בעניינינו דובר בהחלטה אשר המשיבה לא יכולה הייתה להשיג עליה, לנוכח הוראת סעיף 1(7) בצו, שעל-פיו לא תנתן רשות ערעור על "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה".
נראה איפוא, כי שלובם של שני הטעמים האמורים – שינוי החלטה שהוביל לסיום ההליך, בעוד שלמשיבה לא הייתה אפשרות לבקש רשות ערעור על ההחלטה המבטלת את פסק הדין – מעלה קושי בהחלטת בית המשפט קמא, אשר במסגרת החלטה בבקשה לעיון חוזר ביטלה את ביטול פסק הדין.
...
נמצא אם כן, כי אם מצא בית המשפט שנפלה טעות בהחלטת ביניים שנתן, רשאי הוא לתקנה בהחלטה נוספת.
כפי שנקבע לא אחת, "בפסיקה ניכרת מגמה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה, לאור חשיבות זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, ובית המשפט יסתפק ככלל בהשתת הוצאות על מבקש הביטול ללא קשר עם תוצאות ההליך, כסנקציה מידתית יותר לפי הנסיבות" (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה (27.11.2014), כבוד השופט נ' סולברג, פסקה 12.
מכאן אף עולה המסקנה כי לא ניתן לשלול את סיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור.
