בקשה לעיון חוזר בעיכוב יציאה מהארץ בשל שינוי נסיבות

הבקשה עודכנה ביום 9/1/23 למועדים אחרים (יציאה מהארץ החל מיום 8/1/23), אך הטעם לה נותר זהה – לדברי המבקש, על מנת למנוע 'נזק קטסטרופאלי' לעסקיה של קבוצת בסדנו, שהוא העומד בראשה, בארה"ב. בטרם אדון בטענות לגופן, יש להדרש למסגרת החוקית המאפשרת הגשת הבקשה שבפני והיא מכוח סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט: "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". מאחר ולא חלף זמן ניכר מאז החלטתי לדחות את הבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, החלטה שאושרה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, הרי שיש לבחון האם השתנו הנסיבות או נתגלו עובדות חדשות אשר יש בהן כדי לשנות מההחלטה ועוד קודם לכן, האם קם הצורך לקיום דיון נוסף בעיניין זה, כפי שהתבקש גם כן על ידי המבקש.

גם בעיניין זה נפסק על ידי ביהמ"ש העליון כי יכולתו של בית המשפט לשוב ולעיין בהחלטתו אינה מקימה מניה וביה גם זכות לקיום דיון בעיניין: "אכן, בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטה שנתן בדבר עיכוב ביצוע, מקום בו הוא מתרשם שהונחה הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי, במקרים חריגים ויוצאי דופן. אולם, אין בכך כדי להצמיח לבעל דין זכות כי עניינו יתברר מחדש כל אימת שיגיש בקשה לכך, וממילא אין בכך כדי לחייב שבירור כאמור ייעשה במעמד הצדדים" (ע"פ 5135/13 טל יגרמן נ' מ"י (נבו 2/6/14)).

...

הבקשה עודכנה ביום 9/1/23 למועדים אחרים (יציאה מהארץ החל מיום 8/1/23), אך הטעם לה נותר זהה – לדברי המבקש, על מנת למנוע 'נזק קטסטרופלי' לעסקיה של קבוצת בסדנו, שהוא העומד בראשה, בארה"ב. בטרם אדון בטענות לגופן, יש להידרש למסגרת החוקית המאפשרת הגשת הבקשה שבפני והיא מכוח סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט: "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". מאחר ולא חלף זמן ניכר מאז החלטתי לדחות את הבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, החלטה שאושרה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, הרי שיש לבחון האם השתנו הנסיבות או נתגלו עובדות חדשות אשר יש בהן כדי לשנות מההחלטה ועוד קודם לכן, האם קם הצורך לקיום דיון נוסף בעניין זה, כפי שהתבקש גם כן על ידי המבקש.

בהתחשב בחלוף הזמן הקצר מתחילת החקירה ומאז החלטתי הקודמת, איני סבורה שיש לאזן מחדש בין האינטרסים המתנגשים כפי שפורטו לעיל וכלל השיקולים אשר הביאוני להכריע כנגד ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, כוחם יפה גם עתה.

סוף דבר – הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

אשר לעניינו של המבקש, השופט זילברטל הוסיף וקבע כלהלן: "אני סבור כי מכלול הנסיבות מוליך למסקנה לפיה מדובר בתושב חוץ שלא העתיק באופן מלא את מרכז חייו לארץ במהלך השנים האחרונות, בהן נימנעה יציאתו ממנה. על כן נראה, כי אין להתייחס אל המבקש כאל 'תושב ישראל' לכל דבר ועניין, ויש ליתן משקל הולם לזיקתו הברורה לחו"ל. משמעות הדבר היא, כי ההגבלה שהוטלה על המבקש גורמת לפגיעה בחרותו ובזכותו לנהל אורח חיים כרצונו ובמקום בו יבחר, מעבר לפגיעה במי שמושבו הקבוע בישראל. נוכח האמור, ככל שהמבקש יגיש ללישכת ההוצאה לפועל בקשה נוספת לביטול ההגבלה, ולו עקב שינוי נסיבות הנובע מעצם חלוף הזמן או אם תהיה בפיו הצעה לסילוק החוב, ראוי לייחס משקל הולם, בין יתר הנתונים, להיותו, ביסוד הדברים, תושב חוץ (גם אם קיימת לו זיקה לישראל), בין אם בסופו של יום הדבר יוליך לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע הרשם בהחלטתו, ובין אם לאו. כאמור לעיל, אף הילוכו של המבקש, שכפי שנפסק אינו משתף פעולה כנדרש עם הליכי ההוצאה לפועל, הוא נתון בעל משקל. לא למותר לציין, כי ראוי שהמבקש יגלה נכונות להעמיד מידע אודות הנכסים שברשותו, שכן הדבר יועיל לקידום ההליכים בתיקי ההוצל"פ, ככלל, כמו גם למציאת הפיתרון הצודק ביותר עבור הצדדים, והמבקש בפרט, לניהול המשך הליכי ההוצאה לפועל בנסיבות העניין". הבקשה השנייה לביטול הצוים בחלוף חודשים ספורים ממתן החלטתו של השופט זילברטל, הגיש המבקש לרשם ההוצאה לפועל בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הראשונה, ובה ביקש כי יבוטלו התנאים שנקבעו להסרת ההגבלה על יציאתו של המבקש מהארץ.

