בקשה לעיון חוזר במעצר עד תום ההליכים בעבירת ירי

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) מיום 17.1.2021 במ"ת 26514-07-20, לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

ביום 11.8.2020 קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע כלל העבירות המיוחסות לעורר; כי מסוכנותו של העורר גבוהה וקיים חשש קונקריטי לשיבוש הליכים; וכי בנסיבות המקרה אין מקום להפנות את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופת מעצר בפקוח אלקטרוני, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים בעיניינו.

נקבע כי "התמונה העולה מתוכן תסקיר שירות המבחן היא כזו, שלא זו בלבד שחזקת המסוכנות הקמה בעבירות נשק לא נסתרה, אלא שהרושם הוא שלא ניתן להקהות המסוכנות לרמה סבירה באמצעות חלופה, אף לא ליתן אמון במבקש". ובנוגע לעברו של העורר צוין, כי "פעם אחר פעם ביקש השרות לשלב המבקש בהליכי טפול ופעם אחר פעם היתנער המבקש". בהמשך לכך, עמד בית המשפט על כך שאין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית מקום בו "עסקינן בעבירות נשק, הכוללות ירי, סיכסוך שלכאורה פעיל, רמת סיכון גבוהה, ומאפיינים כה קשים", וזאת ביתר שאת כאשר אף קיים אישום מהותי וממשי בשיבוש הליכי משפט המעוגן בעובדות כתב האישום.

...

נוכח כל האמור נטען כי יש להיעתר לערר, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על השמתו של העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף למתן ערבויות מתאימות מצדו.

אשר על כן הערר נדחה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו.

עם זאת, לאור החולשה בראיות לכאורה ביחס לעבירת ביצוע הירי בנשק חם ולאור העובדה כי המשיב עצמו לא ניצפה כמי שביצע את הירי אלא עמד ליד אחר אשר ביצע את הירי, מצאתי לנכון בצרוף העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי, לקבל תסקיר של שירות מבחן בעיניינו.

ב"כ המבקשת עתרה לדחיית הבקשה לעיון חוזר תוך ציון כי מדובר בעצור בפקוח אלקטרוני בשונה ממשוחרר בתנאי ערובה וכי אין מקום לפתיחת חלונות נרחבים מידי יום בפקוח אלקטרוני וכן העובדה כי העבירות בוצעו על אף היותו אב לשני קטינים ומפרנס עקרי.

...

אציין כי על פני הדברים, התרשמתי לחיוב ממקום העבודה המוצע ואני סבורה כי ישנה חשיבות רבה לשילוב המשיב במעגל העבודה והתעסוקה ואולם, בשונה ממשיב המשוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, הרי שהמשיב במקרה דנן עצור באזוק אלקטרוני ועניינו דומה לעניינו של עצור עד לתום ההליכים.

משכך, אני סבורה כי במקרה דנן, בשים לב לשעות שהתבקשו ליציאה לעבודה, שהן שעות ארוכות מידי יום הרי שכל עוד המשיב נמצא בסטטוס עצור בפיקוח אלקטרוני לא ניתן לאשר יציאה לעבודה כמבוקש על ידו שכן הדבר חותר תחת תכלית החוק – מעצר בפיקוח אלקטרוני.

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום לקבל תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו אשר יבחן השאלה האם רמת המסוכנות בעניינו קהתה והאם יש מקום לביטול האזוק האלקטרוני והותרת המשיב במעצר בית תוך בחינת האפשרות כי יצא לעבודה במקום העבודה המוצע.

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק), על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (השופט ס' דבור, ס"נ) אשר ניתנה ביום 1.3.2023 במ"ת 33438-10-22, ואשר במסגרתה נדחתה בקשת העוררים לקיים עיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת"פ (מחוזי נצרת) 33468-10-22 (להלן: ההליך העקרי).

כתב האישום שהוגש נגד העוררים בהליך העקרי ביום 23.10.2022 מייחס להם חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה בנשק, עבירה לפי סעיף 144(4) רישא וסיפא לחוק העונשין; ירי מנשק חם, עבירה לפי סעיף 340א(ב)(2) לחוק העונשין; וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

...

אשר על כן, אני דוחה את הערר בכפוף לאמור בפסקה 10 לעיל בכל הקשור לזכות העוררים לעיון חוזר שבמסגרתו תישקל החלופה שהצעתי.

