בקשה לעיון בחומר חקירה בתיק אינוס ומעשה מגונה

המבקש עומד לדין על פי כתב אישום (מיום 30.7.2015) המייחס לו עבירות של אינוס, מעשים מגונים, מתן הרשאה לקטין לנהוג ברכב והמסתייע ברכב לבצוע עבירת מין.

נטען כי המסמך נמצא באמתחתה של חוקרת הילדים והיא עשתה בו שימוש במהלך עדותה.

המסמך נשוא הבקשה שלפניי הוא טופס מובנה של דיווח במהלך חקירה (לרבות במהלך הפסקה של החקירה) של חקירת הקטינה ל' ביום 18.7.2015 בבית החולים סורוקה, חקירה שנערכה בסמוך לקרות ארוע האינוס המיוחס לנאשם בכתב האישום.

כמובן שעמדת חוקרת הילדים אינה מחייבת את המשיבה, אך היא מהוה אינדיקאציה חשובה באיזון האינטרסים שעורך בית המשפט בהכריעו בבקשה לעיון בחומר חקירה.

יש לזכור כי גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, ייחשב כ"חומר חקירה" [בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.8.2001)].

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמך ובחקירתה של חוקרת הילדים ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

בסיכום הדברים, הבקשה מתקבלת.

בצימר ביצע המבקש במתלוננת אינוס ומעשה מגונה שלא בהסכמתה החופשית וביצע בה מעשים מגונים, הכל תוך כדי שהוא נועל אותה בצימר ואינו מאפשר לה לצאת.

בבש"פ 3099/08 דוד אברהמי נ' מדינת ישראל (23.2.09- פורסם בנבו), נדונה שאלת גילוי חומר חקירה בתיק חקירה אחר, שנאסף בעקבות תלונה שהגיש המתלונן: "המטרה שחפצה ההגנה לעשות כאן בחומר המבוקש היא לערער את אמינותו של המתלונן, בעיקר על-דרך הצגתו כ"מתלונן סדרתי". שאלת אמינותו של המתלונן הנה שאלה רלבאנטית כשלעצמה, וחומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד מרכזי עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. ככל שהחומר המבוקש מרוחק מן העניין המתברר בפני בית המשפט, כך קטנה הרלבנטיות שלו, לעיתים עד כדי הוצאתו ממסגרת המושג: "חומר חקירה". ככל שהחומר המבוקש מיתרחק מנגיעה ישירה לאישום הנידון, כך הופכת היותו "חומר חקירה" למובהקת פחות".

מן הכלל אל הפרט: כאמור, המשיבה העבירה לעיוני את חומר החקירה המבוקש, לאחר עיון מעמיק בו אין לי אלא לקבוע כי, למעט תיק אחד בלבד, אין בו כל זיקה או רלוואנטיות להגנת המבקש.

...

בהינתן האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה למעט האמור בפסקה השניה לסעיף 5 לעיל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בבקשה נטען, כי מחומר החקירה עולה כי המתלוננת הגישה תלונה כנגד המבקש בשנת 2017 בטענה למעשים מגונים שעשה בה אך הכחישה כי אנס אותה.

כך או כך, ב"כ המשיבה ציין כי אכן הייתה כוונה להעביר את פלט הפל"א לעיון הסנגור כ"חומר חקירה" בשל כך שניתנת בכך "אינדיקאציה לסניגור ש...יוכל לשאול את המתלוננת... מה היה שם". בדיון, גם הוצג החומר הרלוואנטי בפני בית המשפט (ובהמשך, ביום 19.09.22, הוגש לעיוני כל תיק החקירה המשטרתי), ועלה כי המצוין בפלט הפל"א בכל הנוגע לשנת 2018, מתייחס להליך בו המתלוננת הייתה קרבן עבירה יחד עם רבות נוספות.

...

