כך למשל קבע כב' השופט המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין, בע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ:
"הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה (זאת, להבדיל מהליך העיון מחדש בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אשר מוסדר בתקנה 368 לתקנות סדר הדין), וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה ... כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא אפוא נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנדון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תיגרום לשינוי ההחלטה (וראו למשל עניין אוקו, אליו כאמור הפניתה המבקשת, בפיסקה 5). ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת העירעור, כי אם בטעות טכנית באופיה (בן-נון וחבקין, בעמ' 427; וראו למשל, ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537 (2001))" (בע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, מיום 7.3.17, פסקה י' לפסק הדין).
החלטתו הקודמת של בית משפט זה, מפי המותב הקודם, כב' השופטת ד' פיינשטיין, מיום 24.5.18, קובעת:
"הבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות נדחית. ראשית ספק בעיני אם מדובר בתניית בוררות כמשמעותה בדין. שנית, בתניה זו נפל פגם חמור שכן כבר נפסק כי בית הדין הרבני פועל על פי דין, ואין לפנות אליו בבוררויות. שלוש, איני מוצאת לנכון כפי שטוענים הנתבעים להעביר את ההליך לבית דין אחר שידון על פי ההלכה, וזאת בהיעדר תנייה ברורה כאמור. על כן אני קובעת כי הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום".
המבקשים לא השלימו עם החלטה זו והגישו לבית המשפט "פנייה להבהרת החלטה", אשר נדחתה לאחר שכב' השופטת פיינשטיין קבעה כך: "אין הליך של הבהרת החלטה, והחלטתי במקרה זה היא כי התיק לא יעבור לבוררות וזאת בשל מכלול של סיבות".
גם החלטה זו לא הניחה את דעתם של המבקשים, והם הגישו "בקשה לעיון חוזר בשל טעות ו/או לחילופין בקשה לעיון חוזר בשל העידר הנמקה ובשל עובדות חדשות". בבקשה זו ציינו המבקשים כי לאחר ששכניהם, רוכשים נוספים באותו מיזם בניה, שמעו על החלטת בית המשפט הראשונית, התפלאו מאוד, שכן ענייניהם נידונו בבית הדין הרבני ומאחר שמדובר בהסכמים זהים להסכם עליהם המבקשים חתומים, הרי שמדובר בנסיבות חדשות, אשר בגינן יש לשנות את ההחלטה, נוסף לכך שההחלטה לא הייתה מנומקת ולא התייחסה לטיעוניהם המשפטיים.
...
לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם החוזרת, לאורן של ההחלטות הקודמות אשר ניתנו בעניין הבקשה הקודמת לעיכוב הליכים, מצאתי כי אין בענייננו שינוי נסיבות המצדיק את קבלתה, ולפיכך דין הבקשה- להידחות, כפי שיובהר.
החלטתו הקודמת של בית משפט זה, מפי המותב הקודם, כב' השופטת ד' פיינשטיין, מיום 24.5.18, קובעת:
"הבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות נדחית. ראשית ספק בעיני אם מדובר בתניית בוררות כמשמעותה בדין. שנית, בתניה זו נפל פגם חמור שכן כבר נפסק כי בית הדין הרבני פועל על פי דין, ואין לפנות אליו בבוררויות. שלוש, איני מוצאת לנכון כפי שטוענים הנתבעים להעביר את ההליך לבית דין אחר שידון על פי ההלכה, וזאת בהעדר תנייה ברורה כאמור. על כן אני קובעת כי הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום".
המבקשים לא השלימו עם החלטה זו והגישו לבית המשפט "פנייה להבהרת החלטה", אשר נדחתה לאחר שכב' השופטת פיינשטיין קבעה כך: "אין הליך של הבהרת החלטה, והחלטתי במקרה זה היא כי התיק לא יעבור לבוררות וזאת בשל מכלול של סיבות".
גם החלטה זו לא הניחה את דעתם של המבקשים, והם הגישו "בקשה לעיון חוזר בשל טעות ו/או לחילופין בקשה לעיון חוזר בשל העדר הנמקה ובשל עובדות חדשות". בבקשה זו ציינו המבקשים כי לאחר ששכניהם, רוכשים נוספים באותו מיזם בניה, שמעו על החלטת בית המשפט הראשונית, התפלאו מאוד, שכן ענייניהם נידונו בבית הדין הרבני ומאחר שמדובר בהסכמים זהים להסכם עליהם המבקשים חתומים, הרי שמדובר בנסיבות חדשות, אשר בגינן יש לשנות את ההחלטה, נוסף לכך שההחלטה לא הייתה מנומקת ולא התייחסה לטיעוניהם המשפטיים.
נראה, כי כעת כמו אז, וכפי שהדברים עמדו בפני בית המשפט המחוזי, המסקנה הינה אותה מסקנה- אין בהתדיינות שבין המושב לגורמים אחרים, בהם גם המשיבה, בבית הדין לממונות, כדי לתקן את "חוסר הבהירות המהותית המאפיינת את סעיף 20.5 להסכם עם המבקשים" (סעיף 7, עמ' 5 להחלטה).
במסקנה זו, אשר אינה מאפשרת בשלב זה של הדיון להפוך את ההחלטות הקודמות בשלב זה, תומך גם עצם עיתוי הגשת הבקשה.
טענת המבקשים, לפיה מאחר ונטענה בתובענה גם טענת מעשה בית דין, על סמך פסקי דין שנתן בית הדין לממונות, ובית המשפט המחוזי קבע כי פסקי הדין חלים גם על התובעת, יש בהעברת ההליך לבית הדין אשר נתן את פסקי הדין ובקיא היטב בפרטים, משום ייעול ההליך, אינה יכולה לשמש עילה לעיכוב ההליכים ושיקול על העברת הדיון לבוררות בשלב זה.
סיכומו של דבר ונוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
