בקשה לסעדים זמניים בסכסוך בין בעלי מניות שווים

שתי חברות אלו, סימפל וקליבר, מחזיקות בחלקים שוים במניותיה של חברה שלישית - שאקל - ציוד לחייל ולמטייל בע"מ (לעיל ולהלן: "שאקל" או "החברה"), אשר הוקמה על ידן בשנת 2019 בהמשך ובהתאם להסכם מייסדים ביניהן (להלן: "הסכם המייסדים").

בהחלטתו מיום 8.2.2021, קבע בית משפט השלום (כב' הש' מימון-שעשוע), בין היתר, כי הואיל ומדובר בסכסוך בין שתי בעלות מניות לגבי אופן ניהול החברה, והואיל והחברה רווחית ואין ברצון הצדדים לנקוט בהליך לפרוקה, הרי שנדרשת הגשת הליך לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה בפתח הדיון וההכרעה בבקשות הנדונות מובהר, כי בנוסף על הטיפול השוטף לאורך הדרך בבקשות הצדדים והמנהל הזמני וקיום ארבעת הדיונים כאמור לעיל, חזרתי ונתתי דעתי עובר למתן החלטה זו הן לכלל בקשות אלו ועמדות הצדדים והמנהל הזמני ביחס אליהן והן להתרשמותי המצטברת ממצב הדברים בהליך והסלמת הסיכסוך בין הצדדים.

לצד ביטול ההסדר, ובמצב הדברים הנוכחי בו מצויים החברה וההליך המשפטי, כאשר צפויה להיתקבל בתוך מספר שבועות חוות הדעת החשבונאית, אני מוצאת להעתר לחלק מבקשת התובעת לסעד הזמני, בה התבקש, בין היתר מינויו של בעל תפקיד (באם לא ימונה לתפקיד ב"כ התובעת) ולהותיר בתוקפו את מינויו של עו"ד קרייתי כבעל תפקיד חצוני וכמנהל זמני לחברה.

...

כשההתנהלות הינה כה חריגה, אין מנוס מלנקוט בצעד אשר גם אם הינו חריג, הוא מצוי כאמור בגדר סמכותו של בית המשפט, וזאת הן במישור סמכויות בית המשפט הכלליות לעניין מתן סעדים זמניים והן במישור החלטות ביניים אותן רשאי בית המשפט לקבל במסגרת תביעה להסרת קיפוח.

לצד זה, מובהר, כי מדובר בהעברת סמכויותיו של המנכ"ל מר ירושלמי אל המנהל הזמני באופן זמני ובשלב זה בלבד, וכי אין מדובר, בהכרח, בתוצאה המתחייבת בהיבט הסעד הסופי אשר נתבע בעניין זה. התוצאה הסופית של ההליך, בעניין סעד זה וכל סעד נתבע אחר, תוכרע, במידה ולא תושג הסכמה בין הצדדים לאורך ניהול ההליך, רק לאחר בירור ההליך והכרעה בטענותיהם ההדדיות החמורות של הצדדים זה כלפי זה. באשר לשאלת איוש תפקיד המנכ"ל נוכח הקביעה לעיל בעניין הרחקת המנכ"ל מר ירושלמי אני סבורה, כי לפחות בשלב זה, ועד לקבלת חוות הדעת ובחינת אפשרות ההיפרדות, ובהתחשב בהיקף הפעילות העסקית הקיימת, ניתן להסתפק בניהולו של בעל התפקיד, אף ללא מינוי מנכ"ל אחר לעסק בנוסף על בעל התפקיד עו"ד קריתי.

המנהל הזמני יפנה אל מר ירושלמי בעניין זה בכתב, רק באמצעות בא כוחו עו"ד שטרנפלד; · לאור הקביעות הנ"ל והשלכותיהן האפשריות על מצב החברה ואופן ניהולה, המנהל הזמני ירכז את מכלול העניינים הפתוחים הטעונים הוראות מבית המשפט, ככל ונותרו כאלה, ויגיש, בתוך 14 ימים, בקשה מרוכזת לתיק, לרבות התייחסות מעודכנת לעניין מצבת העובדים הנדרשת להפעלת החברה כיום וכן מצב הדברים בנוגע לתשלום שכר העובדים; · בהינתן החלטתי זו, על הסעדים הזמניים אשר ניתנו במסגרתה, אני קובעת כי התובעת תפקיד בגזברות בית המשפט, עד ליום 6.7.21 התחייבות עצמית בהתאם לנוסח בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ולנהלי המזכירות, וכן ערבות צד ג' (שאינו תאגיד) על סך 50,000 ₪; תז"פ לעיון בדו"ח המנהל הזמני – 15.7.21.