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". מכאן, כי בבוא בית המשפט להחליט באם להיעתר לבקשת נאשם, ולהורות לתביעה לגלות מסמך מסוים, עליו לקבוע תחילה כי המסמך או המידע שגילויו מבוקש מהווה "חומר חקירה", וכי חומר חקירה זה "נוגע לאישום" וקיים בידי התובע.

אם כי כאמור, אני סבור ששאלת השאלה מעידה, כשלעצמה, על כך שהפרקליטה סברה כי מדובר בשאלה רלוונטית.

התוצאה היא אפוא, כי המשיבה תעביר לב"כ המבקש את החומר מתיק החקירה בתלונה שהגישה המתלוננת בשנת 2019, תוך השחרת השמות והפרטים המזהים המצויים שם שאינם של המתלוננת.

במהלך שנת 2014 ושנת 2015, במועדים שונים, שהה הקטין בדירת המבקש, שם ביצע בו המבקש מעשים מגונים בכך שנצמד לגבו של הקטין כך שאיבר מינו התחכך בגוף הקטין, הכניס ידו לכיס מכנסיו של הקטין ואחז באיבר מינו, הכניס ידו למכנסי הקטין ונגע באיבר מינו מעל התחתונים, ובאחד המקרים ביצע מעשה סדום בקטין בכך שהחדיר את איבר מינו לישבנו של הקטין.

ביום 27.3.17 הגיש המבקש בקשה לעיון בחומר חקירה במסגרתה עתר לקבל לעיונו את חומרי החקירה המתייחסים לארוע אלימות בו היה מעורב הקטין והן בחומר חקירה בעיניין האישומים המיוחסים לאבי הקטין בגין עבירות של אונס ותקיפת אישתו.

המשיבה מסרה בתגובתה לבקשה כי מקצת מחומרי תיקי החקירה בעיניינו של אבי הקטין הועברו לידי ההגנה.

האיזון בין הזכויות, דהיינו זכותו של המבקש להסתייע בחומר החקירה להגנתו, אל מול זכותו של הקטין לחסיון חקירתו הפלילית, ייעשה בזהירות רבה ביותר.

...

סוף דבר הוא שאני דוחה את הבקשה.

בפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בזיקה לת"פ 847-06-23 (להלן: התיק העקרי), במסגרתה נתבקשה המשיבה להמציא למבקש רישום הכולל את מלוא התלונות שהוגשו על ידי המתלוננת, ובאשר לתיקים שניסגרו, את פירוט עילות סגירתם.

כמו-כן התבקשה המשיבה להתייחס לשאלה, האם הוגשה תלונה על ידי המתלוננת בעקבות מקרה אונס שעברה בעברה, אותו הזכירה בהודעתה במישטרה מיום 22.5.23, וככל שהוגשה תלונה, מה סטאטוס התיק, האם נסתיים בהרשעת הנילון או שמא התיק ניסגר, ואם כך – מהי סיבת סגירתו.

נגד המבקש הוגש ביום 1.6.23 כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בהילכת בניזרי הדגיש בית המשפט העליון, כי גם במקרים בהם יורה בית המשפט על עיון במירשם הפלילי של עד או מתלונן, הכוונה היא אך ורק לרישום הכולל תיקים שהסתיימו בהרשעה ולא לתיקי מב"ד או תיקים שניסגרו, כאשר אלה יבחנו רק במקרים חריגים, כאשר "בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר... על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים...: הזכות לכבוד, לפרטיות, לשקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט..." (עניין שימשילשווילי).

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי אין במידע, לגביו עותר המבקש להכריז "חומר חקירה" בכדי לגלותו, פוטנציאל של סיוע להגנתו.

עוד אני סבורה, כי אף טענת ב"כ המבקש, לפיה העובדה שמדובר בעדות יחידה של המתלוננת, קרי בגרסתה אל מול גרסת המבקש, אינה מצדיקה בנסיבות העניין את גילוי החומר המבוקש על ידו תוך הגדרתו כחומר חקירה.

משכך אני קובעת כי לא מדובר בחומר חקירה, ועל-כן הבקשה נדחית.