ההלכה התייחסה ליחסי הגומלין שבין שני השיקולים, והגדירה "מקבילית כוחות", לפיה - ככל שסכויי התביעה נמוכים, כך המשקל שיש ליתן למאזן הנוחות, מופחת ולהפך.
"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שניזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נידרש להצביע (...). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני".
[רע"א 2826/06 הנ"ל].
...
נוכח האמור, לצורכי הבקשה לסעדים זמניים ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שלא ניתן לקבוע שהסיכויים שהתביעה תתקבל עולים על הסיכויים שהיא תידחה, אלא, אני סבור שהסיכויים שהתביעה תידחה עולים על הסיכויים שהיא תתקבל.
בסעיף 7 לתצהירו של המבקש, הוא הצהיר:
"במילים פשוטות: המשיבים ביטלו את הסכם המכר, בהודעה חד צדדית. ממשיכים להתגורר במקרקעין ולהחזיק בו, כמו כן בסך של 200,000 ₪ שנמסר ושולם להם כתשלום ראשון, בשיק בנקאי.".
ובסעיף 9 לתצהירו של המבקש, הוא הצהיר:
"כשאלה הם הדברים קיים חשש, מעבר לסביר, שהמשיבים ימכרו את המקרקעין לצד ג' ואף יעזבו את הארץ ואנו נמצא עצמנו עומדים בפני שוקת שבורה, ללא המקרקעין וללא כספנו".
הצהרות אלו אינן מדויקות – ראשית – השיק הבנקאי נמסר לידיה הנאמנות של עו"ד שלמן, והמבקשים ידעו שהשיק עדיין בידיה ממכתביה מיום 13.2.22 ומיום 1.12.22, בהם היא הציעה להם להשיב להם את השיק הבנקאי; שנית –מאחר שעו"ד שלמן קיבלה לידיה את השיק בנאמנות, הרי שגם אם היא הייתה מעבירה אותו למנוחים והם היו עוזבים את הארץ, יכולים היו המבקשים להיפרע מעו"ד שלמן, ראו בעניין זה עדותו של המבקש (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 1):
"לשאלת בית המשפט ואם עו"ד שלמן תעשה כפי שאני רומז, האם אני חושב שהאחריות היא של המשיבים, אני אומר, אם כתוב בהסכם שהכספים האלה נשארים בנאמנות אצל עו"ד שלמן והיא מעבירה אותם בניגוד לנאמנות שלה למוכרים והם פודים את השיק, האחריות היא של עו"ד שלמן ושל המוכרים, בוודאי.".
על כן, אני סבור שהמבקשים הציגו את העובדות בקשר לשיק באופן לא מדויק, וכי היה עליהם לפרט שהשיק נמסר לידיה הנאמנות של עו"ד שלמן, ואם הם באמת חששו שעו"ד שלמן העבירה את השיק למנוחים, תוך הפרת חובת הנאמנות, היה עליהם לרשום זאת במפורש, תוך התייחסות לשני מכתביה הנ"ל.
התוצאה
הבקשה לסעדים זמניים נגד המשיבה נדחית.
המבקשים ישלמו את הוצאות המשיבה בסכום של 12,500 ₪.