מניות החברה הוקצו לתובע ולנתבעת בחלקים שוים.

התביעה הוגשה ביום 3/6/2019 ועימה בקשה לסעדים זמניים שונים.

תנאים אלו הם; קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה בבית המשפט מתייחסת לסכסוך שלגביו הוסכם לפנות לבוררות; בעל הדין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב; המבקש מוכן לעשות את הדרוש לקיום הבוררות; המבקש העלה את בקשתו לעיכוב הליכים (בכתב ההגנה או בדרך אחרת) לפני שטען לראשונה לגופו של עניין (ראו ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל 255, 283 (2005); גורן הנ"ל, בעמ' 86-82, וכן ע"א 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל(2) 309, 328 (1976)).

בדרך כלל, מחלוקות בין בעלי מניות לבין עצמם או בינם לבין חברה, יכולות להתברר בפני בורר, ולעיתים קרובות ניתן למצוא בהסכמים לייסוד חברות או בתקנוני החברות הוראות המחייבות העברת כל סיכסוך שכזה להכרעת בורר.

בין סעדים אלו ניתן להפנות את תשומת הלב לאפשרות של מינוי בעלי תפקיד לחברה (ראו ת"ע (ת"א) 7410/01 עיזבון המנוחים יעקב וברכה קופמן ז"ל נ' קופמן שלום פסקה 143 לפסק הדין (30.04.2009)); מתן הוראות בדבר רכישה כפויה של מניות (ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב (28.02.2016); ה"פ (ב"ש) 4141/97 פרקש נ' פרקש (22.07.1999); ת"א 22395-07-12 ברקו נ' מאנע (23.07.2014)); העברת מנהלים מתפקידם ולעיתים אף העברת הדיון למסלול של פירוק החברה (ראו רע"א 4596/12 אביב נקש נ' יעקב מזרחי (21.10.2012).

...

קביעה זו מקובלת עלי (הגם שהיא ניתנה ביחס להוראות פרק ד'1 לפקודת החברות ולא לחוק החברות, וזאת משום שמהותן של ההוראות הללו והקוגנטיות שלהן לא השתנתו).

ניתן להצדיק מסקנה זו ממספר טעמים - הגנה על זכויות המיעוט מפני הרוב; מתן תוקף להוראות חוק קוגנטיות המגדירות את היקף האחריות של המנהלים כלפי בעלי המניות והציבור; הגנה על הציבור הרחב הבא במגע עם החברה; הצורך במתן סעדים להסרת הקיפוח, אשר רק בית משפט מוסמך לתתם.

סוף דבר לאור כל האמור, מאחר וטיבו של הסכסוך והסעדים הנתבעים בו אינם מתאימים לבוררות, ובשים לב להתנהגות הנתבע אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים.

המשיבה הוקמה בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת ובעלי מניותיה, בחלקים שוים, הם המשיב 2, מר אבי אהרוניאן (להלן: המשיב או אבי) ואחיו, מר מרדכי (מוטי) אהרוניאן, הוא גם אביו של המבקש (להלן: מוטי או אביו של המבקש).

בחודשים יולי-אוגוסט 2014 נעדרו המשיב ובנו מהמשתלה – המשיב עקב ארוע לבבי שעבר, ובנו חביב עקב שירות מילואים במבצע "צוק איתן". עם שובם למשתלה פרץ סיכסוך בין שני האחים בנוגע לאחזקה במניות המשיבה וזכויות החתימה בה, ואביו של המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל אביב (תמ"ש 36117-08-14, להלן: התביעה משנת 2014).