כן נקבע כי העובדה שהחייב הוא תושב חוץ בעת הגשת הבקשה לעיכוב יציאתו מהארץ לא תשמש כמגן אבסולוטי מפני מתן הצוו, וכי בכל מקרה יש לבחון את נסיבות קבלת התושבות, את תום ליבם של הצדדים להליך וכל נתון נוסף הרלוואנטי לבקשה (ראו: עניין דדון; קטוביץ, 140).

...

המבקש מבסס טענה זו על הפסיקה אשר התייחסה לעיכוב יציאה מהארץ מכוח סעיף 14(א), בה נקבע כי ככלל בית המשפט יורה על עיכוב יציאתו מהארץ של חייב תושב חוץ רק במקרים מיוחדים, וכי בעניינו של המבקש לא הייתה הצדקה לעשות כן. כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל טענה זו. הפסיקה הדנה בשאלת עיכוב יציאתו מהארץ של חייב תושב חוץ עסקה בצווים שניתנו מכוח סעיף 14(א) לחוק.

בנסיבות אלה, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם בעניינו של המבקש.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

בתאריך 05.02.20 הגיש הנאשם במסגרת תיק הערר (ע"ח 40169-12-19) בקשה לעיון חוזר בהחלטה בנוגע לעיכוב היציאה מן הארץ בשל שינוי נסיבות הן לאור ההחלטה בנוגע לעיכוב ביצוע עונש המאסר והן לאור הגדלת הקף הערבויות שהוצעו, המאשימה היתנגדה לבקשה.

...

במסגרת הערעור הגיש הנאשם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן הכרעה בערעור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת העיכוב והורה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר יהא בתנאים שהוטלו על ידי בימ"ש השלום (ראה החלטת כב' השופט שלו מיום 27.01.20).

בחינת הנימוקים בהחלטת כבוד השו' פרידלנדר מיום 7.1.2020 ולאחר מכן מיום 25.2.2020 מביאה למסקנה כי נקודת האיזון לאור הרשעת הנאשם בכל האישומים על ידי ערכאת הערעור, השתנתה לחומרה.

מכל האמור, באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתיר יציאתו של הנאשם מן הארץ.

לא מצאתי לנכון להורות, כבקשת המאשימה, על איסור יציאה מן הארץ עד לתום ההליכים אולם ככל שוודאות ההליך המשפטי בעניינו יתחזק, הכף תהיה נוטה לקבלת בקשה זו. לאור דחיית הבקשה ונוכח החשש להימלטות והפגיעה באמון הציבור, אני מורה לנאשם להפקיד דרכונו במשרדי המאשימה.

יחד עם זאת, ניתנה למערער האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר, בשל שינוי נסיבות הנובע מעצם חלוף הזמן או אם תהיה בפיו הצעה לסילוק החוב.

בקשה שנייה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ נוכח הקביעה הנ"ל שניתנה ע"י בית-המשפט העליון, הגיש המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בהגבלה על יציאתו מן הארץ, אך לא הוגשה על ידו כל הצעה לסילוק החוב, והוא ביקש לבטל את ההגבלה ללא כל תנאי.

ביום 02/02/2020 ניתנה החלטה מנומקת ע"י כב' הרשמת כפרי לפיה נקבע, כי קיים שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בתנאים לביטול ההגבלה על יציאת המערער מן הארץ (ההחלטה תיקנה החלטה קודמת מיום 09/01/2020, לפיה דחתה כב' הרשמת כפרי את הבקשה לעיון חוזר).

...

בית המשפט העליון ממשיך ומחדד קביעותיו, בזו הלשון: "בענייננו, נקודת המוצא היא כי המבקש הוכרז כבר לפני זמן רב כבעל יכולת המשתמט מחובותיו, וזאת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק לשם הכרזה כאמור. לכך יש להוסיף כי בהחלטתו השנייה של הרשם צוין עוד כי המבקש פרע חובות אחרים בתקופת שהותו בישראל מאז שחרורו מהמאסר, וגם בכך יש ללמד על כך שהמבקש מחזיק בנכסים בישראל. בנסיבות אלה, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם בעניינו של המבקש. ניכר כי המבקש הוא בעל יכולת לפרוע את חובו בישראל, וכי הותרתו בישראל עשויה להוביל לסילוק החוב על-ידו. משכך, עניינו אכן בא בגדר המקרים המיוחדים שבהם ניתן לעכב יציאתו של חייב תושב חוץ מישראל לפי סעיף 14(א) לחוק, אשר כאמור, מוסדרים באופן מפורש בסעיף 66א לחוק.

לסיכום, מצאתי כי אין מקום להתערב בקביעות כב' הרשמת כפרי בהקשר זה, וביתר שאת, בהחמרת התנאים לביטול ההגבלה, שהם בעצם התנאים שהוטלו בהחלטת ההגבלה הראשונה.

אולם משמצאתי כי טענות אלו נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להידרש אליהן בשנית.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.

2.2 מעצר המשיב הוארך עד ליום 7.8.19, ומאז שהה עד ליום 28.8.19 במעצר בית בתנאים מגבילים, וביום 1.9.19 סוכמו בין ב"כ המשיב והעוררת התנאים המגבילים הבאים לתקופה של 180 יום : צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון איסור כניסה למעון רמות איסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בחקירה איסור עבודה במחיצת חסרי ישע ערבויות להבטחת תנאי השיחרור.

בפתח הדיון הודיעה שם ב"כ העוררת - אנחנו חוזרים על הבקשה לעיון חוזר לחידוש תנאים מגבילים למשיב נוכח שינוי נסיבות.

...