחלטה בדבר הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין

הינה כי כן, השאלה המרכזית שיש לבחון במקרה הנידון היא האם הגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות בקשת עיון מחדש בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מהוה "הליך תלוי ועומד באותו עניין" באופן שמתקיים "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת ערעור על פסק-הדין מושא בקשת הביטול.

בפתח הדברים יש להדגיש כי במקרה הנידון, הבקשה עליה הוגשה בקשת רשות ערעור היא ההחלטה בבקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.

יתר על כן, כפי שצוין לעיל, תקנה 137(ג) לתקנות מעניקה הארכת מועד סטאטוטורית להגשת ערעור על פסק דין שניתן במעמד צד אחד והוגשה בקשה לביטולו, וזאת עד להחלטה בבקשת הביטול.

...

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, התשובה לכך היא שלילית.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

רקע הבקשה בתמצית בבית הדין האיזורי תל-אביב מתבררת תביעתו של המבקש נגד המשיב למתן סעדים אלה: ביטול החלטת המשיב מיום 11.1.2021 בדבר דחיית תביעתו של המבקש לקיצבת שאירים בשל פטירת אישתו; ביטול החלטת המשיב מיום 8.3.2021, בדבר שלילת זכאותו של המבקש לקיצבת אזרח ותיק, ובדבר קיומו של חוב גמלת אזרח ותיק אשר שולמה למבקש בגין התקופה 8/2018-2/2021; קביעה בדבר זכאות המבקש להמשך תשלום קצבת אזרח ותיק מחודש 3/2021 ואילך.

ביום 30.10.2022, טרם ניתנה החלטתו של בית הדין האיזורי בבקשה "לשקול מחדש" את ההחלטה מיום 6.10.2022, הגיש המבקש לבית הדין הארצי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 6.10.2022.

לטענתו, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בנושא רשימת הפלוגתות חלף, משום שבית הדין האיזורי החליט בעיניין זה עוד ביום 28.9.2022 והמבקש בחר שלא לערער על החלטה זו. הכרעה בפתח הדברים יצויין, כי אכן כטענת המשיב, בקשת רשות העירעור סבה במהותה על החלטת בית הדין האיזורי מיום 28.9.2022, בה נקבעה רשימת הפלוגתות בהליך.

מדובר בתיקון החלטה שבא בגדרי הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובע כדלקמן: "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת ".לאמור, במקרה שבו התקבלה בקשה לתיקון החלטה, יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי לגביה החל מיום המצאת ההחלטה בבקשת התיקון לידי המערער (ראו: ע"א (עליון) 4395/06 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ, 8.11.2006).

לאמור יש להוסיף, כי לאחר עיון בהחלטת בית דין האיזורי ובחומר הקיים בתיק בית הדין שוכנעתי, שיש מקום להביא את טענותיו של המבקש בבקשת רשות העירעור לבחינת ערכאת העירעור.

...

  לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

לאמור יש להוסיף, כי לאחר עיון בהחלטת בית דין האזורי ובחומר הקיים בתיק בית הדין שוכנעתי, שיש מקום להביא את טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור לבחינת ערכאת הערעור.

הבורר נתן את פסק הבוררות, והמשיב פנה לבית משפט קמא בבקשה לביטולו של הפסק.

בו ביום הגיש המבקש "בקשה לעיון מחדש בהחלטה ובקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו". בבקשה נכתב כי ב-21.11.2022 שלח המומחה את חוות דעתו לעיון הצדדים ובקש מהם לקבל הערות ושאלות בכתב בנוגע לחוות הדעת; כי חוות הדעת לוקה בקשיים, בין היתר, בשל כך שנלקחו על ידי המומחה "עיסקאות בפינצטה" כדי ליצור מחיר נמוך ככל האפשר לדירה; וכי זכות החקירה הנגדית היא מהזכויות החשובות ביותר לשם הגנה של בעל דין על האינטרסים שלו בהליך משפטי.

ביום 20.12.2022 בית משפט קמא דחה אף את הבקשה הזו, וקבע כדלקמן: "דין הבקשה להדחות משמדובר, ביסודם של דברים בחזרה על טענות שנדחו בהחלטת בית המשפט מיום 29.11.22, כאשר לא מצאתי בבקשה כל עילה מוצדקת לפסילת חו"ד המומחה, חרף חוסר שביעות הרצון הבולט של המבקש מתוכן חוו"ד. ואזכיר, המדובר במומחה מכריע אשר נבחר בהסכמת הצדדים לגביה הוסכם שתהא "סופית ומוסכמת ללא עוררין", בנסיבות בהן כבר ניתן פסק דין בהליך כאשר חוות הדעת אינה נידרשת להיות מוגשת לבית המשפט, אלא לעיון הצדדים בלבד.

