בקשה לעבוד בשחור כדי לא לפגוע בזכויות בביטוח לאומי

המנוח היה חוזר באופן יומיומי לביתו בתום יום עבודה כשהוא ובגדיו ספוגים דלק וחריצי ידיו שחורים מדלק.

התובעת פנתה לנתבע על מנת שיכיר במחלת המנוח כפגיעה בעבודה וכפועל יוצא – אף יכיר בזכות התובעים לקבל גמלת תלויים בנפגעי עבודה, אך תביעתה נדחתה.

לאור כך, ביקשו התובעים לקבוע כי מחלת המנוח היא מחלת מיקצוע ו/או מהוה פגיעה בעבודה מכוח הילכת המקרוטראומה בטענה כי חשיפות התובע לחומרים שצוינו היוו פגיעות חוזרות ונישנות במשך השנים והן אלה שגרמו למחלת המנוח.

רק בעת שהתובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, קרי, הוכיח תשתית עובדתית, ולו בראשיתה, יועבר עניינו של התובע לבחינת יועץ רפואי שיבחן האם יש קשר סיבתי בין חשיפת התובע לחומרים לבין הליקויים מהם הוא סובל ואת האופן של הפגיעה בתובע, ככל שנגרמה כתוצאה מחשיפה זו, שכן, הפסיקה קבעה כי כאשר עסקינן בחשיפות בודדות, שאינן מאותרות בזמן ובמקום, המנותקות זו מזו – אין כדי להוות תשתית עובדתית מתאימה במקרה של יישום הילכת המקרוטראומה על ידי חשיפה לחומרים (ראו למשל עב"ל 30126-03-17 שמשון ברק נגד המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 10.07.2018 וגם עב"ל 1206/04 רפאל דרעי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן בתאריך 9.5.2005).

נקבע: "הפגיעה בדרכי הנשימה נגרמה אט-אט - כדרכה של מקרוטראומה - על-ידי היצטברות של אין ספור פגיעות זעירות שחזרו ונשנו, ושכל אחת מהן גרמה לנזק מיזערי. כל אימת שהעובד נשם לריאותיו את האויר הרווי יסודות מזיקים (גזים, אדים, חלקיקי מתכת), נגרמה לו פגיעה "מיקרו"." (ראו תב"ע (עבודה ארצי) 0-11/מח המוסד לביטוח לאומי - אשר חליוא, יט(1) 379 (1988)).

...

לאור כך ובשל השלב שבו מצוי התיק, אני סבור כי אין כאן המקום להרחיב.

באשר לשאלה השלישית, אנו סבורים כי יש מקום למינוי מומחה רפואי מהנימוקים שיפורטו כדלקמן: ראשית, במכתב ששלחה החברה לנתבע בתאריך 3.9.2017 מפרטת החברה מספר נושאים ובהם, בין היתר, היא מודה באחריותה לביצוע עבודות אחזקה שוטפות במתקנים ובקווי הדלק ובהן: מסגרות, ריתוך, עבודות צנרת והחלפת מגופים בשוחות.

מכאן, שבשונה מהנטען בסיכומי הנתבע, לא מוטל נטל על התובע להוכיח כי הוא נחשף במסגרת עבודתו לחומרים מזיקים, אלא הנטל מוטל על המל"ל להפריך טענה זו. בכל מקרה, מצאנו כי התובעים הוכיחו חשיפה לחומרים מסוכנים, אם כי לא הוכחה התדירות וזמן החשיפה ותנאיה.

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בשיניו כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:- התובע היה בתקופה הרלוואנטית נהג ביובית בחברת בי.או.טי בניה וניהול בע"מ. לגירסת התובע, כפי שחזרה על עצמה באופן עיקבי בט' בל/250, בתביעה לביטוח לאומי, בכתב התביעה המקורי שהוגש לבית הדין, בכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית הדין, בתצהירי התובע ובדיון בפנינו – ביום 30.11.2021 התובע עבד באתר "מיון אשדוד" של רכבת ישראל כאשר במסגרת תפקידו הוא נידרש לרוקן בור ביוב באתר.

אמנם היו בעדות התובע חורים שחורים ביחס לטפול הרפואי הראשוני וסתירה בינו לבין נציגת המעביד לגבי האם ביקש לשלוח נהג אם לאו בסיום יום העבודה, אולם מדובר בחוסרים קלי ערך שלא כרסמו בגירסה המהותית.

מכל מקום, על מנת לקבל את הפצוי מחב' הביטוח על התובע להוכיח את עצם התאונה.

ב"כ הנתבע מצביעה על כך שלמעט 4 ימי אי כושר בחודש ינואר, לא תהיה לתובע זכאות לתשלום דמי פגיעה וגם הוא לא יהיה זכאי לקבל החזר בגין הטיפולים הרפואיים.

