בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר פטור מאגרה ועירבון

בהמשך לכך (ביום 28.4.22), נתן כב' הרשם החלטה הדוחה את בקשת הפטור כדלהלן: "החלטה בבקשת פטור מאגרה ומערבון.

במסגרת החלטתה נקבע כך: "הדרך להשיג על החלטות בית משפט היא באמצעות ערוצי העירעור המעוגנים בחוק ולא בבקשה לעיון חוזר, אשר אין לה ביסוס בדין. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

ההחלטה הפניתה, בין היתר, להחלטה שניתנה ביום 25.1.22 בתיק 8145-01-22 ואף מתדפיס דפי החשבון הבנק אותו צירף המבקש, מהם ניתן להתרשם כי המבקש אינו חסר יכולת כלכלית כנדרש להצדקת הפטור, ולא הוצג כל טיעון משמעותי במסגרת בקשת העיון שיש בו כדי להפריך מסקנה זו. אך לא צורפו אסמכתות משמעותיות נוספות שיש בהן כדי לשנות מההחלטה.

בהנתן כי לכתחילה לא הוכח מצבו הכלכלי הקשה, ואף נוכח העובדה כי המבקש כבר עמד בהפקדת ערבון בהליך קודם, כמבואר בהחלטה מיום 28.4.22 – אין בטענות אלה די. בנגוד לאופן הצגת הדברים בידי המבקש, בקשת הפטור לא נתמכה בתצהיר.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

במסגרת בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.07.2014) נקבע כך: "הלכה היא כי שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע [פורסם בנבו] (14.8.2012)). הטעם שבבסיס הלכה זו, הוא ששיקול דעת שיפוטי כולל בתוכו בחירה מתוך אפשרויות, שכולן בגדרי הדין מבחינת הקהילייה המשפטית (ראו: אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 29 (1987); בן-נון וחבקין, הערות שוליים 94–97 בעמ' 494). מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות על פטור מתשלום אגרה או הפקדת עירבון דומה אפוא למתחם ההתערבות בהחלטות על הוצאות בסיום הליך, שהוא צר. התערבות זו מוגבלת למקרים של חריגה מסבירות ומקרים של פגם או טעות יסודיים שנפלו בשיקול הדעת של הערכאה המבררת, דוגמת אי מתן משקל הולם לשיקולים השונים או משנוצר חשש לעיוות דין (ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 225 (מהדורה שנייה, 2008)). ומן הכלל אל הפרט.". בחנתי את החלטות כב' הרשמים, את טענות המערער והמשיב 1 לגופן, והגעתי למסקנה כי המערער לא עמד בתנאים הקבועים בדין לקבלת הפטור המבוקש.

"למול זכותו של מבקש הפטור, שלא ייחסמו בפניו דלתות בית המשפט ולממש את זכותו לגישה לערכאות, אשר הוכרה על ידי הפסיקה כזכות מעין חוקתית, עומדות תכליות החובה לתשלום האגרה של מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי בדרך של הגשת תביעות סרק; הגשת תביעות לא מבוססות בסכום מופרז; או הגשת תביעות טורדניות. תביעות אלה מסבות נזק לציבור; פוגעות בבעלי הדין שכנגד; וגורמות להקצאה לא נאותה של משאבים ציבוריים על חשבון טיפול בהליכים (לעניין זה ראה רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' [פורסם בנבו] (מיום 26.8.07); רע"א 9097/16 גבריאל הכרמלי נ' מדינת ישראל משרד הביטחון [פורסם בנבו] (23.7.17) ע' 3)." לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למשיב 1 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ וזאת בהתאם למועדים הקבועים בדין.

אף נוסיף, כי אפילו נכונה טענת המערער בהודעת העירעור, כי בנגוד לאמור בהחלטה הראשונה של בית הדין לעררים (מיום 9.2.2020), המערער כן נידרש בבקשה לאופן מימון שכרו של בא-כוחו, אין בכך כדי להועיל לו. שכן, עיון בבקשותיו לפטור מאגרה – הבקשה המקורית והבקשה לעיון חוזר – מעלה בבירור כי המערער לא הראה שהתקיימו כל התנאים המצטברים הקבועים בתקנה 3 בתקנות האגרות בבית הדין לעררים.