עוד אעיר כי לא ברור כיצד הבקשה הנוכחית מתיישבת עם בקשה שהוגשה מטעם אותו מבקש אך 4 ימים (ביום 11.12.22) במסגרתה עתר להארכת מועד להגשת פסיקתא בטענה לפיה הוא ממתין לתשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו – זאת מקום בו ה"אירועים" העובדתיים להם טוען המבקש בבקשה היתרחשו, לפי הטענה, טרם מועד הגשת הבקשה להארכת מועד.

...

החלטות בית משפט קמא בהחלטתו הראשונה נושא הבקשה, דחה בית משפט קמא ב-29.11.2022 את הבקשה, וזאת בלי להידרש לתשובת המשיב וקבע כדלקמן: "דין הבקשה להידחות משבתיק זה ניתן פסק-דין במסגרתו, בין היתר, הוסכם על ידי שני הצדדים על בחירתו של שמאי מכריע לקביעת שווי הנכס דהיום, מבלי שנקבע כי השמאי יגיש השמאות לבית המשפט או שלצדדים תעמוד זכות לחקור אותו עליה (זאת מבלי לגרוע מאפשרות הצדדים להפנות לשמאי שאלות הבהרה/ השגות עד לקבלת השמאות הסופית). מעבר לכך, לא מצאתי בטענות שהועלו בבקשה עילה מספקת להרהר אחר אובייקטיביות השמאי שנבחר, כאמור על ידי הצדדים בהסכמה מלאה (..) עם זאת אני מתיר לצדדים להגיש פסיקתא מוסכמת לחתימה עד ליום 11.12.22". בהמשך להחלטה, הגיש המבקש בקשה לפסילת המומחה.

אשר לחקירתו של מומחה מטעם בית המשפט, על צד המבקש לחלוק על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט לעמת אותו (בדרך של חקירה או בדרך של הפניית שאלות), שכן אם לא יעשה כן, ייראה כמי שחוות הדעת מקובלת עליו (ר'ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח, פסקה 8 (18.3.2013)), וזאת בהינתן שחקירה נגדית מאפשרת לעמת את המומחה עם טענות שונות ולהתרשם האם המסקנה של המומחה רציונלית ומבוססת היטב (ר' רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' אבי סיטבון, פסקאות 13-12 (23.10.2012) (להלן: עניין אפולו אדקס); רע"א 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' חיה פופ, פיסקה 8 (1.6.2014)).

נוכח המסקנה אליה הגעתי נראה כי לא נדרשת הכרעה בבקשה הנוגעת לפסילת המומחה.

סיכום הערעור מתקבל במובן זה שבית משפט קמא יאפשר למבקש לזמן את המומחה לחקירה נגדית על חוות הדעת, כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 35511-02-23 עאסלה נ' ועדה מקומית לתיכנון לב הגליל בפני כבוד השופט אריה נאמן פסק דין

ואכן המשיבה בתגובתה צירפה את דו"ח התשלומים שממנו עלה כי עולה כי המבקש הפסיק את התשלומים ללא קשר לקורונה - כדלקמן: עד חודש 5/19 שולמו התשלומים כסידרם; בחודשים 6-7/19 לא שולמו התשלומים כלל; חודש 8/19 שולם; והחל מחודש 9/19 כבר הפסיק החייב לשלם בכלל, למעט תשלומים ספורדיים בודדים בחודשים 6/20, 10/20, 12/21 ו-1/22, כאשר בחודש 5/21 שילם את יתרת הקרן שנותרה לתשלום (37,600 ₪); היינו, הפסקת התשלומים המסיבית הייתה כבר בחודש 9/19 – טרם הכיר העולם את מגפת הקורונה! כזכור, ההתפרצות הראשונה של הקורונה בעולם החלה בסין ביום 17.11.19 כאשר רק בחודש 2/20 החלה להתפשט ברחבי העולם כשלמדינת ישראל היא הגיעה רק בחודש 3/20 – רק אז החלו ההגבלות השונות; קרי: המבקש הפסיק לשלם כחצי שנה טרם הקורונה וללא כל קשר לקורונה! זאת ועוד: תהיה הסיבה אשר תהיה להפסקת תשלומיו – מדוע לא פנה לביהמ"ש בבקשת אורכה בסמוך להפסקת תשלומיו 6/19 או לכל הפחות 9/19 ותחת זאת המתין עד 6/22 – כשנה לאחר מועד סיום התשלומים בהתאם לגזה"ד? לאור האמור ובצדק דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש כדלקמן: 8 חודשים לאחר ההחלטה הנ"ל, פנה המבקש בבקשה נוספת לביטול תוספת הפיגורים (להלן: "הבקשה השנייה") והפנה לסעיף 69(א) לחוק העונשין הקובע כי ביהמ"ש רשאי לפטור את המבקש מתשלום תוספת הפיגורים "אם שוכנע שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע". הפעם צירף המבקש אסמכתות כלכליים שבהם פירט את הכנסותיו בשנים הרלוואנטיות, אלא ששוב הוא לא פירט ואף לא היתייחס לשאלה האם וכיצד הקורונה פגעה בהכנסותיו; עצם פירוט ההכנסות איננו אומר דבר שכן בררת המחדל כל עוד לא נטען אחרת (ולא נטען אחרת באותה בקשה) שלא היה כל שינוי בהכנסות לעומת ההכנסות בעת מתן גזה"ד, והלא במועד גזה"ד הייתה פרושה לפני בימ"ש קמא המפה הכלכלית של המבקש ופריסת התשלום ל-2,000 ₪ לחודש למשך 35 חודשים כבר לקחה בחשבון את מצבו הכלכלי והכללי של המבקש, אחרת מדוע פרס ביהמ"ש את התשלום לתקופה כה ארוכה? כל מה שניתן לראות מפירוט ההכנסות שצרף המבקש הנו, שבשנים הרלוואנטיות המבקש לא עבד וקיבל דמי אבטלה – אלא שמצבו זה כלא עובד היה גם בעת מתן גזה"ד ב-6/18! על כן בצדק דחה בימ"ש קמא את הבקשה (שהוגשה כאמור 8 חודשים לאחר דחיית הבקשה הקודמת!): ואכן צדק בימ"ש קמא משציין כי למעשה מדובר ב"עיון מחדש", שכן 8 חודשים טרם לכך הגיש המבקש את בקשתו הראשונה (שגם היא הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה משנה ואף יותר מכך) ונדחתה ועל כן הבקשה השנייה הנה למעשה בקשה "לעיון מחדש" ללא כל בסיס בדין המאפשר "עיון מחדש"; ברם למעלה מן הצורך היתייחס בימ"ש קמא גם לגוף הבקשה וקבע בצדק כי אין בה ממש כפי שפירט וכפי שהוספתי בסעיף 5 לעיל.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל פגם בהחלטותיו המצטברות של בימ"ש קמא ועל כן אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

