מעיון בתיקיית הימצאות הנט המשפט עולה כי הודעת המזכירות המהוה גם זימון לדיון נשלחה אל כתובתו של המבקש כפי שצוינה בכתב ההיתנגדות, רחוב האלון 13/7 יבנה.
בהתאם לתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הכתובת למסירת כתבי בי-דין שמסר בעל דין מהוה כתובתו למסירה כדין, כל עוד לא הגיש הודעה על כתובת אחרת.
המבקש לא הגיש בקשה כלשהיא לעידכון כתובתו.
"ככלל, אי העדת עד רלוואנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239 וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת המנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) נ. טלקאר חברה בע"מ.
לפיכך, אני קובע כי מחדל זה ניזקף לחובתו של המבקש והוא גורם לכרסום באמינות גירסתו.
...
טענות ההתנגדות של המבקש
בבקשתו טוען המבקש כי יש לדחות את התביעה כנגדו בין היתר בשל העובדה שחתימתו אינה מופיעה על מסמכי התביעה.
בנוסף, אני מקבל את טענת המשיבה, שכאשר הלקוח מבקש להזין אמצעי תשלום של צד ג',
המשיבה אינה מסירה את הלקוח הקיים, אלא מוסיפה את צד ג' כלקוח נוסף, כך האחריות
המשפטית לתשלום החוב מוטלת על שניהם, ביחד ולחוד.
לסיכום, אני קובע שלמבקש אין טענות שיש בהן כדי להדוף את התביעה שהוגשה כנגדו, לכן אני
דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, שניתן ביום 9/11/16.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה, הוצאותיה בגין הבקשה לביטול פסק הדין, בסך כולל
של 1,500 ₪, שישולם על ידי המבקש בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית
כחוק, החל מהיום ויתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל, שמספרו 505209-05-16.