עוד נציין בהקשר זה, כי המבקש אינו בעל מניות, נושא משרה או בעל תפקיד אחר במשתלה מלבד היותו עובד במחלקת הצמחים[footnoteRef:21], ומשכך יש לבחון את פיטוריו ככזה, ולא כמי שמייצג את אביו המחזיק בבעלות משותפת במשתלה ו/או משמש כזרועו הארוכה, בפרט מאז שפוטר, ואף לא כמי שעובד ונימצא במשתלה לצורך שמירה על הזכויות והאינטרסים של משפחתו בסכסוכים המשפחתיים והעסקיים בין הצדדים, שאינם בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

[25: השוו: סע"ש (ת"א) 46615-09-20 רון שוורץ – עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ (9.1.2021) שם התקבלה בקשה לסעד זמני למניעת פיטוריו של המנכ"ל בחברה משפחתית, שהוא גם בעל מניות ודירקטור, בין היתר, מאחר שהוכיח זכות לכאורה באשר לטענה לפיטורים בחוסר סמכות לאור מיגבלה שהוטלה בתקנון המשיבה על סמכות הדירקטוריון לפטר אותו] בהיעדר מקור נורמאטיבי כאמור, לא ניתן להסתפק בפרשנות קודמת שהעניקו המשיבים לשמירה על הסטאטוס קוו בין הצדדים ו/או בהתנהלותם הקודמת כדי לחייב אותם, ובפרט נוכח שינוי הנסיבות וההידרדרות ביחסים בין הצדדים, בשבועות האחרונים שעובר לזימונו של המבקש לשימוע.

...

[57: עמ' 48 ש' 14-17] על רקע האמור ולאחר ששוחחו ביניהם העיד חביב, כי סיכמו שלא ניתן להמשיך את עבודתו של המבקש במשתלה, בפרט על רקע גילויי האלימות האחרונים (אירוע הטוליפים ואירוע ניסור המנעולים), ולכן החליטו על פיטוריו[footnoteRef:58].

זאת, בפרט משמדובר במעסיק פרטי, להבדיל ממעסיק ציבורי, ואף בעסק משפחתי קטן יחסית, אשר במסגרתו לא ניתן להציע למבקש תפקידים חלופיים שאינם כרוכים בתקשורת שוטפת ויום-יומית בינו לבין חביב והמשיב, המנהלים את המשתלה בפועל, מה גם שלא מצאנו, לכאורה, כי דבק פגם בפיטוריו של המבקש, לא כל שכן פגם המצדיק אכיפת יחסי עבודה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

לשיטתו, היות שמסורה לבית המשפט הסמכות לידון בסעד העקרי אשר נתבע על ידו, יש לו הסמכות לידון גם בסעדים הזמניים להם עתר, והדבר הוא בבחינת מושכלות יסוד; כן נטען על ידו, כי בנגוד לקביעת בית המשפט קמא, אין המדובר בסעד שעניינו תשלום שכרו, כי אם מניעת המשך הקפוח שלו ע"י המשיב 1 תוך שימוש לרעה בזכויות החתימה שלו, ומכל מקום אין המדובר רק באי תשלום שכרו כי אם גם באי השלמה של חלוקת הדיבידנד, ובית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בעיניין זה; ככל שלא יינתן הסעד הזמני לו עתר, יוביל הדבר לקריסתו הכלכלית עד להכרעה בהליך העקרי ולכניעה שלו, בלית ברירה, לתכתיבי המשיב 1; לדידו, בית המשפט קמא שגה בכך שלא הבחין בין עילת התביעה ובין הסעד המבוקש, משאין המדובר בתביעה שעילתה ביחסי עבודה אלא בסכסוך בין בעלי מניות בחברה, ולמצער ולחלופין – בהתאם להלכה הפסוקה, גם מקום בו הערכאה הדיונית נעדרת סמכות עניינית לידון בתובענה, יכול שתהא בידה הסמכות לידון בסעד הזמני שנתבקש ע"י התובע; עוד ובנוסף טוען המבקש, כי שגה בית המשפט קמא עת בחר להיתמקד בעיניין תשלום שכרו בלבד תוך היתעלמות מטענותיו בעיניין הפגיעה בזכויותיו כבעל מניות בחברה; לדידו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, תוך תאור הנזק שניגרם לו בעקבות הסיכסוך וסרוב המשיב 1 לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע התשלומים שהחברה חבה כלפיו.