זוהי בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים שניתנה ביום 16.07.23, וזאת בהנתן חלוף זמן ניכר – קרוב לחמישה חודשים מיום מעצרו, התמשכות ההליכים שהנה נגזרת מהמצב הבטחוני במדינה.

זאת ועוד, קיימים מקרים של מעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק, אף מבלי הצורך להפנות לקבלת תסקיר מעצר של שרות המבחן (בש"פ 4442/22, מחמוד אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל, כב' השופטת כנפי- שטייניץ (אף ללא הפנייה לקבלת תסקיר); בש"פ 5407/22, פלוני נ' מדינת ישראל – כב' השופט י. כשר (אף ללא הפנייה לתסקיר); בש"פ 1925/22, מדינת ישראל נ' פלוני – כב' השופט י. עמית; בש"פ 7776/21, חמזה אלכתנאני נ' מדינת ישראל – כב' השופט י. עמית; בש"פ 8026/19, מדינת ישראל נ' רמדן זיידאת – כב' השופט ג. קרא; בש"פ 6890/21, מדינת ישראל נ' כארם שריף – כב' השופט ג. קרא; בש"פ 4930/22, פירס חשים ומחמד עבדין נ' מדינת ישראל – כב' השופט ד. ברק-ארז; בש"פ 6556/21, מדינת ישראל נ' אבראהים שייח-יוסף – כב' השופט ע. פוגלמן (אף ללא הפנייה לקבלת תסקיר); בש"פ 79/22, מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל – כב' השופט נ. סולברג; בש"פ 7023/20, מוחמד עלאווי נ' מדינת ישראל – כב' השופט י. אלרון; בש"פ 4370/20, תאמר חמדון נ' מדינת ישראל – כב' השופטת ע. ברון; בש"פ 5245/20, חסאן שאני נ' מדינת ישראל – כב' השופט ד. מינץ; בש"פ 6085/22, אבראהים איזברגה נ' מדינת ישראל – כב' השופט א. שטיין; מ"ת 57684-05-22, בית המשפט המחוזי באר-שבע – אף ללא הפנייה לתסקיר; מ"ת 1463-10-22, בית המשפט המחוזי באר-שבע – אף ללא הפנייה לתסקיר; עמ"ת 5672-09-22, בית המשפט המחוזי באר-שבע – אף ללא הפנייה לתסקיר.

גם בעיניינם של קטינים (ראה בש"פ 1925/22 – עניינו קטין, לצד תסקיר חיובי וחרף זאת, בית המשפט העליון הורה על מעצרו עד תום ההליכים, תוך ציון: "המחוקק הנחה את בית המשפט כי הכלל הוא אם יורים – לא משתחררים. זה הכלל.") מעט ההחלטות שניתנו לאחרונה החורגות במעט מהגישה העיקרית בבית המשפט העליון, אינן משקפות שינוי בהלכה, אלא עמדה של מיעוט השופטים ודומני, שנכון יהיה בעיניין זה, ללכת בעקבות הרוב.

...

מן המקובץ לעיל, ובהעדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן או "טעמים מיוחדים שיירשמו", כנדרש על פי סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

בהחלטה זו נדחתה בקשת העוררים לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד לתום ההליכים.

רקע הדברים ביום 23.11.2023 הוגש נגד העוררים כתב אישום, המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק; ועבירות נשק (הובלה ונשיאה) לפי סעיף 144(ב) לחוק.

בעניינינו, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 28.12.2023, וכן בהחלטת השופט כבוב, אמנם נזכר הסיכסוך בין המשפחות כאחת מההנמקות לכך שחלופת מעצר בעיניינם של העוררים לא תיסכון; אולם לא היה זה הטעם העקרי להחלטה: בית המשפט קמא הזכיר בהחלטתו את חומרת המעשים המיוחסים לעוררים ואת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם, לכלל הציבור; וכן הדגיש את העובדה שיכלי הנשק שבהם השתמשו העוררים לבצוע העבירה לא אותרו.

...

עם זאת, אף אם אניח לטובת העוררים כי אכן הסכם סולחה בין המשפחות מצוי בהישג יד, אינני סבור כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר.

אוסיף ואציין כי אף אני סבור כי לנוכח חומרת המעשים ואופיים, ועל אף הסכם ההודנה, לא השתנתה נקודת האיזון באופן המצדיק, לעת הזאת, את שליחת העוררים לקבלת תסקיר שירות מבחן.

על יסוד הטעמים המפורטים לעיל – הערר נדחה.