...

לא נעלם מעיננו שהיו סתירות קלות בין עדותו של התובע לבין עדותה של הגב' כהן, אך אנו סבורים שמדובר בסתירות לא מהותיות לאור פרק הזמן הרב שחלף ממועד האירוע ועד למועד מתן העדות.

מכל המפורט לעיל, כאשר אנחנו לוקחים בחשבון מחד את עדות התובע והעדים מטעמו ומנגד את הקושי העולה מהמסמכים הרפואים, אנו סבורים כי לאור העדות העקבית של התובע ושל גב' כהן, התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי כי הוא נפגע בעבודה בשיניו ביום 30.11.2019 כתוצאה מפגיעה של צינור שאיבה.

מכל המפורט לעיל – אנו מקבלים את גרסתו העובדתית של התובע וקובעים כדלקמן: התובע היה בתקופה הרלוונטית נהג ביובית בחברת בי.או.טי בניה וניהול בע"מ. ביום 30.11.2019 התובע עבד באתר "מיון אשדוד" של רכבת ישראל, ובמסגרת תפקידו נדרש לרוקן בור ביוב.

הועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו ואלו נרשמו בפרוטוקול כדלקמן: תלונות המערער: "עברתי חוויה מאוד קשה כשמישהו תקף אותי באכזריות מול כל הפועלים, שבר לי את השיניים, בעט לי בראש ולא יכולתי להיתגונן, זה יום שחור שלא אשכח בחיים שלי. הייתי במעמד מיתקדם בעבודה, הגעתי להישגים, התקדמתי לראש צוות וביום אחד שמו לזה קץ. הייתי אדם מסודר ובעל אחריות, היו לי חיים ומאז נקלעתי לשינויים בחיים, בתרופות. אין לי הנאה בחיים, איבדתי את החיים שלי. לא מפסיק לחשוב על המקרה, רואה בחלומות שתוקפים אותי וקם מבוהל. מרגיש שאני לא אני, היה לי בטחון עצמי מלא, ראיית העולם שלי הייתה אחרת, והיום לא מצליח להיתמודד – גם עם התרופות וגם עם המקומות לבריאות הנפש שמעולם לא חשבתי שאגיע לשם. מנסה לחזור לחיים נורמליים ולהכנס למסגרת, הלכתי לנסות שקום. ביום אחד כל החיים השתנו, מצב כלכלי גרוע, בעיות בבית ועם האשה, עיקולים בבנק, לא חשבתי בחיים שאגיע למצב כזה. התיק בעבור התוקף ניסגר כי הוא חולה נפש. הפועלים לא מבינים למה לא הגבתי אבל אני לא כזה ולא יכולתי. אין צדק, הוא בפנים ואני בחוץ. אני אדם עם עקרונות, רציתי לחיות בכבוד וככה חינכתי את הילדים שלי וברגע אדם שינה לי את החיים.

הנפגע לא הביר (צ"ל הבהיר) עצמו בצורה נכונה, יש שינוי משמעותי עם הזמן ביחס לקביעה הקודמת והיום מצבו חמור יותר למרות הטיפולים שעובר, מתקשה למצוא עבודה ולחזור לעבוד, ולכן נבקש לקבוע החמרת מצב בתחום הנפשי.

ד"ר נסאר סיכם את חוות דעתו כדלקמן: "מר מאזן סובל מנוירוזה בתר-חבלתית מאז התקיפה במקום העבודה-עם מרכיב דיכאוני בולט ,עם חרדות.., עם פגיעה באגו...ובגבריות שלו. טרם חזר לעבודה. בחומרה בינונית. ואני מעריך נכותו הנפשית- מאז התקיפה-בעשרים אחוזים. וזה מתאים –ע"פ התקנות של המוסד לביטוח לאומי-לסעיף -34 ב-3 20% - נכות יציבה" [ההדגשות אינן במקור] יוצא איפוא, שבהתאם לתעוד הרפואי וחוות הדעת נמצא כי קיימת פגיעה או השפעה על תיפקודו החברתי וכושר העבודה של המערער ללא שיפור למרות הטיפול התרופתי, בשיעור 20% מאז התקיפה.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: יש לדחות טיעוני המערער בכל הנוגע להתאמת סעיף הליקוי, שכן הסמכות לקביעת פריט הליקוי מצוי אך ורק במסגרת שיקול דעת הוועדה.