אין מקום לפתוח פתח לכך שכל אימת שיוגש ערר לבית הדין לעררים ותועלה טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית לשלם אגרה, מבלי שהבקשה תתמך בדבר ומבלי שתבסס את התנאים המצטברים הקבועים בתקנות האגרות בבית הדין לעררים, יגרור הדבר הגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, דוגמאת העירעור הנידון, מתוך ציפייה לפטור מהפקדת ערבון (נוסף על הפטור מתשלום האגרה).

...

החלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה (בסך 1,410 ₪) ומהפקדת עירבון (בסך 2,000 ₪) בקשר לערעור שהוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיין שלומי ויזן) בערר (ירושלים) 1509/20, שעל-פיו הערר נדחה בשל אי תשלום אגרה.

לא מצאנו לנכון להידרש לשאלת התקיימותו של תנאי זה, מאחר שכאמור, בכל מקרה המערער לא עמד בשני התנאים האחרים.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי אף ספק רב אם המערער עמד בתנאי זה. שכן, מאחר שהמערער העלה נימוק רפואי, היה מקום לבחון אם בהתאם לנוהל הרפואי הייתה הצדקה להיעתר לבקשתו לקבלת מעמד ורישיון ישיבה בישראל.

לעומת זאת, הבקשה לפטור מהפקדת עירבון או להפחתה נוספת של סכום העירבון, נדחית.

במסגרת החלטת הרשם הוא דחה את בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתו מיום 16.6.2021, בה נדחתה בקשתו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה.

בית המשפט לא נתן משקל לחוסר הסבירות הקיצוני שדבק בהחלטת הרשם שלא לעיין בבקשתו, שכל מטרתה הייתה להניח לפני הרשם את התמונה המלאה והאמיתית בדבר מצבו הכלכלי.

ראשית, בקשה לעיון חוזר אינה אכסניה לבצוע "מקצה שיפורים" בבקשה למתן פטור מאגרה וערבון (ראו למשל: ער"א 6100/21 עלי נ' דורון זר – כונס הנכסים, פסקה 6 (12.9.2021); בש"א 4803/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (31.7.2019)).

...

דין הבקשה להידחות בהתאם לסעיף 148א לתקנות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

הבקשה נדחית.

ביום 1.5.22 ביקשה המערערת לבטל את מחיקת העירעור ולעיין מחדש בהחלטה בבקשתה לפטור מאגרה ועירבון.

באותה החלטה קבע כב' הרשם דאז סלע כי אין הצדקה לעיון חוזר בשאלת הערבון והאגרה, ואף לגופו של עניין אין לשנות מההחלטה.

נטל הוכחת ההצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על העותר לפטור, שעליו להוכיח בראיות הולמות ומקיפות כי הוא סובל מחיסרון כיס ברמה שלא תאפשר לו לעמוד בתשלומים הנדרשים: "מי אשר מבקש שהציבור יממן באופן מלא את ההליך המשפטי בו הוא רוצה לנקוט, עליו נטל ההוכחה לקיומן של התנאים הקבועים בתקנות. המבקש שהקופה הציבורית תישא לבדה בהליכי משפטו צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות" (בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.11).

...

ביום 16.5.22 קבעה כב' הרשמת נויבירט כי הבקשה הוגשה בשיהוי ודינה להידחות גם לגופה, מאותם טעמים שצוינו בהחלטות הקודמות ובהתחשב בפרק הזמן המשמעותי שחלף מהגשת הערעור, שאפשר למערערת להתארגן לצורך הפקדת הערבון.

דיון לאחר שבחנתי את טענות המערערת ואת המסמכים שלפניי ושהוגשו בהליך הערעור, אני מוצא לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה.

בהחלטה זו נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, מיום 18.10.2023, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה שנפסקו לחובתו בהליך מושא העירעור (תא"מ 52993-05-20 בבית משפט השלום באשקלון).

ביום 13.12.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת פ' גילת כהן (בכובעה כרשמת)) בבקשת המבקש לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון – בגדרה ניתן למבקש פטור מתשלום אגרה, וגובה הערבון הופחת ל-5,000 ש"ח. ביום 4.1.2024 הגיש המבקש בקשה לביטול או לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל מיום 18.10.2023.

משאלו פני הדברים, אין טעם להדרש לטענה כי לא היה מקום ליתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עובר למתן ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה והפקדת עירבון.

...

הבקשה שבפניי היא, למעשה, למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור, שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שמבחינה פורמלית הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.1.2024, שלא לבטל החלטתו או לעיין בה מחדש).

התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, מהטעמים המפורטים להלן.

לנוכח האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.