האחים חובשים לראשם כובעים מספר, ופרט לעובדה שהם בעלי המניות בחברה ואוחזים במלוא הון המניות המונפק שלה בחלקים שוים, הם גם חברי דירקטוריון בה, והמבקש משמש גם כנושא משרה בה. מעיון בתיקים המתנהלים בבית המשפט קמא עולה בבירור, כי הסיכסוך בין האחים אינו סיכסוך עבודה וודאי אינו מתמצה במחלוקת ביניהם לעניין זכאות המבקש לשכר עבודה.

...

הבקשה נדחית.

ולהשלמת התמונה, בפרט בנוגע לפרשה שלפנינו, יפים דברי השופטת א' פרוקציה ב-בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים): "ההכרעה איזו היא הערכאה המוסמכת לדון ולהכריע בעניין אינה קלה, והיא נחתכת על פי הסיווג הענייני של עילת התובענה. מאחר שלפנינו עילה שכרוכים בה יסודות משולבים של יחסי עבודה וסכסוך בתוך המשפחה, אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות". במקרה דנא מצאתי, כי בהינתן שמדובר בחברה הנושאת אופי משפחתי, ובתפקידי מפתח בה מועסקים, בני משפחה אחת, אחים ואחיינים, עת נהיר, שלב לבה של המחלוקת אינו בגזרת יחסי העבודה, כי אם בסכסוך בין האחים-בעלי החברה, במאבקי הכוח הנטושים ביניהם ובגורלה של הבעלות המשותפת בחברה, לגביה קשה להשתחרר מן הרושם, שככל הנראה היא הגיעה אל קצה, אזי אופי הסכסוך הוא משפחתי בעיקרו והוא שולח פארותיו לעבר כיוונים שונים, ובהם גם דיני העבודה.

לפיכך ומשבאתי לכדי מסקנה, כי הציר המרכזי עליו נסוב הסכסוך בין האחים הוא הבעלות המשותפת בחברה, והוא בא לידי ביטוי גם באופן השימוש בזכויות החתימה שלהם, כי אז לא מצאתי מקום לכרוך התביעות שהוגשו לבית הדין לעבודה כנגד החברה ע"י מי מבני המשפחה המועסקים על ידה למחלוקת בין האחים ולבקשה לסעדים זמניים נושא דיוננו.

משבאתי לידי מסקנה זו, כי אז הערעור מתקבל, ואני מורה על ביטול ההחלטה מיום 13.04.2023.

בד בבד עם הקמת חברת פיוז'ן ארופה הוסכם על הקמתה של חברת פיוז'ן סקנדינביה, אשר מוחזקת על ידי חברת פיוז'ן ארופה וחברת אי אנד או יזמות וניהול בע"מ בחלקים שוים.

לאחר סיום ההתמחרות החמיר הסיכסוך שבין הצדדים, וואשיטה הגישה בקשה לסעדים זמניים ובקשה לאישור תביעות נגזרות בשם חברת פיוז'ן ארופה, בקשות שנדחו על ידי כבוד השופטת דניה קרת מאיר ביום 26.10.2015.

טענות התובעים בקצרה: לטענת התובעים, במהלך הסיכסוך שבין בעלי המניות בחברת פיוז'ן ארופה פעל הנתבע 1, ויין, בעצמו ובאמצעות בא כוחו, להכתמת שמם הטוב של התובעים ולהכפשתם בפני גורמים רבים איתם היו התובעים קשורים בקשרים עיסקיים ומקצועיים, תוך הטחת האשמות חמורות ושקריות בתובעים, לפיהן ביצעו התובעים עבירות פליליות שונות, ובכלל זה גנבו כספים מחברות פיוז'ן ארופה ופיוז'ן סקנדינביה, זייפו מסמכים ונתונים שונים הקשורים בחברות, ביצעו מעשי תרמית, מעלו בכספי החברה ונקטו בטקטיקות עסקיות פסולות.

...

סוף דבר אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים, כדלקמן: הנתבע ישלם לתובע 1 סך של 250,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע 2 סך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעים את סכום האגרה ששילמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם, ובנוסף ישלם לשניהם ביחד שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.