החלטת הוועדה הקודמת היא חלוטה ולא ניתן לבחון את קביעותיה במסגרת הליך זה. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

ד"ר נסאר סיכם את חוות דעתו כדלקמן: "מר מאזן סובל מנוירוזה בתר-חבלתית מאז התקיפה במקום העבודה-עם מרכיב דכאוני בולט ,עם חרדות.., עם פגיעה באגו...ובגבריות שלו. טרם חזר לעבודה. בחומרה בינונית. ואני מעריך נכותו הנפשית- מאז התקיפה-בעשרים אחוזים. וזה מתאים –ע"פ התקנות של המוסד לביטוח לאומי-לסעיף -34 ב-3 20% - נכות יציבה" [ההדגשות אינן במקור] יוצא אפוא, שבהתאם לתיעוד הרפואי וחוות הדעת נמצא כי קיימת פגיעה או השפעה על תפקודו החברתי וכושר העבודה של המערער ללא שיפור למרות הטיפול התרופתי, בשיעור 20% מאז התקיפה.

סוף דבר המערער נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 61394-03-21 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור המבקשים שמעון אטיאס ע"י ב"כ: עו"ד אריאל גולן המשיבים המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אליעזר כהן פסק דין

דרך המלך היא בירור ההליך; דחייתו על הסף היא חריגה שכן פוגעת בזכות לגישה לערכאות של הצדדים (דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' כלפון, פד"ע כב 518).

בתאריך 29.05.2019 קבעה כב' הרשמת אסתר שחור בב"ל 77977-01-19 אטיאס נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו, 29.05.2019) (נספח ב' לבקשת המבקש) כך: המוסד לא פעל בהתאם לפסק הדין.

עם זאת, אין זה פוגע כמלוא הנימה באי ביצועם של פסקי דין על ידי המוסד לביטוח לאומי לרבות כאלו בהסכמה.

היתנהלות המוסד לביטוח לאומי באי ציות לפסקי דין שניתנו עולה כדי בזיון בית המשפט.

...

המוסד לביטוח לאומי טען שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ללא תצהיר וללא עמידה בכללים צורניים ועל כן דינה להידחות על הסף.

(ראה בר"ע 4465-05-14 גרשי יוסף הלר נ' המוסד לביטוח לאומי(פורסם בנבו)) טענתו זו של המשיב לפיה הועברו החומרים כנדרש סותרת את כתב התגובה של המשיב בהליך בו נכתב: לאור כך, טענת המוסד שהעביר את כלל המסמכים אותם נדרש להעביר לפי פסקי הדין נדחית.

נוכח כל האמור לעיל המבקש הוכיח כי גם פסק הדין של כב' השופט גולדברג מיום 22.12.2020 וגם פסק הדין של כב' הרשמת שחור מיום 29.05.19 ו-08.11.21 בוזו ולא קיומו.

סוף דבר בקשת המשיב לדחייה על הסף נדחית של בקשת ביזיון בית משפט נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 13741-05-21 20 פברואר 2023 לפני: כב' השופט **** גולדברג התובע אברהם אבי בן דוד ע"י ב"כ: עו"ד תומר ששון הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר-פרבר פסק דין

התובע ביקש להמשיך בעבודה למרות שהיה כאוב, והוא מילא לו טופס לביטוח הלאומי "ביודעי כי אלו נסיבות התאונה". מטעם הנתבע העיד החוקר מר גיא שניאור.

בית הדין רואה להדגיש כי התובע חזר ועמד על כך בחקירתו הנגדית, מספר רב של פעמים, שהארוע התאונתי שארע לו בעבודה היה "הרבה לפני הקורונה". בית הדין התרשם ממידת שיכנוע פנימי עמוק של התובע בנקודה זו, ויש בכך כדי לתמוך במסקנה שהארוע שבעטיו פנה התובע ל"טרם" בלילה שבין 18.3.20 ו-19.3.20, לא היה ארוע תוך כדי ועקב עבודתו, אלא תאונה ביתית כמצויין ברשום של "טרם". בית הדין שמע את עדותו של חנינה אטינגר ומאמין לה. הן התובע והן מר אטינגר ציינו שצבע ה"קרוקס" שמר אטינגר נתן לתובע היה שחור.

עדותו של חיים שחסרונו של התובע הורגש במאפיה בתקופת הפסח, מסתברת אך אין היא תומכת במסקנה שהפגיעה שארעה לתובע ביום 18.3.20 שבעטיה נעדר מעבודתו, הייתה בדרך של תאונה תוך וכדי ועקב עבודתו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

...

סיכומו של דבר הינו שגרסת התובע נסתרת על ידי הרישום הרפואי הסמוך ביותר למועד האירוע הנטען, לתובע אין גרסה קוהרנטית לגבי האופן המדויק שבו התרחשה התאונה, עדותם של עדי התובע לגבי המועד שבו התרחשו האירועים המתוארים על ידם בתצהיריהם ובעדותם, אינה מסייעת למקם בציר הזמן את האירוע לו טוען התובע, ואי הבאתו לעדות של מאיר אף היא מחלישה את גרסת התובע.

מכל מקום, לא הוכח במאזן ההסתברויות שאירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 18.3.20, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.