המבקשת, שהייתה מיוצגת בשלב בו נדונה הבקשה להעברת התיק לבוררות ועד מתן ההחלטה ואף לאחריה, שיחררה את בא כוחה מייצוג ביום 10.2.23 ומאז פנתה במספר בקשות בעיניין ההחלטה שניתנה לרבות מה שהוגדר "בקשה למיצוי זכויות", בקשה לביטול ההחלטה בדבר הארכת המועד שניתנה למשיבה להגשת כתב ההגנה ובטול הוצאות, ומספר הודעות נוספות.

לעמדת המשיבה יש לדחות את הבקשה על הסף או לגופה מכמה טעמים: · מדובר בהחלטה שכמוה כפסק דין ועל כן ככל שהמבקשת מעוניינת להשיג אודותיה עליה לפנות לערכאת העירעור; · הבקשה הוגשה באיחור ככל שהטענה היא לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, הגם שלעמדת המשיבה ככל שירדתי לסוף דעתה הרי שהיא אינה עומדת בתנאים הקבועים לכך; · הנימוקים שהועלו על ידי המבקשת אינם נימוקים רלבאנטיים לביטול ההחלטה שניתנה אלא נימוקים חדשים וטענות חדשות שלא בא זכרן קודם לכן במסגרת ההליך ובכתב התביעה; · היתנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של הליכי משפט וכי פיטורי ב"כ המבקשת אין בהם כדי לפטור את המבקשת מחובתה לעמוד בהוראות סדרי הדין ובהיבטים המהותיים הרלבאנטיים שבמקרה זה לא קוימו.

כך למשל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או כל החלטה אחרת שניתנה מבלי שהצד שכנגדו ניתנה מודע לה ופעל להביא עמדתו בפני בית המשפט בעיניינה (סעד זמני לדוגמא).

בקשה לביטול החלטה או לעיון מחדש אינה היזדמנות למקצה שיפורים לתגובה המקורית שהוגשה מטעם המבקשת בבקשה 2 כפי שהוגשה ואין אני נידרשת במסגרת זו לשורת הטענות המשפטיות והעובדתיות החדשות שהועלו על ידי המבקשת.

...

מבוא בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 11.1.23 במסגרתה נעתרתי לבקשת המשיבה והוריתי על העברת התיק לבוררות וזאת מכוח תניית בוררות שבין הצדדים מהנימוקים שצוינו באותה החלטה (להלן - ההחלטה).

למעלה מן הנדרש, מטעמי זהירות והגם שהדבר כלל לא נטען על ידי המבקשת בבקשה שבפניי, הרי שגם אם הייתי בוחנת את בקשה 17 כבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 11.1.23 הרי שדין הבקשה היה להידחות.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי בשים לב לאופן בו הוגשה הבקשה שבפניי - לא מצאתי לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות לעניין הארכת מועד להגשת הבקשה וכיו"ב, ודין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה לביטול ההחלטה מיום 11.1.23 – נדחית.