לפנינו בקשה במסגרתה עותרות המבקשות כי בית הדין ייתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפנות ללקוחות המבקשות ו/או להמשיך בהליכי העברת לקוחות מהמבקשות אל המשיבים ו/או להתערב בשיחות שימור שיוזמות המבקשות (להלן: "הבקשה" או "הבקשה לסעד זמני").
עיקר טענות הצדדים:
לטענת המבקשות, המשיבים 1 – 5 ובראשם המשיב 1, הפרו את החובות ההסכמיות המעוגנות בהסכמי עבודה שחתמו מול מי מהמבקשות וכן את חובת האמונים המוגברת ביחסי העבודה.
כן טענו כי אם לא ינתן סעד זמני וימשכו הפרות המשיבים, תפסיק חברת כלל ביטוח את המשך פעילותה עם המבקשות וייגרם נזק כבד למוניטין ותדמית המבקשות באופן שיוביל לנזקים עתידיים, העשויים למוטט אותן המבקשות.
מכאן כי אין צורך לידון באם המבקשות הוכיחו לכאורה קיום תניית אי תחרות, תוקפה וצדקת אכיפתה בעניינינו, אלא רק באם הוצגו ראיות המוכיחות, לכאורה, כי המשיבים עושים שימוש ברשימת לקוחות / מידע שהנם סוד מסחרי הראוי להגנה.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד זמני כפי שנפרט להלן.
]
מאזן הנוחות:
לאחר ששקלנו בעניין אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.
לטעמנו, הנזק שייגרם למשיבים כתוצאה מכך, יגבר על הנזק הלכאורי שעשוי להיגרם למבקשות מאי מתן הצו כאמור.
סיכום:
לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, ברמה הלכאורית, כי למבקשות קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן ועל כן אנו דוחים בקשתן לסעד זמני.